איילת ניר: "השאלה היא רק בכמה יתחזק השקל"

לדברי ניר, במשך שנים הישראלים ראו בדולר סמל ליציבות. המטבע האמריקאי נחשב כאן תמיד עוגן חזק - עמיד בפני אינפלציה ובפני זעזועים פוליטיים. הסיבה לכך היא היסטורית. ב-1986 היה שער החליפין 1.5 שקלים לדולר, וביוני 2002 הוא הגיע ל-4.994 שקלים.



"המשפט הנפוץ ביותר בשוק המט"ח בישראל הוא 'מכאן, הדולר כבר לא יכול לרדת'", אומרת ניר. "ואולם מדובר בתפישה שגויה. תמיד יש רמה נמוכה יותר, אלא אם אתה בשער חליפין אפס".



ואכן, כבר שש שנים שהדולר מצוי במגמת ירידה. בימים אלה שערו מתקרב ל-3.3 שקלים - ומשלים צניחה של כ-32% מהשיא.



בזכות הזרים



ככלכלנית מאקרו מציגה ניר, לא מעט סיבות לאמונה בכוחו של השקל. בבסיס כולן נמצאת העובדה שזרים מוכרים דולרים וקונים שקלים כדי לבצע השקעה ארוכת טווח בישראל. כל עוד מצבה הכלכלי של ישראל ממשיך לקרוץ להם, אין סיבה אמיתית להיחלשות השקל.



הסיבה העיקרית לאמונה החזקה של ניר בשקל היא העודף בחשבון השוטף (שמורכב מחשבון הסחר - המסחר בסחורות ושירותים - חשבון ההכנסות בגין הון ועבודה, וחשבון העברות שוטפות הכולל מענקים: "היסטורית, המשק הישראלי סבל מגירעון גדול בחשבון השוטף, תוצאה של גירעון סחר גדול שביטא עודף יבוא על יצוא של סחורות ושירותים", מסבירה ניר. "עם השנים גדל בסיס המשק, יכולות היצוא גדלו - והיקף העלייה לישראל הצטמצם מאוד".



"התוצאה היא שכיום אנחנו מספקים יותר ויותר מהצרכים של התושבים באמצעות מקורות עצמיים ומצליחים לייצא לא מעט לחו"ל. יצוא השירותים גדל (היי-טק, שירותי תיירות, שירותים פיננסים) והוא עולה כיום בהיקפו על זה של השירותים שאנו מייבאים. גם יצוא הסחורות גדל בקצב מהיר מקצב גידול יבוא הסחורות, כך שהגירעון בחשבון הסחורות הצטמצם.



"בשורה התחתונה, ישראל הציגה ב-2006 עודף של 8.5 מיליארד דולר בחשבון השוטף. עודף כזה מבטא יבוא של מט"ח בהיקף הגדול מהיקף יצוא המט"ח, דרך הפעילות הכלכלית - מה שגורם ללחץ לייסוף של השקל.



"גם תנועות ההון הפיננסיות מראות תמונה דומה. אם ב-2005 הושקעו 8.6 מיליארד דולר בישראל (ומתוך כך, 4.79 מיליארד דולר כהשקעה ישירה), ב-2006 גדל המספר ל-22.5 מיליארד דולר (מתוכן 14.3 מיליארד דולר בהשקעות ישירות, חלקן בשל רכישת חברת ישקר תמורת 4 מיליארד דולר) וב-2007 מדובר בסכום של 11.4 מיליארד דולר, ומתוך כך 10 מיליארד דולר כהשקעה ישירה. השקעה ישירה מוגדרת כרכישה של יותר מ-10% מהון המניות של החברה.



"השקעה ישירה היא השקעה לטווח ארוך, ואינה מושפעת משינויי הריבית במשק או אפילו מאירוע כמו מלחמה", אומרת ניר. "בשונה מהשקעה ספקולטיווית או מהשקעה באג"ח - שהיא בדרך כלל קצרה ובעלת השפעה מינימלית על הכלכלה - בהשקעה ישירה מדובר בכסף שמגיע לישראל מכיוון שהכלכלה כאן מציעה שוק מתעורר עם תנאים של שוק מערבי.



