הטוב והרע של מהפכת התיירות העולמית השלישית

השווקים המתעוררים הם התקווה הגדולה של תעשיות התעופה והתיירות העולמיות, ודובאי היא דוגמה נוצצת לכך. האמירות הקטנה מחזיקה בנתח זעום ממאגרי הנפט של איחוד האמירויות, ולכן מתאמצת ליהפך למרכז אזורי של תיירות עסקים ונופש, ולהיות אבן שואבת לנוסעים שהפרוטה מצויה בכיסם.



בימים אלה מוקמים בדובאי שלושה איי נופש מלאכותיים המעוצבים כדקלים. על אי מלאכותי נוסף הוקם מלון בורג' אל ערב, המעוצב כמפרש של ספינה. זהו המלון היחיד בעולם המדורג כבעל שבעה כוכבים, והוא כולל מנחת מסוקים על הגג. דובאי גם מארחת תחרות סקי באתר סגור - הראשונה מסוגה במזרח התיכון.



כ-30% מהתוצר המקומי הגולמי של דובאי מגיעים מתיירות ונסיעות, אך שליט האמירות, מוחמד בן רשיד אל מכתום, שואף להגדיל את היקף התיירות הנכנסת למדינה. אל מכתום הוא הכוח המניע שמאחורי הקמת דובאילנד - קומפלקס תיירות ובידור המחולק לשבעה עולמות, שלכל אחד מהם נושא שונה, המהווה את התשובה המקומית לדיסנילנד. עד 2015 צפויה דובאילנד למשוך 15 מיליון מבקרים בשנה - ממוצע של כ-40 אלף איש ביום.



אין פלא, איפוא, שבחודש שעבר בחרו בכירי המועצה העולמית לתיירות ונסיעות (WTTC) - הגוף המרכזי בתחום - לערוך את הכנס השנתי שלהם בדובאי הזוהרת. הם היו יכולים בוודאי למצוא סיבות רבות לחשוש לעתיד התעשייה: הדולר החלש, מחירי הנפט והמזון שמרקיעים שחקים, המיתון המגיח מכל פינה בארה"ב ומחנק האשראי בשני קצותיו של האוקיינוס האטלנטי.







עם זאת, ברוני התיירות היו עליזים למדי. הם הביעו תקווה שהציבור האמריקאי ימשיך לנסוע ולטייל, גם אם באורח חסכוני יותר. בנוסף, אנשי התעשייה מצפים שהנוסעים אל השווקים המתעוררים והתיירים היוצאים משווקים אלה למדינות אחרות יפצו על הירידה בתאוות הנדודים במדינות המפותחות.



מוכנים להמראה



עליית קרנם של השווקים המתעוררים היא המהפכה השלישית העוברת על תעשיית הנסיעות ב-50 השנים האחרונות. הראשונה חלה בשנות ה-60, כשנרשמה ירידה משמעותית במחירי הכרטיסים וחבילות התיור. במקביל, עלייה ברמות השכר איפשרה לציבור בעל אמצעים מוגבלים לטוס לעתים קרובות יותר, להגיע ליעדים רחוקים יותר, ולשלם בעבור אטרקציות כמו טיולים לאתרים ביעד הסופי, צלילה ימית ורכיבה על גמלים.



המהפכה השנייה הגיעה עם האינטרנט, שהעניק למיליוני אנשים את היכולת להזמין טיסות ומלונות, לשכור כלי רכב ולשלם בעבור חבילות תיור בלי להטריח את עצמם לסוכנות נסיעות.



כעת, השווקים המתעוררים - לא רק דובאי, אלא גם סין, הודו, רוסיה, קוריאה הדרומית ווייטנאם - משנים את עולם הנסיעות פעם נוספת, בכך שהם נהפכים ליעדים פופולריים בעבור תיירים או לספקים של תיירים חדשים.








על פי רוב, התושבים במדינות אלה מעדיפים לבקר במדינות שכנות. בשנה שעברה, לדוגמה, ערכו אזרחי רוסיה 34.9 מיליון נסיעות לחו"ל, לעומת 29.1 מיליון ב-2006. היעד המועדף עליהם היה טורקיה, ואחריה סין ומצרים. היעד הפופולרי ביותר בקרב תושבי סין היה וייטנאם.



