ביהמ"ש העליון: הוראות חוק מס שבח מקרקעין גוברות על פרשנות יצירתית המבוססת על שיקולים כלכליים

חוק מס שבח מקרקעין, שתוקן לפי המלצות ועדת רבינוביץ, קבע כי החל מה-7 בנובמבר 2001 יחול מס שבח בשיעור של 25% (לפני כשנתיים הורד שיעור מס השבח ל-20%. זאת, לאחר הפחתה דרסטית משיעור המס, שבעבר הגיע ל-50% מס שולי.



החוק אימץ גם את שיטת החישוב עליה המליצה הוועדה, וקבע שיטת חישוב לינארית לצורך חישוב השבח שנצבר לפני תיקון החוק ולאחריו. לפי שיטה זו, יש לבדוק מהי תקופת ההחזקה של הנכס עד היום הקובע (7 בנובמבר 2001), לעומת תקופת ההחזקה שמיום זה ועד למועד המכירה - ולחשב את שיעור מס השבח באופן יחסי על פני שנות ההחזקה בנכס. זאת, מבלי להתייחס למועד הצמיחה ה"אמיתי" של השבח במקרקעין.



ועדת הערר שליד בית המשפט המחוזי בחיפה קיבלה את עמדתו של הנישום, וקבעה כי כדי להגשים את מטרת החוק, יש לאפשר למוכר המקרקעין להוכיח עובדתית את מועד היווצרות הרווח הריאלי - והחליטה לסטות מנוסחת החישוב הלינארי. בעקבות ההחלטה, הגיש מנהל מסוי מקרקעין ערעור לבית המשפט העליון.



השופטת מרים נאור, שכתבה את פסק הדין המרכזי, קיבלה את עמדת רשות המסים וקבעה כי "קבלת עמדתו של מנהל המסוי, לפיה אין לסטות מנוסחת החישוב הלינארי, תגשים תכליות של יעילות, ודאות ויציבות, שעמדו ביסוד בחירת המחוקק". בנוסף לדבריה, הוודאות המשפטית תפחית התדיינויות וחיכוך בין הנישומים לבין רשויות המס.



השופט גרוניס, שהצטרף לפסק הדין של נאור, הוסיף בדבריו כי "דיני המס סבוכים דיים בלא שבית המשפט יסבכם יותר על ידי מתן פרשנות, הסוטה בצורה בוטה מלשון החוק ומכוונתם של יוצריו".
משה מזרחי, היועץ המשפטי של רשות המסים, מסר בתגובה לפסק הדין כי "אם הרשות היתה מיישמת את פסק הדין של ועדת הערר ללא המתנה להחלטת בית המשפט העליון, היינו נאלצים לשכור גדודי שמאים כדי להעריך מחדש שווי של נכסים - וכל זאת לשוא, לנוכח תוצאת פסק הדין".



לדברי עו"ד יניב שקל, ממשרד שקל ושות', "פסק הדין צודק, ומסייע משמעותית לאינטרס הוודאות והיעילות של דיני המס. כעת נישומים ורשויות המס יכולים לדעת בדיוק מהו המס שיוטל עליהם ונמנעות מחלוקות ופרשנויות 'יצירתיות' מטעם הנישומים או הרשויות, אשר מסבכות הליכים".