"השקעה כזו מושפעת מפרמטרים כמו צמיחה במשק, יציבות פיננסית, רפורמות מבניות, מידת ההתערבות של הממשל בכלכלה והיציבות השלטונית. עובדה היא שוורן באפט לא התעניין בריבית בנק ישראל כשרכש את ישקר, אלא בתנאי המאקרו".



"ההשקעות הזרות בישראל קוזזו באמצעות השקעה של 3 מיליארד דולר ב-2007 בנגזרים - כלומר בהקטנת החשיפה לשקל לצורך הגנה. משקי הבית הוציאו ב-2007 מיליארד דולר מקרנות נאמנות המתמחות במט"ח, אבל השקיעו 1.85 מיליארד דולר בפקדונות מט"ח. המשקיעים המוסדיים קנו 3.85 מיליארד דולר ב-2007 וקיזזו בכך את תנועת הזרים - אך זו עדיין נותרה גדולה משמעותית".



המלחמה לא השפיעה



"כוחה של ישראל כיעד להשקעה ארוכת טווח בא לידי ביטוי במלחמת לבנון השנייה", אומרת ניר. "אם בעבר, פיגוע או מלחמה הריצו את הציבור לדולר, הרי שבזמן מלחמת לבנון השנייה הוציא הציבור בסך הכל פחות מ-100 מיליון דולר על רכישת מטבע זר.



"לשם השוואה, ההתנקות בעזה שלחה את הציבור לרכוש 500 מיליון דולר, במבצע חומת מגן ב-2002 הוציאו משקי הבית כ-300 מיליון דולר - ובדצמבר 2001 כשבנק ישראל הוריד את הריבית ב-2% ברחו משקי הבית מהשקל, והשקיעו כמעט 2.5 מיליארד דולר במט"ח. והנה אנו רואים כי גם בתקופת המלחמה השקל נותר יציב".



"התחזית של אי.בי.אי לטווח הארוך מאוד מצביעה על התחזקות של השקל, שכן לאורך השנים צפוי להתקיים עודף בחשבון השוטף של ישראל, והמדינה תוסיף לשמש יעד להשקעות ארוכות טווח. במישור העולמי נוטים הבנקים להחזיק פחות ופחות דולרים במטרה לגוון את יתרות מטבע החוץ: אם בשנת 2000 תפס הדולר משקל של 71% בתיק הגלובלי של יתרות מט"ח, הרי שכיום מדובר ב-63.8% בלבד, כאשר מרבית הכסף הוסט לכיוון היורו.



"מעניין שהתחזית לטווח הקצר והבינוני מדברת דווקא על היחלשות השקל והתחזקות הדולר על רקע תחזית לגידול בביקוש למט"ח וירידה בהיצע. קרנות הפנסיה הוותיקות, שמנהלות 157 מיליארד שקל צפויות להוציא כסף לחו"ל, ובכך להגדיל את הביקוש לדולרים. גם העודף בחשבון השוטף צפוי להצטמצם השנה בשל היחלשות היצוא (על רקע ההאטה בעולם וייסוף השקל) ועלייה ביבוא בשל עלייה בביקושים המקומיים.



"בנוסף, ב-2008 צפוי הדולר לשוב ולהתחזק בעולם על רקע סיום הליך הפחתת הריבית בארה"ב ותחזית למיתון קל בלבד. קלף אפשרי נוסף הוא התערבותו של נגיד בנק ישראל סטנלי פישר. במסחר באמצעות רכישת 25 מיליון דולר מדי יום במשך שנתיים והאפשרות שיתערב שוב באופן בלתי צפוי ובהיקף גדול.



"בטווח הארוך צריך להפסיק לחשוב במונחי פיחות ולהתחיל לחשוב במונחי ייסוף. השאלה שיש לשאול כשקמים בבוקר היא לא בכמה יתחזק הדולר בשנים הקרובות, אלא בכמה יתחזק השקל".