"אם לא נאפשר זחילה עירונית עם תכנון נכון, תהיה התפרצות של יוזמות בנייה במקומות פחות נכונים"

גישה זו של בינוי לטובת הטבע נראית מופרכת לחלוטין בעיני ארגונים ירוקים. אך קבוצת מומחים לתכנון ואקולוגיה מכמה מוסדות מחקר בישראל טוענת שיש נתונים המוכיחים כי זחילה עירונית עשויה להוות מנוף להפסקת השימוש החקלאי בשטחים פתוחים שנותרו בין האזורים המבונים. כך ניתן להחזיר לשטחים אלה את ייעודם כשטחים טבעיים.



פרופ' יצחק בננסון מאוניברסיטת תל אביב המתמחה במערכות מרחביות והכלכלן העירוני פרופ' דני צ'מנסקי מהטכניון חברו אל האקולוג ד"ר דן מלקינסון מאוניברסיטת חיפה. ביחד עם כמה חוקרים נוספים הם סקרו את המחקרים והידע הקיים על אופי התפתחותן של ערים בעולם ובישראל, והשפעתן על הטבע. המחקר אמור להתפרסם בקרוב בכתב עת בינלאומי בנושא סביבה וכלכלה.



"יש גישה המקובלת גם על גורמי התכנון בישראל, והיא רואה את ההתפתחות העירונית כמעין גל המתפשט לכל הכיוונים באופן אחיד ולא משאיר מאחוריו שטחים פתוחים", מסביר צ'מנסקי. "אבל בפועל ערים לא מתפתחות באופן אחיד או רציף, אלא במעין קפיצות צפרדע. הן מותירות מגוון רחב של מסדרונות, מעברים, וסוגים נוספים של שטחים פתוחים".



צ'מנסקי ושותפיו מציינים כי ההתפשטות העירונית מוגדרת כזחילה בעיקר כאשר היא נהפכת למוקדים של בנייה צמודת-קרקע. "יש כל מיני ניסיונות למדוד את הזחילה ולקבוע אמצעי מדיניות שיביאו לעצירתה", טוען צ'מנסקי. "אבל יש הכרה גוברת בספרות ובמחקר בכך שזהו תהליך בלתי-נמנע, שלב טבעי בהתפתחות של מערכות עירוניות. למערכת התכנון אין כמעט כל השפעה על התפתחות זו".



לפי צ'מנסקי ובננסון, למרות קרבתם של השטחים הפתוחים לאזורים עירוניים, יש בהם מגוון עשיר של צומח וחי. לעומת זאת, כאשר יש בשטחים אלו פעילות חקלאית, נגרמת פגיעה קשה בטבע בגלל עיבוד הקרקע, הקמת מבנים שונים או שימוש בחומרי הדברה ודישון. המחקר מראה כי שטחים חקלאיים מהווים אחוז ניכר מהשטח הפתוח העוטף ערים במדינות מפותחות.



מסקנת החוקרים היא שזחילת ערים מקטינה את השטחים חקלאיים הפוגעים בטבע, עד שלפעמים אין כדאיות כלכלית בהמשך קיומם. לכן יש לעודד שינוי ייעוד של חלק משטחים אלו לבנייה, כדי לאפשר את ההתפתחות הטבעית של הערים. במקביל יש להפוך חלק מהשטחים החקלאיים לשטחים טבעיים. "ממשלת הולנד כבר עושה זאת ורוכשת מחקלאים שטחים ליד ערים כדי להפוך אותם בחזרה לטבעיים", אומר צ'מנסקי. במקרה של ישראל, הוא מציין את השטחים החקלאיים מצפון מזרח לחיפה ונתניה כדוגמאות לערים שיכולות להתפשט לתוך שטחים חקלאיים תוך השארת חלקם כטבעיים.



הזחילה העירונית יוצרת בעיקר שכונות של בתים צמודי-קרקע במחיר גבוה המתאים בעיקר למעמד בינוני ומעלה. החוקרים טוענים שאנשים ממעמד זה רוצים נוף כפרי ויפעלו לשמור על ערך בתיהם. הם חזקים מספיק כדי להפעיל לחץ להפסקת פעילות חקלאית לטובת שימור הטבע. בננסון אף מדבר במפורש על כך שיש לעודד הקמת עוד קיסריה בשטח חקלאי כדי להשביח את הקרקע ולסייע לשמור על חלק מהטבע. זאת כמובן דוגמה בעייתית למדי, מאחר שקיסריה מתפשטת לתוך שטחי חולות שהם נכס טבעי הולך ונעלם.



שני החוקרים מסכימים כי הפרבור שאותו הם מבקשים לעודד יגביר תופעות לוואי כמו תלות ברכב הפרטי ופגיעה ביכולת התחבורה הציבורית לפעול ביעילות. "אנחנו לא יכולים לשנות את העולם, וזה לא מציאותי לצפות שאנשים ינטשו את המכוניות ויעברו להצטופף בעיר", אומר בננסון. "אנחנו מציעים לנצל את ההתפתחות שקיימת בלאו הכי".



