יהודה ואילנה פלח נטלו ב-93' הלוואה בסך 350 אלף שקל מבנק לאומי למשכנתאות. ב-94' חתמו התובעים הסכם משכנתא עם הבנק, במסגרתו קיבלו אשראי בסך 1.1 מיליון שקל וכן הלוואה נוספת בסך 600 אלף שקל. כנגד ההלוואות שועבדה דירת המגורים בהוד השרון.
בשל החוב לו טען הבנק, נפתח נגדם ב-97' תיק הוצאה לפועל, עו"ד ישראל בודה מונה לכונס נכסים ואף ננקטו הליכי פינוי מבית המגורים. עד להגשת תביעה זו, ביקשו בני הזוג פלח לפרוע את חובם כאשר בכל פעם הם מאשרים את יתרת החוב וחוב הפיגורים.
במשך השנים הצליחו בני הזוג פלח לדחות את פינוי הנכס באמצעות הסדרי תשלום שונים. ב-2005 נחתם ההסדר האחרון לעיכוב הליכי המימוש. ב-2006 פנה פלח לבנק בבקשה לאפשר לו למכור את הנכס בעצמו תוך כמה חודשים ואם לא יצליח, אז הכונס בודה ימכור אותו.
בבית המשפט העלו בני הזוג פלח גרסה חדשה. לטענתם, מחוות דעת מומחה עולה כי התובעים לא פיגרו ולו ביום אחד בתשלומיהם לבנק ולא היה מוצדק לפתוח בהליכי הוצאה לפועל.
הבנק, באמצעות עו"ד מאיר לפלר ממשרד לוסטיגמן, מינטוס, לפלר, טען כי עילת התביעה נולדה כבר ב-97' ולכן חל עליה התיישנות. לפיכך ביקש הבנק לסלק את התביעה על הסף.
השופט יעקב שיינמן קיבל את בקשת הבנק. "דלתות בית המשפט או ההוצאה לפועל פתוחות בפני כל אזרח אך אין משמעות הדבר כי הדלתות הינן דלתות מסתובבות", כתב השופט. לדבריו, התובעים יכלו באין ספור הזדמנויות להתכחש לחוב ולבררו בערכאות, אך הם בחרו שלא לעשות כן. פעם אחר פעם הצהירו על נכונות החוב וזאת כאשר היה נוח להם להגיע להסדרים עם הבנק, ציין. בנוסף, השופט סבר כי התובעים מנועים מלהעלות טענות לעניין גובה החוב, לאחר שבמשך 11 שנה אישרו והודו בחוב. כמו כן קיבל את טענת ההתיישנות של הבנק.
עוד העיר שיינמן כי אינו מבין מדוע לא ניתן היה לקבל את חוות הדעת של המומחה בתחילת ההליכים לפני שנים. את התנהגות התובעים כלפי הבנק כינה שיינמן "חוסר תום לב משווע".
לפיכך הטיל השופט על התובעים הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 3,500 שקל.
(ת.א. 49852/07, בשא 176798)
ביהמ"ש סילק תביעת חייבי משכנתא בשל התיישנות: התובעים אישרו את גובה החוב במשך 11 שנה
עמית בן-ארויה
1.6.2008 / 21:40