המיתון עוד לא כאן

מדובר בירידה של 0.4% בשיעור האבטלה ברבעון אחד, וברמה הנמוכה ביותר זה 13 שנים. במקביל עלה כוח העבודה האזרחי ל-56.6% - שיא של כל הזמנים. מספר המועסקים במשק הגיע ברבעון הראשון של 2008 ל-2.76 מיליון, שיא שכמותו לא ידעה ישראל מעולם. כ-115 אלף איש ואישה נוספו לכוח העבודה בשנה האחרונה.



השוואה קטנה: ברבעון הראשון של 2006 היו 8.8% מתושבי ישראל - 246 אלף איש - מובטלים. ברבעון הראשון של 2007, ירדה האבטלה ל-7.8%, וברבעון הראשון של 2008 ל-6.3%, או ל-184 אלף מובטלים בלבד.



בפועל, אין כיום בישראל אבטלה מכיוון שזו רמה של אבטלה חיכוכית. אין כמעט מובטלים למשך תקופות ארוכות, ומי שרוצה עבודה - מוצא, בכל האזורים. המובטלים הם מי שסיימו עבודה אחת ובדרכם לעבודה חדשה, או מי שסיימו לימודים או צבא ומחפשים עבודה.



זה מצב חדש יחסית בישראל. בפעם האחרונה היה שוק העבודה במצב כזה כשראש הממשלה היה יצחק רבין, ב-1995. בחלק מהמקצועות, בעיקר המתוחכמים יותר, כבר מורגש מחסור בעובדים. גם עובדים מיומנים ומשכילים פחות, עד לאחרונה עקב האכילס של המשק והחברה, מוצאים כיום עבודה.



צריך להזכיר עוד נתון חיובי מאוד, שאינו בתחום האחריות של הלמ"ס - גביית המסים. זהו אחד המדדים המובהקים למצב המשק, ובעיקר גביית המע"מ. יעד גביית המסים של הממשלה ב-2008 הוא 190 מיליארד שקל, לפי קצב הגבייה ברבעון הראשון, 2008 תסתיים עם גבייה בהיקף של 200 מיליארד שקל ואולי יותר. הסיבה ברורה: כשיותר אנשים עובדים, יותר אנשים משלמים מס ופחות מקבלים קיצבאות מהביטוח הלאומי. עוד סיבה לעלייה בגבייה היא נתוני השיא במס ערך מוסף. הציבור קונה יותר מכוניות ומקררים, ואינו חוסך כי אינו רואה מיתון באופק.



מדוע נוצר הפער הגדול בין הנתונים ומצב המשק להערכות המוקדמות של כלכלני בנק ישראל, האוצר והתאחדות התעשיינים? יש לכך שתי תשובות. הכלכלנים העריכו, משום מה, כי גל הצמיחה הנוכחי, שנשא את המשק בארבע השנים האחרונות, יסתיים ב-2008. לא היו להם הוכחות, אלא תחושות - והם טעו. סיבה נוספת היא הערכות כי המיתון העולמי יפגע במשק. לעת עתה לא נרשמה פגיעה כזאת, אך יתכן כי היא עוד תורגש בהמשך השנה.



אין לזלזל באזהרות הכלכלנים. מאידך, אין לקבל אותם כעובדה מוגמרת. יש להקפיד על מדיניות כלכלית נכונה ואחראית, גם אם במשרד ראש הממשלה הרצפה רועדת. לא קל להפנות את היצוא הישראלי לאזורים מתפתחים - אסיה, דרום אמריקה ואפריקה - כדי לפצות את המשק על הפסדים בשוק האמריקאי, ואולי גם בשוק המערב אירופאי, אבל חובה להתאמץ, ליזום ולנצל כל סדק.