אחד המשרדים הירושלמיים הבולטים הוא משרד יגאל ארנון, שהוקם בעיר ב-58' על ידי ארנון, בן למשפחה ירושלמית ותיקה מצד אמו. השנה מדורג המשרד במקום החמישי בדירוג דן אנד ברדסטריט של משרדי עורכי הדין הגדולים, עם יותר מ-100 עורכי דין. באחרונה עברו משרדי הסניף הירושלמי, המשקיפים על מדרחוב בן יהודה שבמרכז העיר, שיפוץ והרחבה - אבל בסניף הירושלמי עובדים רק 36 עורכי דין, ועיקר פעילות המשרד מתבצעת מתל אביב.
עו"ד אמנון לורך, שותף בכיר בפירמה, מתקשה להודות בכך שהבכורה עברה למישור החוף. "ישנם מרכזי מומחיות שנוצרו באופן אקראי, לפי מקום העבודה של האנשים", הוא אומר. "היום לא צריך להיות במקום ספציפי כדי לעשות עסקים. 90% מהעבודה נעשית דרך שיחות ועידה ואי-מיילים".
עו"ד ברי לבנפלד, ראש מחלקת ההיי-טק בסניף הירושלמי, עלה מארה"ב לפני 25 שנה ומתגורר בבירה. גם הוא ממעיט בחשיבות המיקום הפיסי של המשרד, ומתגאה בפעילות הבינלאומית שלו: "בשנה האחרונה עשינו עסקות בשווי של יותר מ-750 מיליון דולר, והכל מהמשרד בירושלים. נכון שאם צריך להיפגש עם לקוחות יותר נוח להיפגש בתל אביב, אז פעם-פעמיים בשבוע אנחנו קופצים לשם; אבל מה שאני עושה זה הדבר האידיאלי - אני גר בירושלים שאני אוהב, רואה את הנוף הירושלמי, ועושה מכאן עסקים עם עמק הסיליקון".
עו"ד רמי קוק, מעורכי הדין הוותיקים בפירמה, אומר כי "המשרד הירושלמי שומר בקנאות על העובדה שהוא משרד האם, אבל המרכז של משרד ארנון עבר לתל אביב, למעט חריג אחד - אגף ההיי-טק, בעיקר משום שרוב עורכי הדין באגף מתגוררים בירושלים".
קוק מקונן על מצב עריכת הדין בבירה. "אין עשייה בירושלים, אין עסקות בירושלים, העסקות הגדולות לא קורות כאן", הוא אומר. "ירושלים היא העיר השנייה הכי ענייה בישראל. זה עצוב. ירושלים הולכת ומתה".
לורך מוסיף כי "ירושלים סובלת מכך שהממשלה לא מכירה בה כבירת ישראל. משרדי ממשלה מרכזיים יושבים מחוץ לירושלים. למה רשם מאגרי המידע יושב בתל אביב? למה לבנק ישראל, למבקר המדינה ולרשות ניירות ערך יש משרדים כפולים בירושלים ובתל אביב? זו שערורייה. מקום מושבם הוא ירושלים. כשגופים כלכליים משמעותיים יושבים בתל אביב ולממשלה לא אכפת, זה מחליש את המעמד של ירושלים וגורם לריכוז גדול של עורכי דין בתל אביב".
ירושלמים מטעמי נוסטלגיה
עו"ד יצחק מלכו, מבעלי משרד שמרון, מלכו, פרסקי ושות', מסרב להספיד את העיר. משפחתו של מלכו חיה בירושלים כבר כ-150 שנה. על שם סבו, ממייסדי רחביה, קרויה כיכר בשכונה. המשרד שהוא מבעליו הוקם ב-53' על ידי ארווין שמרון המנוח, שהיה פרקליט המדינה. בשנות ה-60 נפתח סניף קטן של המשרד בתל אביב. לדברי מלכו, "למרות הקשיים בירושלים והאינתיפאדה, היה פיתוח בירושלים".
לפי מלכו, הסיבה לכך שמשרדים ירושלמיים פותחים סניפים בתל אביב קשורה "בצורך של משרדים שרוצים לתפקד במישור העסקי הלאומי, לפתח זרוע גדולה בתל אביב. מרכז החיים המסחריים של ישראל נמצא בתל אביב. אני לא רואה בזה סיבה שבגללה בורחים מירושלים.
