פישר טעה

סטנלי פישר היה חייב להחליף את הדיסקט. הוא היה צריך לשנות את הציפיות ולהוכיח לכולם שהוא לוקח ברצינות את המלחמה באינפלציה. לשם כך היה צריך להעלות את הריבית ב-0.5%, אך הוא החליט על 0.25% בלבד - טעות שתעלה ביוקר. כאשר צריך לקצץ את זנב החתול, חותכים פעם אחת ודי. זה נכון יותר וכואב פחות. אבל עכשיו פישר ייאלץ להעלות את הריבית שוב, גם בחודש הבא. פישר יודע שטעה כאשר הוריד את הריבית פעמיים, כל פעם ב-0.5%, גם במארס וגם באפריל. היו לו אז שתי הנחות שהתבררו כמוטעות. הוא הניח שהמשבר וההאטה במשק האמריקאי ישפיעו באופן מהותי על המשק הישראלי, וגם אנו ניכנס להאטה, ואז הלחצים לעליות מחירים יירדו. זה לא קרה. המשק הישראלי רחוק מהאטה. הוא צמח ב-5.4% ברבעון הראשון של 2008, תוך כדי עלייה ברמת החיים וביצוא - למרות הדולר החלש וההפחדות. ההנחה השנייה שהתבררה כמוטעית היתה שעליות המחירים מתרכזות רק בדלק ובמזון. כלומר, מדובר באינפלציה מיובאת, מין שוק חיצוני שלא יעיל לפעול נגדו באמצעות העלאת ריבית. פישר גם האמין שהמיתון בארה"ב יביא לירידה במחירי הנפט והמזון, אך הנפט המשיך לעלות - וזו היתה עבורו הפתעה. בכל מקרה, מדד אפריל שעלה ב-1.5% לימד את בנק ישראל שהמצב יותר חמור ממה ששיערו. מתברר שכמעט כל המוצרים התייקרו, לא רק המזון והדלק. כלומר, מדובר באינפלציה קלאסית של ביקושים - אשר מולה יש לבנק ישראל כלי נשק אחד ברור וידוע: העלאת ריבית.

במארס ובאפריל עשה פישר בחירה ברורה. הוא העדיף לטפל בחשש מהאטה, ולכן הוריד את הריבית, וקיווה שהדולר יתאושש. אבל הציבור הבין אחרת את מעשיו. הוא ראה נגיד שנוטש את המלחמה באינפלציה ועובר לתמיכה בדולר. ברגע שזה קרה, הציפיות השתנו. כולם התחילו להאמין שהאינפלציה תתגבר, ולכן העלו מחירים, כדי לא להיות האחרונים בתור. וזה בדיוק התהליך שבו הציפיות מגשימות עצמן. לכן הנגיד היה צריך לפעול אתמול באופן חד וברור יותר. הוא היה חייב לגרום לנו להאמין שהאינפלציה הצפויה לשנה הקרובה תהיה 2% בלבד. לא יותר. וכדי לשכנע אותנו בכך - הוא היה צריך להעלות את הריבית בחצי אחוז - ולא ברבע. רבע אחוז אינו משדר את המסר המתאים. רבע אחוז לא מחליף את הדיסקט שיש לנו בראש. רבע אחוז מביא אותנו לריבית ריאלית אפסית שלא תספיק כדי לעצור את מרוץ המחירים.

יש הטוענים שהעלאת ריבית חדה תגרום להאטה. אין זה נכון. זו ראייה צרה של המציאות. כי הציפיות לעליות מחירים יימשכו, והאינפלציה תמשיך להתגלגל. ואם לא ייעשה צעד נוסף, יגיעו תביעות השכר, השביתות והלחץ לעדכון קצבאות - ואז לא תהיה ברירה אלא לבצע "תוכנית כלכלית חדשה": לקצץ בתקציב באופן חד ולהעלות את הריבית הרבה יותר מאשר אתמול. ואז יגיע המיתון והנזקים למשק. לכן הנגיד היה צריך להשתמש אתמול בפטיש גדול וכבד, להנחית מכה על ראש האינפלציה - ולחסלה.