המועצה העולמית לתיירות ונסיעות טוענת כי תעשיית הנסיעות והתיירות היא הגדולה בעולם במונחי התרומה לתוצר ולתעסוקה. היקף הפעילות בתעשייה ב-2008 צפוי להגיע ל-5.9 טריליון דולר - כ-10% מהתמ"ג העולמי. כ-238 מיליון בני אדם מועסקים בענף, והמועצה חוזה כי בעשור הקרוב יגדל מספרם ל-296 מיליון.



למעשה, הערכת גודלה של התעשייה היא משימה מורכבת. אם מצרפים יחד את ענפי הנסיעות והתיירות, וכוללים בחישוב את כל נותני השירותים - מחברות תעופה ועד לבתי קפה - אין פלא כי המספרים שמציגה המועצה הם כה גדולים. עם זאת, בדרך כלל מסעדות לא בודקות אם לקוחותיהן הם תיירים, אנשי עסקים או תושבים מקומיים.



ארגון התיירות של האו"ם מפקח על תנועת הנוסעים הנכנסת בלבד, ולכן יכול לספק מידע על יעד הנסיעה, אך לא על מדינות המקור. הנתונים על תנועות הנוסעים מהמדינות המתפתחות אינם תמיד מהימנים, ורבות מהמשרות הקשורות לענף, כמו מדריכי טיולים או אנשי מכירות של מזכרות, אינן רשומות כלל. שוק התיירות בסיציליה, לדוגמה, הוא גדול למדי - אך יגדל עוד יותר אם יובאו בחשבון גם המשרות וההכנסות שכיום לא מדווחות לרשויות המס באזור.



בכל מקרה, יהיה אשר יהיה היקפו האמיתי של הענף - אין ספק כי מדובר בתעשייה ענקית הממשיכה לגדול, ואחראית לחלק הארי בהכנסות במטבע זר של כלכלות רבות. במספר לא מבוטל של מדינות מתפתחות היא מאפשרת היחלצות ממעגל העוני. לאחר שעבדו במשך שנים במגזר התיירות, רבים מתושבי מדינות אלה נהפכים לתיירים בעצמם.








לפי נתונים של האו"ם, מספר התיירים הנכנסים למדינות בעולם גדל ב-6% בשנה שעברה, והסתכם ב-900 מיליון. מדובר בגידול של 100 מיליון איש בתוך שנתיים. מספר הנוסעים הנכנסים למזרח התיכון רשם עלייה של 13% ל-46 מיליון. מספר הנחיתות באסיה גדל ב-10% והסתכם ב-185 מיליון, כשרוב ההמראות התבצעו מהיבשת. באפריקה נרשמה צמיחה של 8% ל-44 מיליון נוסעים. ארגון התיירות מעריך כי הגידול בתנועת הנוסעים יימשך, והעלייה החדה ביותר תירשם באסיה.



כשהדולר יעלה



בשנה-שנתיים הבאות הצמיחה בתעשיית הנסיעות לא תגיע מהתיירים המתמידים מהמדינות העשירות. בתקופה שבה משפחות בארה"ב מתכננות ביתר קפידה את החופשה השנתית רבים בציבור האמריקאי מודאגים מהרפיון בכלכלה המקומית, מעליית מחירי הדלק ומחולשת הדולר המגדילה את הוצאות הטיול לחו"ל. כך, האמריקאים מעכבים את הזמנות הנופש, בתקווה לתפוס דילים זולים של הרגע האחרון.



בנוסף, הצרכנים בארה"ב מבזבזים פחות כסף על טיולים. החודש דיווחה סוכנות הנסיעות המקוונת אורביץ (Orbitz) על הפסד של 15 מיליון דולר ברבעון הראשון - לעומת הפסד של 10 מיליון דולר בלבד בתקופה המקבילה ב-2007. ליבת העסקים של אורביץ היא התיירות הפנימית בתוך ארה"ב, שהצטמצמה ב-6% לעומת השנה שעברה ורשמה הכנסות של 2.4 מיליארד דולר.