"תמיד היינו משרד ירושלמי", מוסיף מלכו. "הסניף התל אביבי היה חלון ראווה, אבל ב-15-17 השנים האחרונות הוא קיבל יותר נפח, והתפתח יותר מהמשרד בירושלים".
אתם מגדירים את עצמכם כמשרד ירושלמי?
"מטעמי נוסטלגיה - כן. לפחות בתחושות ובירושלמיות שלנו, של שלושת השותפים הבכירים, זה אכן כך".
בפועל, מלכו מעביר לפחות מחצית מזמנו במשרד בתל אביב, למעט בתקופה האחרונה, שבה הוא מבלה יותר במשרד בירושלים, בין היתר בשל הטיפול בענייני חברת הבנייה הקורסת חפציבה, שמלכו הוא המנהל המיוחד שלה.
מעביר חצי מהזמן בתל אביב
גם משרדו של עו"ד יהודה רווה, שהוקם בירושלים בשנות ה-40 על ידי עו"ד גדעון האוזנר - ששימש היועץ המשפטי לממשלה והתובע במשפט אייכמן - העביר הרבה מפעילותו לתל אביב. המשרד, שמתמחה בנדל"ן, תשתיות, מימון ובנקאות, מונה יותר מ-60 עורכי דין ומתהדר בכך שהסניף הראשי שלו ממוקם בירושלים - ואולם רווה מבלה את מרבית ימיו במשרד בתל אביב.
מתי התרחש המעבר?
"השינוי הדרגתי", הוא אומר. "פתחתי את הסניף בתל אביב לפני 15 שנה, חשבתי לבלות בתל אביב יום בשבוע, ולאט-לאט העסקים במרכז הלכו וגדלו, והיום אני מעביר לפחות חצי מהזמן בתל אביב. אני משתדל לבלות חצי מהזמן במשרד בירושלים, אבל זה לא תמיד הולך.
"גם לגבי הפעילות הירושלמית, היזמים בעצמם יושבים בתל אביב", מוסיף רווה. "פרויקט ממילא של אלפרד אקירוב, פרויקט ימק"א של שלמה איזנברג או פרויקטים של אזורים - כולם יושבים בתל אביב. התוצאה היא שאתה צריך לבלות זמן רב בתל אביב. גם הבנקים לא מעבירים סמכויות מרכזיות לירושלים, וזה חלק חשוב מאוד מהפעילות העסקית. ברגע שמדובר בעסקים בהיקף של יותר ממיליוני דולרים בודדים, הבנקאות הירושלמית המקומית לא יכולה להחליט בעצמה, וההחלטות עוברות לתל אביב".
האם זה מלמד על ההידרדרות במצב העיר?
"בתל אביב יש יותר תנופת פיתוח. חוק יסוד: ירושלים בירת ישראל, שקובע שהממשלה תדאג לפיתוחה הכלכלי של ירושלים, נשאר לתפארת המליצה. אין סיבה שעובדי הממשלה, על שלוחותיה השונות, יבואו יום או יומיים בשבוע לתל אביב. מי שרוצה לראות את השרים או המנכ"לים יתכבד ויבוא לירושלים. אבל בפועל זה לא כך, וזה מביא לכך שגם עורכי דין ואנשי עסקים שנפגשים אתם, יושבים בתל אביב".
"אף מרכז פיננסי לא מצא את מקומו בירושלים"
עו"ד צבי אגמון, שפתח לפני כחצי שנה בתל אביב סניף של משרדו - מהבולטים בתחומי ההגבלים העסקיים והתובענות הייצוגית - מתכנן גם הוא לעבור לתל אביב. "אני מתכנן להעתיק את מקום מגורי לתל אביב, ולכן פתחתי את הסניף", אומר אגמון. "אני מתכנן להעביר את פעילותי לשם, אבל עיקר המשרד והבסיס הוא עדיין בירושלים, ורוב עורכי הדין ירושלמים - וכל עוד זה כך, הבסיס יישאר ירושלים".
האם המיקום בירושלים מקשה על המשרד?
