אופטימיות רבה פוזרה בכנס ההוא, ולא לשווא. התוכנית דיברה אז על העברה הדרגתית של המפעלים המזהמים מלב מפרץ חיפה, לכיוון מזרח, ועל הקמת פארק הקישון, שבמסגרתו ייהפכו גדותיו המזוהמות לפארק מוריק. התחושה היתה, שהנה, נמצא מזור לאחד המקומות הבעייתיים במדינה.
אבל היו גם מי שלא התלהבו. "תמ"א 30 מתמודדת עם בעיות קשות ביותר, כמו זיהום האוויר וזיהום נחל הקישון, אבל מצריכה גיוס של 75 מיליארד שקל למימונה. תמ"א 30 לא תיושם ב-15 השנים הקרובות", אמר הממונה דאז על המחוז, מטעם משרד הפנים, ד"ר חיים קופלמן. אבל ספק רב אם אפילו הוא העלה בדעתו, שאחרי 13 שנה, התוכנית עדיין לא תאושר.
תזכורת מהחיזבאללה
מאז אותו כנס, השתנתה המציאות בשטח: צירי תנועה מרכזיים נוספו, קרית הממשלה בחיפה החלה לפעול, אכיפה בנושאי איכות סביבה החלה, אם כי היתה ועודנה מקרטעת, והאזור ספג רקטות שהזכירו לכולם עד כמה יישומה המהיר של התוכנית הזו חיוני. אבל הגופים השונים שפועלים בשטח התוכנית, ובמיוחד נמל חיפה והתעשיות הפטרוכימיות, שבו והתנגדו לכל הגרסאות של התוכנית, יותר מ-10 במספר, ומנעו את אישורה. הנמל התנגד להעברת מרכז כובד פעילותו לכיוון מזרח, ואילו התעשיינים טענו כי התוכנית מגבילה מאוד את פעילותם.
"אני נוהג להתבדח ולומר שבישראל, ככל שמספר התוכנית גדול יותר, כך התקופה שנדרשת לאישורה ארוכה יותר", אומר מתכנן תמ"א 30, פרופ' יגאל צמיר. "התחלנו לעבוד על התוכנית הזו ב-93', אבל העבודות עליה הופסקו בסוף שנות ה-90, לאחר שהוצא סקר סיכונים אינטגרטיווי על האזור, שהצריך את שילוב מסקנותיו בתוך התוכנית. בסוף 2003 זכינו שוב במכרז הממשלתי לתכנון התוכנית, וחידשנו את העבודה עליה, הפעם בשיתוף עם ועדה מלווה מטעם הגורמים המעורבים, והצלחנו לקדם את התוכנית ולקבל את אישורה במועצה הארצית לתכנון ולבנייה. גם נמל חיפה, שהיה המתנגד העיקרי, אימץ את החלופות שאנו מציעים בתוכנית, והוא תומך בה בחום".
המועצה הארצית אמנם החליטה באוגוסט 2007 לאשר את התוכנית, אבל בדרך לאישור הסופי על ידי הממשלה, העבירה אותה להערות הוועדות המחוזית לתכנון ולבנייה והגופים הנוגעים לעניין.
עכשיו מתברר כי המתנגד העיקרי השני לתוכנית, התעשיינים, עדיין מנסה לעצור את התוכנית המוצעת. בשבוע שעבר התקבלה התנגדות גורפת של התאחדות התעשיינים לתוכנית, וגם הפעם בגלל המגבלות הרבות שהתוכנית תחיל על התעשיה הפטרוכימית, שבמרכזה בתי זיקוק.
"מצד אחד, התוכנית שמה לה למטרה להבטיח תנאים תכנוניים וסביבתיים לפיתוחו של דרום מפרץ חיפה לשימושים לאומיים ומטרופוליניים. מצד שני, התוכנית כלל אינה עוסקת בעידוד התעשייה והמשך הפיתוח ובדרכי צמצום הפגיעה במפעלים שפעילותם תוגבל", טוענת התאחדות התעשיינים, בכתב השגה שכתבה לתוכנית. "לאן יועברו אותן תעשיות שיוגבלו מכוח התוכנית? מה יעשו העובדים של אותן תעשיות שיצומצמו או ייסגרו? מה תהיה ההשפעה על המשק מסגירת מפעלים חיוניים אלו? חיפשנו ולא מצאנו בתוכנית תשובות ברורות כלשהן לנושאים חשובים אלו".
יותר מזה. בהתאחדות התעשיינים טוענים כי מאחורי מלים יפות כמו "הסדרת המשך פעילותם" של אותם מפעלים, חבויים תנאים כה מגבילים, שלמעשה יביאו לסגירתם. "ברי כי הדבר עומד בסתירה להסדרת 'המשך פעילותם' ובהתעלם לחלוטין, כך נראה, מהצרכים הלאומיים, מהשיקולים האסטרטגיים מצרכי הכלכלה והתעסוקה", נכתב בכתב ההשגה.