כ-85% מעסקי הנסיעות והתיירות בארה"ב הם פנימיים. רק 20% מאזרחי ארה"ב מחזיקים בדרכון, ומי שמעוניין לערוך נסיעה לחו"ל זקוק לתמריצים גדולים מהרגיל. כמה מלונות בערים באירופה מציעים הנחות משמעותיות לתיירים אמריקאים כפיצוי על היחלשות הדולר. חברת וורלדהוטלס, למשל, מאפשרת לאמריקאים להזמין חדרים ב-52 מלונות באירופה לפי שער חליפין של דולר אחד ליורו - החוסך ללקוחות כ-30%. למרות זאת, רשמה וורלדהוטלס ירידה של 15% בהכנסותיה מתיירות מארה"ב ברבעון הראשון של השנה.



"למרות הנתונים האלה, התעשייה בטוחה כי אנשים ימשיכו לנסוע ולטייל, גם אם יבזבזו פחות כסף", אומר תומס מידלהוף, מנכ"ל ארקנדור, רשת קמעונות גרמנית שבבעלותה חברת הנסיעות תומס קוק.



חלק מהמטיילים האירופאים עשויים ליהנות מהיורו החזק בנסיעות אל מחוץ ליבשת. בתוך אירופה, ישנם יתרונות נוספים. חברות התעופה הזולות (לואו קוסט) גדלות והולכות. אמנת שנגן, הסכם שנחתם בין מדינות באירופה ומאפשר מעברי גבול ללא דרכון, הורחבה בתשע מדינות נוספות, ל-30 בסך הכל. אליפות אירופה בכדורגל שתיערך ביוני באוסטריה ושווייץ, יריד עולמי שיתקיים בסרגוסה שבספרד, ובחירת ליברפול לבירה התרבותית של אירופה השנה - כל אלה טובים לעסקים, ויעזרו לאיחוד האירופי לשמר את מעמדו כתורם הגדול ביותר לעסקי הנסיעות והתיירות העולמיים, עם נתח שוק של 27.5% ויותר מ-10% מכוח העבודה בענף.



למרות נתונים אלה, גם האירופאים יחושו כנראה את ההאטה הכלכלית ואת ההשפעה של מחירי הנפט הגבוהים. בריטיש אירווייס העלתה באחרונה את היטל הדלק שהיא גובה בטיסות ארוכות ל-312 דולר. בתחילת החודש דיווחה חברת הלואו קוסט איזיג'ט כי רשמה הפסדים של 113.5 מיליון דולר במחצית השנה שהסתיימה במארס, לעומת הפסדים של 34 מיליון דולר בתקופה המקבילה לפני שנה.








הגורם העיקרי לכך הוא מחיר הדלק, שאחראי ל-28% מעלות הטסתו של כל נוסע. המשמעות היא שהתיירות באיחוד האירופי תצמח השנה ב-2% בלבד, לעומת הגידול העולמי שיגיע ל-3%-4%. כדי להאיץ את הצמיחה, על התעשייה להטיל את יהבה על השווקים המתעוררים, שנהפכים במהרה למקומות ראויים יותר לביקור.



המדינות המתפתחות גם מספקות יותר תיירים משל עצמן. לפי חברת הייעוץ הכלכלי מקינזי, הכנסות משקי הבית של יותר ממיליארד בני אדם ברחבי העולם יעלו על 5,000 דולר באמצע העשור הבא. סכום זה יאפשר למשקי הבית לרכוש גם מוצרי מותרות ושירותים, מעבר להוצאות הכרחיות לקיום. כוח הקנייה של הצרכנים בשווקים המתעוררים צפוי לעלות מ-4 טריליון דולר ב-2006 ליותר מ-9 טריליון דולר - כמעט כמו כוח הקנייה של מערב אירופה כיום.



כוח הקנייה העולה יתבטא גם במספרם של התיירים, וחברות מערביות נכנסות כעת לתוך המדינות המתפתחות כדי להיערך לקראת אותם תיירים פוטנציאלים. "המזרח התיכון, הודו וסין הם הדבר הגדול הבא", חוזה ביל מריוט, יו"ר ומנכ"ל רשת המלונות האמריקאית מריוט. הוא מתכנן לבנות 65 מלונות במזרח התיכון עד 2011. להערכתו, בסין צפויה הצמיחה הגדולה ביותר.