צ'מנסקי מסכים: "אם לא נאפשר זחילה עירונית עם תכנון נכון, תהיה התפרצות של יוזמות בנייה במקומות אחרים ופחות נכונים, כמו בניית מרכזים מסחריים בלב שטחים פתוחים ובאופן מפוזר".



אירופה זוחלת



תופעת הזחילה העירונית מטרידה מאוד את מדינות אירופה, כפי שניתן ללמוד מדו"ח מקיף בעניין שפירסמה בשנה שעברה הסוכנות להגנת הסביבה של האיחוד האירופי. הדו"ח מציין כי לפי מחקר של 24 ערים ביבשת, השטח הבנוי גדל ב-50 השנה האחרונות בשיעור של 78%, בעוד שהאוכלוסייה גדלה בשיעור של 33% בלבד. אחד ההסברים לכך הוא שבמחצית מן הערים, 90% מהבנייה בתקופה זו היתה צמודת-קרקע.



עם זאת, הדו"ח מציין במפורש כי אין לראות בזחילה העירונית תופעה בלתי נמנעת ובלתי מושפעת מהחלטות של מוסדות תכנון. "בסך הכל המידע מצביע על כך שבכל מקום שבו הגידול מסביב לערים מתואם על ידי מדיניות עירונית חזקה, צורת ההתפתחות היא צפופה וקומפקטית יותר".



הדו"ח מזכיר כי חמישית מהערים שנבדקו במחקרים שונים הצליחו להגדיל את צפיפות הבנייה. הוא מציין שאחת המטרות של מדיניות זו היא לשמר אדמה חקלאית, שלדעת הסוכנות להגנת הסביבה יש לה חשיבות אקולוגית. כמו כן, הדו"ח מציין כי תהליך הזחילה העירונית כבר גרם לכך שהבנייה מתפשטת באופן מסוכן אל תוך אתרי "נטורה 2000", שהיא רשימת האתרים שהוכרזו על ידי מדינות אירופה כבעלי חשיבות ייחודית וראויים לשימור.



לא בישראל?



המתכננת הסביבתית איריס האן מהחברה להגנת הטבע שוללת מכל וכל את מסקנות החוקרים. לדבריה, "העברת ניהול הקרקע לידי כוחות השוק, המשתמעת מגישת החוקרים, תביא לקריסה מוחלטת של הגנה על משאבים ציבוריים כמו חופים או גדות נחלים שיהיה מאוד נחמד לגור לידם. כוחות השוק לעולם לא יגנו על הטבע, זהו כשל שוק מהבסיסיים שיש. ללא רגולציה לא יישאר בישראל שום טבע, ולדעתי גם לא בארצות אחרות".



האן מציינת כי רוב הערים בישראל כלל אינן מעונינות להתפשט לשטחים חקלאיים אלא לשטחים טבעיים. כך זה במקרה של ירושלים, כרמיאל, רחובות, נס ציונה ואפילו באר שבע. "יש הרחבה גם לשטחים חקלאיים כמו במקרה של נתניה, חדרה וקרית מלאכי, אבל אלו אינם מקומות שבהם יש קונפליקטים סביבתיים".



"אכן יש שטחים חקלאיים אינטסיוויים שפגיעתם הסביבתית רעה", מוסיפה האן בהתייחסה בעיקר לפיתוח החקלאי בנגב. "אבל לא כולם כאלה. לפי החוקרים אולי כדאי שנבנה עיר בחלוצה וגם בערבה כדי להילחם בפגיעה של החקלאות. מישהו עוד עלול לחשוב על זה ברצינות".



אם אכן קיים איום על הטבע בגלל פעילות חקלאית, מציינת האן, יש לפעול לביטול איום זה ולא לפתור אותו על ידי אישור בנייה נוספת. "חקלאות מכל סוג היא עניין הפיך", היא מזכירה. "לעומת זאת בינוי עירוני מכל סוג הוא בלתי הפיך".



על הרעיון לרכוש שטחים חקלאיים ולהחזירם לתפקוד כשטחים טבעיים, אומרת האן שמדובר ברעיון נאה שכדאי ליישמו, אך לא ברור לה כיצד זחילה עירונית תורמת לכך. "בכל מקרה צריך לזכור שהטבע כאן הוא לא הטבע בהולנד, ויש פער עצום במגוון המינים בינם לבינינו (לטובת ישראל, צ"ר), מה שמטיל עלינו חובה לשמר את רצף השטחים הפתוחים. זחילה עירונית לא הולכת יחד עם שימור הרצף, היא חותרת במובהק תחתיו ולכן היא איום על המגוון הביולוגי של ישראל".