אין הרבה מדינות השונות זו מזו כמו שוודיה וישראל. הראשונה, מולדת האיקאה שהתברכה בכ-100 אלף אגמים ובתקופת השלום הארוכה ביותר בעולם, הנמשכת מאז המלחמה נגד הנורווגים ב-1814, כוללת מערכות רווחה וחינוך מפוארות. והשנייה, נו אתם יודעים, ישראל. בעוד אנחנו מוקסמים מנפלאות הריהוט והבלונד השוודי, ומתקנאים ברווחתם של חברינו מצפון, הגיע ביום ראשון שר האוצר השוודי לביקור ראשון בישראל עם משלחת אנשי עסקים, כדי לנסות ולהדק את קשרינו הכלכליים.
אין דבר שמשעשע את שטיין יותר מההנחות המוקדמות שיש לישראלים על שוודיה, המצטיירת בעיניהם כהוכחה להצלחת מודל מדיניות הרווחה הסוציאלית, והוא אינו מתאמץ להסתיר זאת. לטענתו, השיעור העיקרי שאנו יכולים ללמוד ממדינתו מתמצא במשפט הבא: "הכלכלה החופשית עובדת".
כלכלה חופשית? בישראל רואים בשוודיה מודל למדיניות רווחה משגשגת בעולם שנהפך ליותר ויותר קפיטליסטי.
"בשוודיה לא המצאנו את הגלגל מחדש. את ההצלחה של שוודיה יש לזקוף לכך שהקפדנו לשמור במשך קרוב ל-140 שנה על סחר חופשי, מסים נמוכים לעסקים ומגזר ציבורי קטן", אומר שטיין. "את הקפיצה הגדולה שהפכה את שוודיה מאחת המדינות העניות באירופה לאחת מהעשירות בעולם, יש לייחס להיותה אחת מהכלכלות הקפיטליסטיות ביותר בעולם בין 1870 ל-1970. פתיחת הגבולות שלה על ידי הממשל השוודי ב-1870 היתה יריית הפתיחה ל-100 שנה שהיו תור הזהב הכלכלי של שוודיה", הוא מספר.
"בתקופה הזו שנמשכה עד ל-1970 לערך, הצמיחה הכלכלית שלנו היתה הגבוהה ביותר בעולם אחרי יפאן. כדי להבין כמה קפיטליסטים היינו, כדאי לדעת שבסופה של התקופה - סוף שנות ה-60 - היה גודלו של המגזר הציבורי בשוודיה 30% מהתוצר, בדומה לזה של הכלכלה החופשית ביותר של אותם ימים, ארה"ב", מוסיף שטיין בהתלהבות.
כיום, אומר שטיין, המגזר הציבורי בשוודיה גדול יותר וחולש על כ-56% מהתוצר. הוא טוען כי זוהי גם הסיבה להאטת הצמיחה. "משבר הנפט שהכה בעולם בשנות ה-70 עורר חששות בשוודיה ממיתון כבד שיפגע בכלכלה. הפתרון הזמני שנמצא, הרחבת ההוצאה הממשלתית, נהפך לקבוע. התוצאה היא ששוודיה, שצמחה בקצב היסטרי, נפלה מאחורי הצמיחה האירופית. תוך פחות משלושה עשורים ירדנו ממקומנו כאחת מחמש הכלכלות העשירות בעולם בתחילת שנות ה-70 למקום ה-17 כיום".
ואולם, בניגוד למשתמע מדבריו של שטיין, שוודיה מעולם לא היתה רק כלכלה חופשית. שורשיה של מדינת הרווחה השוודית נעוצים עמוק במאה ה-19, ובין היתר, הניבו מדיניות סעד לעניים כבר לפני 150 שנה ואת אחד מחוקי הפנסיה הממלכתית הראשונים בעולם. לצד השינוי הכולל, בשנות ה-70 עברה גם מערכת הרווחה במדינה שינוי דרמטי ונהפכה לאחת ממערכות הרווחה המקיפות, ויש הטוענים מהטובות בעולם.
חינוך זקוק לתחרות
אחת מהנקודות הכואבות בישראל של היום היא מצב מערכת החינוך. אנחנו יכולים ללמוד מהרפורמה שביצעתם בחינוך?
"אני לא מומחה למצב החינוך בישראל, אבל אין ויכוח על כך שמצבו של החינוך השוודי לפני הרפורמה היה גרוע. השוודים, שאף פעם לא הצטיינו במדעים מדויקים ומתמטיקה, החלו להידרדר במבחנים בינלאומיים גם בנקודות היותר חזקות אצלם כמו כתיבה והבנת הנקרא. מערכת החינוך היתה מונופול ממשלתי שנהפך לביורוקרטיה שהחניקה כל כישרון, יצירתיות ושונות בחינוך, כשלא איפשרה צמיחה של מסגרות חינוכיות שונות שמתאימות לאנשים שונים. שוודים רבים פשוט הרגישו שהמערכת לא מייצגת אותם".
