אושרה ייצוגית של 40 מיליון שקל נגד לאומי

בית המשפט המחוזי אישר תביעה שהוגשה ב-2002 כייצוגית. בתביעה טענו התובעים, לידיה והרצל רחמן-נוני, באמצעות עו"ד יצחק אבירם ונועם שכנר, כי נגבו מהם בשתי הזדמנויות שונות, עמלות פירעון מוקדם בגין הלוואות שנטלו מהבנק. זאת, מבלי שיידעו אותם על קיומן של העמלות ומבלי שהדבר הוזכר בהסכמי ההלוואה שעליהם חתמו. סכום התביעה הועמד על כ-40 מיליון שקל. לפני כחודש הודיעה השופטת דבורה פלפל את החלטתה בעניין, וקבעה כי בנק לאומי אינו מדווח ללקוח אודות התנאי לפרעון המוקדם כבר בעת מתן ההלוואה. זאת, משום שבעת החתימה על ההסכם, הבנק אינו מציין את גובה הקנס שישלם הלקוח כדי לפרוע את ההלוואה.

בעקבות הודעת התובעים כי התביעה תתמקד בעילה של היעדר גילוי נאות מכוח הנחיה 454 להנחיות המפקח על הבנקים, דנה השופטת בהחלטתה משבוע שעבר בשאלה - האם התקיימו יתר התנאים לאישור הבקשה כייצוגית לפי חוק תובענות ייצוגיות. באשר לגודל הקבוצה קבעה השופטת כי "סביר שקיימת גם קבוצה של לקוחות שנטלו מהבנק הלוואה לא צמודה או בריבית משתנה, ונגבתה מהם עמלת פרעון מוקדם לפי הנוסחה שבהוראה 454 להוראות הניהול הבנקאי התקין". לפי ההחלטה, "הקבוצה כוללת את לקוחות הבנק שנטלו הלוואה לא צמודה או בריבית משתנה לצורך דיור, ושביקשו החל מיום 10.5.96 לפרוע אותה בפרעון מוקדם ולכן חויבו בעמלת פרעון מוקדם".

לדברי השופטת, הפעולה שגרמה לנזק אותו טוענים התובעים הוא העדר הגילוי אודות גביית עמלת הפרעון המוקדם". לא היה גילוי נאות, הוסיפה, משום שהנושא לא נזכר במסמכים הסטנדרטיים של הבנק, ולא היה כל טופס פרטני נוסף שהוצג ללקוח. עוד הוסיפה השופטת כי "בעבר, התרכזה הפסיקה בתכלית החוק, שבא להגן על התובע "הקטן" הטוען לנזק "פעוט", שבדרך כלל לא היה בר-תביעה בצורה אחרת". ואולם החוק החדש הרחיב את הגישה, והוא מאפשר גם לתובע ייצוגי שתביעתו יותר משמעותית, להגיש תביעה מסוג זה לאישור כתביעה ייצוגית.