"אין ספק. כשהלקוחות כולם אינם מירושלים ואתה כן, זה מקשה. למשרדים בתל אביב יש גם פוטנציאל יותר גדול. נכון שכיום המיקום פחות חשוב, אבל זה לא מספיק - אם אתה רוצה מגע בלתי אמצעי עם הלקוח, יותר קל לו כשהוא רואה אותך פנים אל פנים. כשהיה לי רק משרד ירושלמי הייתי הולך לפגישות אצל הלקוחות. עכשיו הם באים אלי למשרד בתל אביב.
"זה לא שייך רק לעורכי דין, זו בעיה לאומית", מוסיף אגמון. "ירושלים תאבד עוד ועוד אנשים טובים אם ממשלת ישראל לא תפעל".
מלכו, לעומת זאת, משתדל לשמור על אופטימיות. "אף מרכז פיננסי לא מצא את מקומו בירושלים", הוא אומר. "תעשיית היי-טק קטנה התפתחה בירושלים, אבל גם לא מספיק. זה ניתן לתיקון, בעיקר על ידי פעולות שלטוניות נרחבות. אני לא פסימי".
גם לרווה יש כמה רעיונות לשינוי. "אפשר ליצור תנועה הפוכה, לפחות בדברים שלירושלים יש בהם יתרון יחסי - כמו ממשלה, אקדמיה וביו-טכנולוגיה", הוא מייעץ. "אין מספיק מחשבה על עידוד העסקים בירושלים. גם העירייה והמוסדות הירושלמיים צריכים להחליט שהם מעסיקים אך ורק עורכי דין ירושלמים, או לפחות נותנים עדיפות במכרזים לנותני שירות ירושלמים". רווה אף הגיש לראש הממשלה ולראש עיריית ירושלים הצעה שלפיה יינתן לעיר מעמד מיוחד של "אזור פיתוח ירושלים", כך שלא תתחרה עם אזורי ספר אחרים.
לורך, מצדו, מסכם בנימה ספקנית. "צריך מידה מסוימת של אהבה לעיר הזו כדי להישאר בה", הוא אומר. "הבשורה הטובה היא שבגלל הטכנולוגיה, ומאחר שתל אביב הפכה לפקק תנועה נטול תקווה - ברגע שתהיה פה רכבת המצב ישתנה. אבל גם זה יקרה רק אם הממשלה תשקיע משאבים".
>> הבדלי המנטליות שבין משרדי עורכי הדין הירושלמיים והתל אביביים מתקיימים אפילו בין עורכי הדין עצמם. הירושלמים מודים בכך, אבל רק שלא לייחוס. אחד מעורכי הדין משווה את הנינוחות הירושלמית לאווירה הנעימה של עמק הסיליקון שבקליפורניה. "תל אביב היא כמו ניו יורק, וירושלים היא כמו קליפורניה", הוא אומר.
לדברי עו"ד אמנון לורך, שותף בכיר במשרד יגאל ארנון, "הדבר מתבטא בהתנהלות של האנשים. בירושלים עורכי הדין יותר קולגיאליים, וכשאומרים 'חברי המלומד', יש לכך תוכן. בתל אביב עורכי הדין יותר אגרסיוויים. המאבק על העבודה והמעמד, האגו והשואו-אוף משתלטים עליהם. בירושלים פחות מתנשאים, פחות פורמליים. הגישה התל אביבית, שכאילו מחוץ לתל אביב אין כלום, מחלחלת גם לעורכי הדין בעיר.
"יש הבדל בין בית משפט בירושלים לבית משפט בתל אביב", מוסיף לורך. "בירושלים האווירה באולם נעימה ומנומסת. בתל אביב האווירה תוקפנית, גסה, דורסנית ונטולת נשמה".
עו"ד יצחק מלכו, מבעלי משרד שמרון, מלכו, פרסקי ושות', אומר כי "לבית משפט בירושלים יש עומסים אחרים, ומזה נובע גם סגנון עבודה פחות פורמלי ופחות תעשייתי. בתל אביב האווירה יותר פורמלית ופחות אישית, אבל אלה לא הבדלים שגוררים איכות אחרת של משפט".
"הנה אני בא"
נורית רוט
2.6.2008 / 10:30