הרפורמה התבססה על רעיון שנקרא שיטת השוברים ונשענה על שני דברים: הענקת עצמאות מלאה להורים בבחירת בתי הספר אליהם ילכו ילדיהם (באמצעות השוברים, ר.ס). לבחירה הוצמד גם סכום כסף שהעניקה הממשלה לבתי הספר על כל תלמיד שהצטרף אליהם. "ההורים קיבלו לידיהם כוח עצום", מדגיש שטיין. בנוסף, הרפורמה התירה הקמת בתי ספר פרטיים ואישרה את מימונם על ידי המדינה ביחס למספר התלמידים שבוחרים ללמוד בהם. האלמנט הזה, אומר שטיין, "הכניס למערכת את המרכיב העיקרי שהיה חסר בה - תחרות". כיום 35% מהתלמידים בשטוקהולם הבירה לומדים בבתי ספר פרטיים. בנתוני כלל המדינה, 12% מהילדים השוודים לומדים בבתי ספר פרטיים.
תחרות חופשית זה טוב ויפה, אבל הכנסת תחרות פרטית לחינוך היא לא מוגזמת?
שטיין מחייך. "התוצאות והפופולריות של השיטה מדברות בעד עצמן. פוליטיקאים מהמפלגה הסוציאל דמוקרטית שהתנגדו בעבר לתוכנית תומכים בה כיום. הם לא יכולים להתנגד לה שעה שבוחריהם והם עצמם שולחים את ילדיהם לבתי ספר פרטיים, ונהנים ממערכת חינוך טובה יותר. מחקרים מראים שכשבתי ספר ציבוריים נמצאים ליד בתי ספר פרטיים, התוצאות שלהם משתפרות. הם פשוט, ואני מתנצל אם זה נחשב אצלכם למלה גסה, מוכרחים להתחרות".
ומה עם השכבות החלשות? הן הרי לא יכולות להרשות לעצמן חינוך פרטי ויקר.
"אחד העקרונות החשובים ביותר של הרפורמה הוא עיקרון השוויון. לבתי הספר הפרטיים אסור לקבל כסף בנוסף לכסף שמעבירה הממשלה השוודית כנגד רישום התלמיד". זאת ועוד, שטיין מדגיש כי "בתי הספר חייבים לקבל תלמידים אך ורק על בסיס של ציונים ובבתי ספר יסודיים על בסיס כל הקודם זוכה".
"לשוודיה יש הרבה מה ללמוד מישראל"
"השוודי הממוצע, כמו הישראלי הממוצע, כועס על הממשלה שלו, הוא ממורמר ומרגיש שהממשלה אף פעם לא נותנת לו מה שהיא מבטיחה", אומר שטיין בקול הבס האטי שלו. קול המזכיר, ממש כמו מבטו והנינוחות שבה הוא שוקע בספה במהלך הראיון, כי מדובר באדם שבילה את מיטב שנותיו במדינה שהשלווה היא המוטו שלה, הרחק ממציאות חיינו המיוזעת.
מה תגיד לישראלי שרוצה שהמדינה שלו תתפקד יותר כמו שוודיה? מה השיעורים שישראל יכולה ללמוד?
"קודם כל אני אגיד לו שלשוודיה יש גם הרבה מה ללמוד מישראל. לדוגמה, הפתיחות והיכולת של ישראל לקלוט מהגרים היא חסרת תקדים בקנה מידה עולמי. שעה שמדינות אירופה לא מצליחות לקלוט בצורה משביעת רצון זרזיפי מהגרים, אתם הצלחתם להעלות בשנות ה-90 יותר ממיליון איש המהווים חמישית מאוכלוסיית המדינה. זה לא פחות מפלא".
אז מה בכל זאת אנחנו יכולים ללמוד מהשוודים? לפי שטיין, "מסורת הסחר החופשי היא השיעור הראשון. חברות שוודיות יודעות וידעו תמיד כי זכות הקיום שלהן תלויה ביכולתן להתחרות בפירמות הטובות ביותר בעולם. זה שיפר אותן והאיץ את השגשוג הכלכלי שלנו".
השיעור השני לפי שטיין הוא שמירה על היזמים. "אל תהרגו את האווזה המטילה ביצי זהב. השוודים אף פעם לא התעללו ביזמים שלהם מכיוון שידעו שהם מהווים את המנוע של כל צמיחה כלכלית. מס החברות בשוודיה היה היסטורית אחד מהנמוכים ביותר באירופה. כיום, עם התחרות ממזרח אירופה ומאירלנד, אנחנו צריכים לעדכן אותו מכיוון שהוא כ-28%, ובעולם התחרותי של היום זה פשוט גבוה מדי". השיעור השלישי נוגע כמובן למערכת החינוך: "תכניסו תחרות למסדרונות בתי הספר - והפחתם בהם חיים".
"רוצים ללמוד מהמודל השוודי? תפריטו את מערכת החינוך שלכם"
רותם סלע
28.5.2008 / 7:53