הנוסעים החדשים



מספר הביקורים של אזרחים סינים בחו"ל הגיע ב-2007 ל-47 מיליון - חמישה מיליון יותר ממספר התיירים הזרים שביקרו בסין. תושבי סין יצאו ל-1.6 מיליארד נסיעות בתוך מדינתם - מספר הנשמע גדול למדי, אך יש לזכור כי בסין יש יותר ממיליארד תושבים, כך שבסך הכל מדובר בפחות משתי נסיעות לכל סיני. לפי התחזיות, הביקושים בסין לנסיעות ותיירות יגדלו פי ארבעה בעשור הקרוב.



מדינות מתפתחות נוספות מרימות ראש לנוכח כוח הקנייה של התיירים הסינים. אחת מהן היא מקסיקו. חברת התעופה אירומקסיקו תשיק בסוף החודש שני קווי טיסה ישירים, שיופעלו פעמיים בשבוע, בין מקסיקו סיטי לשנחאי. בווייטנאם, שבה תעשיית התיירות רושמת צמיחה מסחררת, מספר הסינים והתיירים האחרים מאסיה כבר עולה על מספר התיירים המערביים. ב-11 החודשים הראשונים של 2007 הגיעו לווייטנאם 507 אלף תיירים מסין, 442 אלף מקוריאה הדרומית ו-376 אלף בלבד מיבשת אמריקה. רשויות התיירות בתאילנד מדווחות גם הן על גידול במספר התיירים מסין, וחוזות כי 1.3 מיליון סינים יבקרו השנה במדינה - 10% יותר מבשנה שעברה (שבה חלה ירידה במספר התיירים לתאילנד כתוצאה ממתחים פוליטיים).



כדי להאיץ את פיתוח התיירות ותעשיות אחרות, ממשלת סין משקיעה בסלילת כבישים ובהקמת קווי רכבת ושדות תעופה. בינואר הצהירו שלטונות סין על כוונתם לבנות עד סוף 2010 כ-97 נמלי תעופה חדשים, שיצטרפו ל-142 הנמלים הקיימים.



לפי העיתונות הממלכתית, ההשקעות בתשתיות יגדלו באחוז דו-ספרתי בכל אחת משלוש השנים הקרובות. בין 2006 ל-2010 יושקעו 200 מיליארד דולר בהנחת פסי רכבת בלבד, פי חמישה מאשר בחמש השנים שלפני כן. ביוני ייחנך במפרץ האנגזהו הגשר הארוך בעולם שעובר מעל ים - 36 ק"מ של דרך סלולה הכוללת שישה נתיבים. המעבר בגשר יקצר במחצית את זמן הנסיעה בין נינגבו לשנחאי, שניים מנמלי הים העמוסים בסין, ויעמידו על שעתיים בלבד.



הודו, השוק המתעורר השני בגודלו, מדדה הרחק אחרי סין - הן כיעד לטיולים והן כמקור של נוסעים. בשנה שעברה נכנסו להודו 5.5 מיליון תיירים, נתח זעיר מהשוק העולמי - מדינת הטאג' מהאל ורכס ההימלאיה דורגה במקום נמוך יותר מבולגריה ובחריין. פחות מ-10 מיליון הודים נסעו למדינות זרות, אך לעומת זאת 600 מיליון מתושבי המדינה ערכו טיולים בתוך ארצם. החלק הארי של הטיולים היה למדינת אנדרה פרדש בדרום הודו, שבה אתרים דתיים רבים, בעוד שהתיירים הזרים התמקדו בדלהי ומהראשטרה, אחת המדינות המאוכלסות בתת-היבשת.



טיול בהודו יכול להתגלות כחוויה סבוכה אפילו בעבור ההודים עצמם, הדוברים 20 שפות רשמיות שונות ואינספור דיאלקטים. כמו התיירים הזרים, רבים מההודים מתלוננים על התחבורה הלא נוחה, האוכל המוזר, בעיות עיכול ומחסור בחדרי מלון סבירים.



אחת הבעיות הגדולות של תת היבשת היא המצב הרעוע של התשתיות. עם זאת, ייתכן כי המצב ישתפר בקרוב: הממשלה מתכננת להשקיע עד 2012 כ-500 מיליארד דולר בשיפור המצב; משרד התיירות הצהיר כי ישקיע כ-110 מיליארד דולר ב-248 פרויקטים שונים במשך השנה שתסתיים במארס 2009; ונמלי התעופה העיקריים עוברים מתיחת פנים יקרה בעזרת כספים רבים שמגיעים מהמגזר הפרטי.