יהיו רבים שיטענו כי ההגבלות המתוכננות הן תגובה הולמת למפעלים הללו, שבמשך עשרות שנים גרמו לזיהומי הקרקע האוויר והים, והשקיעו מעט מדי באבטחת קווי הייצור שלהם, במניעת זיהום ובתיקון הנזקים הסביבתיים הגדולים שכבר נגרמו. אי אפשר להתעלם גם משיעורי תחלואת הסרטן הגדולים באזור מפרץ חיפה, שבציבור הרחב מתקשרים עם קרבת המפעלים הללו לאזורי מגורים צפופים. הקירבה הזו של המפעלים לחיפה ולקריות גרמה לכל האזור נזקים תדמיתיים קשים.
אבל מכאן ועד לסגירת מפעלים בעלי חשיבות אסטרטגית המרחק עודנו רב. "אני לא רואה את סגירת התעשייה הזו. המפעלים הללו יישארו שם, אבל אנו נדרוש מהם לעמוד בתקנים המחמירים ביותר של איכות הסביבה ומיגון, כדי שיוכלו להמשיך לפעול בלב סביבה שמאוכלסת בצפיפות כה רבה", אומר עוזר ראש עיריית חיפה, צחי טרנו.
המאבק המתנהל בימים אלה על עתיד מכל האמוניה של חברת חיפה כימיקלים במפרץ חיפה, מדגים את הגישה של עיריית חיפה לנושא. העירייה נאחזת בחריגות בנייה שבוצעו במכל הזה לפני יותר מ-20 שנה, ומסרבת לתת לו היתרים, עד שחיפה כימיקלים תעמוד בתנאים המחמירים ביותר של מיגון ואיכות הסביבה. עמדתה קיבלה חיזוק משמעותי בוועדת הערר המחוזית, וסביר להניח שהמאבק בין העירייה למפעל ימצא את דרכו לבית המשפט.
כרגיל במקרים כאלה, וגם בכתבי ההתנגדות לתמ"א 30 והערר של חיפה כימיקלים להחלטת עיריית חיפה לגבי מכל האמוניה, התעשיינים מאיימים בסגירת המפעלים ובפיטורים המוניים של עובדים. אבל בעוד שבימי "חיפה האדומה" איומים מסוג זה עשו את שלהם והרתיעו את העיריות ואף את המשרדים הממשלתיים, כיום הדברים שונים.
בדיון על מכל האמוניה הודיעו נציגי העירייה, כי היא ערה למשמעויות הללו של עמדתה, ואולם היא סבורה שהסיכון לכלל האוכלוסייה באזור מחייב את העברת המכל, גם במחיר כבד של פיטורי המוני עובדים. גם בעניין תמ"א 30 מבטיחים בעירייה שלא להתפשר. נראה שגם אם התעשיינים יצליחו לעכב במידת מה את אישורה הסופי של התוכנית, המלחמה האחרונה שינתה לחלוטין את הגישה הרדומה של הרשויות השונות לסיכונים הסביבתיים של המפעלים באזור.
בעניין מכל האמוניה כמעט שהגיעו לפתרון לפני המלחמה, ואולם זו גרמה לעיריית חיפה ולגורמים שונים לדרוש מחיפה כימיקלים דרכים הרבה יותר משוכללות למיגון המכל שלה. צמיר סבור כי גם הממשלה תבין טוב יותר עכשיו, שאי אפשר להתפשר על מיגון ופיקוח על המפעלים.
"עוד לפני המלחמה, התוכנית כללה מערכת של בקרה ופיקוח על מצבורי החומרים המסוכנים, אבל בקרב הגורמים האחראים השונים זה קיבל משקל גדול יותר מבחינת תשומת הלב רק אחרי המלחמה. מבחינה זו התוכנית תכניס מהפכה בתחום הזה", אומר צמיר.
הערכות שונות מדברות על כך שההתנגדויות של התעשיינים הן על רקע כלכלי. מקורב לאחת החברות אומר כי לא ייתכן להטיל על התעשיות מגבלות ומיגונים כה יקרים, מבלי שהמדינה תשתתף במימון.
השאלות, אם כך, הן מתי תאושר סוף-סוף התוכנית הזו, והאם המלחמה הבאה תתפוס את מפרץ חיפה ממוגן ובטוח בצורה טובה יותר מאשר במלחמה הקודמת.
בתום שנים ארוכות, צפויה תוכנית המתאר לדרום מפרץ חיפה לקבל אישור - המטרה: טיפול במתקנים המזהמים
אריק מירובסקי
30.5.2008 / 11:06