ב-78', הרחוב, קנסינגטון פאלאס גרדנס, דמה לשמורת טבע שעומדת להיכחד, כאשר למפלגת השלטון הסוציאליסטית כביכול נותרה עוד שנה לפני שתיעלם מבתי הפרלמנט בווסטמינסטר. האורחים שנאספו למסיבת הפרידה בגינה בבית מספר 12 ברחוב, היו בטוחים שניצחונו של הלייבור והסוציאליזם מובטח לעד. הדיירים, משפחת כולמונדלי, בני תואר לורד מלידה, מכרו את ביתם לאחר שישה עשורים. העתיד, כך נראה, שייך לאיגודי העובדים, לסובייטים - שהחלו לקנות לדיפלומטים שלהם בתי מגורים ברחוב כבר בשנות ה-30, לערבים ולאיראנים עתירי הדולרים ממשבר הנפט של 73', ולשמאלנים של נוטינג היל, קאמדן ואיילינגטון.
דור אחד מאוחר יותר, התברר כי לאריסטוקרטים לא היה מה לדאוג. רמת העושר הפרטי בבריטניה הגיעה במאה ה-21 לממדים חדשים ומופלגים. התחזיות לעליית כוחו של הפרולטריון התפוגגו. לונדון משכה אליה עשירים מכל העולם ויצרה עשירים משלה. קשה לומר כמה עושר פרטי נצבר בבריטניה, בגלל הפרטיות הרבה של שוק ניהול הנכסים הפרטיים, ואולם על טבעו של הכסף הפרטי שזרם לבירת בריטניה בעשור האחרון, ניתן ללמוד רבות מהצצה לרחובות המגורים היקרים ביותר.
עד לפני 12 שנה, לא היה עולה על הדעת שדיירים פרטיים יגורו בווילות הוויקטוריאניות עצומות הממדים בקנסינגטון פאלאס גרדנס. רוב הסיכויים היו שהווילות ייהפכו לפרויקטי דירות יוקרה. מתווכים חשבו שהן יקרות מדי. ואולם המיליארדרים התרבו ומילאו את בתי המגורים ברחוב ללא בעיה. "בעבר, בתים ענקיים כמו אלה שבקנסינגטון לא היו יכולים לשמש כבתי מגורים פרטיים - הם נחשבו גדולים מדי", אמר דיק פורד, מנהל מכירות בסוכנות התיווך היוקרתית נייט פרנק. "רק שגרירות או מוסד דומה לזה יכול היה לקנות אותם, אבל אנשים קנו אותם כבתים פרטיים".
שורת המיליארדרים
קנסינגטון פאלאס גרדנס, ובקיצור KPG, מעולם לא היה רחוב לדלת העם. השטח, ששימש כגינה האחורית של ארמון קנסינגטון, נמכר על ידי משפחת המלוכה לצרכי מגורים בראשית שנות ה-40 של המאה ה-19.
האדמות ברחוב עדיין שייכות לכתר המלוכה, שמעביר לממשלה את הכנסותיו מהחכרת האדמות לבעלי הבתים. הבנייה למגורים ברחוב החלה ב-1840. הרחוב גובל מדרום בארמון קנסינגטון, ביתם של הדוכס והדוכסית מגלוסטר והנסיך והנסיכה מקנט. הרחוב אכן מארח עדיין שגרירויות רבות: רוסיה, נפאל, לבנון, כוויית, יפאן, סעודיה, סלובקיה וצ'כיה. לסולטן ברוניי ומשפחת המלוכה הסעודית יש כאן בתים, ושגרירי צרפת, פינלנד והנציב הגבוה של הודו אף הם בשכנים היוקרתיים. גם שגרירות ישראל נמצאת בקצה הרחוב - וזה תירוץ טוב לעשירים להסביר מדוע הרחוב סגור לתנועת הציבור הרחב ומדוע יש בו כל כך הרבה מאבטחים.
העשור האחרון בבריטניה התאפיין בצמיחה מהירה והתעשרות קלה. אחד הבתים, שבמלחמת העולם השנייה שימש לחקירת שבויי מלחמה גרמניים, אמנם חולק לדירות - אך כל דירה בו, על ארבעת חדריה, מוערכת ביותר מ-13 מיליון ליש"ט. בין הבתים שנמכרו ונקנו פעמים לא מעטות בקנסינגטון היו הבית במספר 18-19, המשתרע על כ-5,000 מ"ר וכולל אחוזה עם 18 חדרי שינה. הבית נקנה ב-2001 על ידי נהג מרוצי הפורמולה 1 ברני אקלסטון מידי דיוויד חלילי האיראני תמורת 50 מיליון ליש"ט. ב-2004 נענה אקלסטון להצעת מחיר של 57 מיליון ליש"ט ומכר את ביתו ללקשמי מיטאל, מיליארדר הפלדה ההודי. בין הדיירים הקודמים במעון הצנוע נמנה גם הברון רויטר, ממייסדי סוכנות הידיעות הנודעת. עוד דייר רב אמצעים שקנה לו בית ברחוב הוא לאונרד בלווטניק, איל הון רוסי-אמריקאי מסתורי ששוויו לא ידוע, ומקור כספו בנפט ואלומיניום.
אחד הבריטים הבודדים הגרים ב-KPG הוא ג'ונתן האנט, הבעלים של רשת סוכנויות נדל"ן בשם פוקסטונס, שרכש לעצמו בית ברחוב בסוף 2006 ב-14 מיליון ליש"ט. אחד מדייריו המסתוריים ביותר של הרחוב הוא ככל הנראה המנכ"ל לשעבר של חברת ביטוח ישראלית, הידוע כחובב אמנות. כתב "גרדיאן" ניסה ב-2006 להקסים את כל המיליארדרים הגרים ברחוב לצאת למפתן הדלת ולומר מדוע בחרו לגור כאן, אך הופתע לגלות שרוב השכנים העשירים לא אוהבים פרסום. על כל טייקון פטפטן כמו ריצ'רד ברנסון, יש עשרות ששומרים על פרטיותם, ורבים שנשארים שקופים לחלוטין לנוכח פני הציבור.
נעם גוסטמן חולק שכנות באחד הרחובות היוקרתיים בבריטניה
גרדיאן
27.5.2008 / 8:59