פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לשרש את תרבות הקצבאות

      הבעיה של ישראל הייתה ועודנה שיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה, שהוא פרי תרבות הקצבאות שהשתרשה בקרב שכבות רחבות באוכלוסייה, עד שנהפכה להיות תפישת חיים

      שר האוצר, רוני בר-און, ראוי לכל תמיכה אפשרית כדי למנוע את הגדלת קצבאות הילדים מחדש. גם כיום, בשעה של דמדומי שלטון, על הכנסת והממשלה ליטול את האחריות הראויה ולהחליט אם אנו רוצים לכונן מדינת עבודה או מדינת קצבאות.
      הגדלת קצבאות הילדים משמעותה חזרה למנטליות של מדינת הקצבאות. אם תתממש היא תהווה צעד מרחיק לכת שיכרסם בהישגי השנים האחרונות, שבמידה רבה היו פרי של התוכנית הכלכלית שעוצבה ב-2003. אחת המטרות המרכזיות שלנו היא להגדיל את התוצר לנפש. זהו המדד המרכזי בבחינת רמתה הכלכלית של כל מדינה. לשם דוגמה, באוסטריה, מדינה מפותחת ולא גדולה שאינה מצטיינת בחברות ענק בינלאומיות, התוצר לנפש במונחי כוח קנייה כבר קרוב ל-40 אלף דולר. בישראל התוצר לנפש עדיין נמצא ברמה המפגרת של 24 אלף דולר לנפש במונחי כוח קנייה. אנו לא יכולים יותר לטעון כי הפער הגדול בין שתי המדינות נעוץ בעובדה שישראל היא מדינה חדשה ומתפתחת. ישראל כבר אינה מדינה חדשה, היא מדינה עם כלכלה ותשתית מפותחת, רמת שירותים גבוהה ואפילו תעשיית היי-טק שהיא מושא לקנאה בעולם כולו. בעייתנו המרכזית היתה ועודנה שיעור ההשתתפות הנמוך בכוח העבודה, שהוא פרי תרבות הקצבאות שהשתרשה בקרב שכבות רחבות באוכלוסייה, עד שנהפכה להיות תפישת חיים. באוסטריה יש שמונה מיליון תושבים לעומת שבעה מיליון בישראל. כוח העבודה באוסטריה הוא 3.5 מיליון לעומת 2.6 בישראל - פער שאומר הכל.

      בתחילת 2003 אימצנו מדיניות התוקפת את רמת ההשתתפות הנמוכה בכוח העבודה. דבר זה נעשה באמצעות שלושה מוקדים עיקריים: הורדת רמת הקצבאות וגובה הבטחת ההכנסה, הפחתת המס הישיר לציבור העובדים ותוכנית ויסקונסין, שהתמודדה ישירות עם שינוי דפוס ההתנהגות, לפיו אין צורך להשתלב במעגל העבודה כדי לקיים את המשפחה. כתוצאה ממדיניות 2003 השגנו הישגים אמיתיים, אך עדיין מועטים. ההשתתפות בכוח העבודה עלתה מ-54.5% ב-2003 ל-56.5% בסוף 2007. שיעור האבטלה ירד מ-10.9% בסוף 2003 ל-6.7% בסוף 2007.

      אי אפשר לאמץ מדיניות לאומית מרכזית העוסקת בשינוי מבני שעל פיו ייקבע במידה רבה חוסנה הכלכלי של המדינה ותרבות העבודה כולה, ולאחר מכן לנטוש אותה כתוצאה מלחצים קואליציוניים. שר האוצר רוני בר-און צודק בעמדתו הבסיסית, אך בצד השני של המשוואה, הוא צריך לפעול כבר היום כדי להגדיל את כדאיות העבודה, וזאת ניתן להשגה על ידי צעדים ממשיים להרחבת תחום החינוך באזורי הפריפריה, העלאת שכר המינימום והפחתת המס הישיר המוטל על הכנסתם של אלה המצויים ברמות ההכנסה הנמוכות.

      הכותב הוא נשיא איגוד לשכות המסחר