ואמנם, חלקים גדולים מנמל התעופה הבינלאומי במומבאי הם חדישים ובוהקים, אך במקומות אחרים בנמל אנשים עוטפים את ראשיהם בבגדים כדי לא לנשום את האבק שיוצרים הפועלים. בשדה התעופה אינדירה גאנדי שבדלהי פקידי הגירה אינם מהססים לסיים את משמרתם כשארבעה או חמישה אנשים עדיין ממתינים בתור, ולשלוח אותם לסופו של תור אחר. פקיד מחתים את הדרכון של נוסע - ובסמוך אליו עומד שומר ובודק אם הדרכון אכן הוחתם.



חלק מהמשקיעים מציינים את החוויה הייחודית שהודו מעניקה כמשקל נגד לחוסר הנוחות והביורוקרטיה במדינה. מרילין קרלסון נלסון, מנכ"לית רשת סוכנות הנסיעות קרלסון שבבעלותה מלונות רדיסון וחברת שיט התענוגות ריג'נט סבן סיז, רואה בהודו הבטחה גדולה. קרלסון מקימה בהודו 50 מלונות, לעומת 10 בלבד בסין. מאני פונטנלה-נוואה, מנכ"ל חברת הנסיעות תומס קוק, אופטימי גם הוא לגבי הפוטנציאל של תת היבשת. במארס רכשה החברה מקבוצת הפיננסים דובאי פייננשל את תומס קוק אינדיה - חברת המרת הכספים הגדולה בהודו והשנייה בגודלה בתחום עסקי התיירות, הפועלת מאז 1880. מיזמים משותפים ברוסיה וסין הם הדבר הבא ברשימה של פונטנלה-נוואה.



מה יכול לעצור את מהפכת התיירות הנוכחית? אלימות פוליטית היא אפשרות אחת. הטרור אינו זר למדינות המתפתחות, אך הסכנות עלולות להיות גדולות. הפיגוע שאירע בתחילת מאי בג'איפור, עיר פופולרית במפת התיירות ההודית, הוא מזכרת מדממת. תעשיית התיירות בקניה, שסיפקה למדינה כמעט את כל המטבע הזר שלה, איבדה מחצית מגודלה בעקבות גל האלימות הפוליטית לאחר הבחירות הכלליות שנערכו בדצמבר. גם אסונות טבע יכולים לפגוע קשות בתיירות הזורמת לאזורים עניים.



עם זאת, ישנם מומחים שמעריכים כי התיירות באסיה איתנה, וכראיה מובאת ההתאוששות המהירה לאחר התקפת הטרור של ה-11 בספטמבר, תחילת המלחמה בעיראק ואסון הצונאמי בדצמבר 2004.



מכשול אפשרי נוסף הוא הדאגה הגוברת, במיוחד במדינות המערב, לאיכות הסביבה. בשנות ה-60 וה-70, כשהתיירות גאתה באמריקה ואירופה, מעטים בלבד שמו לב לנזקים הנגרמים לכדור הארץ. כעת הכל השתנה. תעשיית התיירות, המביאה ליצירתם של כ-5%-6% מגזי החממה הנפלטים לאטמוספירה, פועלת יותר מתמיד לצמצום הפגיעה בסביבה. מלונות מתאמצים להראות כי הם משמרים מים, ממחזרים אשפה וחוסכים בחשמל. חברות תעופה רוכשות מטוסים עם צריכת דלק נמוכה יותר.



ועדיין, הכלכלות המתעוררות עסוקות הרבה יותר בהשגת צמיחה מהירה מאשר באקולוגיה. הנופשים, מצדם, ולא חשוב מאין הם באים, אינם מעוניינים עדיין לוותר על טיסות או על נהיגה במכונית. פונטנלה-נוואה לא מוצא הוכחות לכך שהשמירה על הסביבה משחקת תפקיד בתוכניות הנסיעה של הצרכנים המקומיים. תושבי המערב עשו חיים במשך תקופה ארוכה. גם לשאר העולם מגיע.