"הרי היו תקופות הרבה יותר חמורות מזו, ואף אחד מעולם לא העלה את האפשרות להתפיל מי ים. למה? כי אז היה ברור לנו, כמו לכל מדינות העולם, שקודם יש לפתור את הבעיה באמצעות חיסכון. בצורת היא תופעת טבעית, מחזורית, ועד היום תמיד נהגנו לרסן את הצריכה. לא נכנסנו לפאניקה ולא ניסינו לגרום לחרדה בציבור. פשוט ניהלנו את העניינים כפי שכל מדינה מתוקנת עושה", אומר דר.
לדבריו, ב-2008-2001 נרשמה עלייה בצריכת המים לנפש, אך לא נעשה דבר כדי לרסנה: "זה כמעט בלתי נתפש, שעל אף שידעו על כך - לא עשו דבר. בימי הבצורת של 85' העברתי הרצאה על חיסכון במים בכיתה של בתי. הסברתי לילדים מדוע חשוב לעשות שימוש במכונות הכביסה ובמדיחים כשהם מלאים בלבד - וקיבלתי טלפונים מהורים שהלינו כי 'הילד עושה להם טרור'. ברגע שהגעת לילדים - זה מספיק. לא היה מבצע לאומי שעליו הוחלט בישראל שלא הצליח. קח לדוגמה את הקמפיין נגד קטיפת פרחים מוגנים.
"בכל מקום שבו ביקשה הממשלה להעביר מסר מסוים ונחוש, הציבור היה מוכן לקלוט אותו וליישמו. גם כיום, הציבור מצפה ומייחל לכך שהממשלה תנקוט בצעדים. במקום זה, המערכת יוצרת היסטריה כדי להצדיק את הקמת מתקני התפלה. די היה במדיניות מתונה של חיסכון, בעלות של עשרות מיליוני שקלים, המיועדים בעיקר לפרסום בטלוויזיה, כדי להוסיף בשנים אלה למאגרים 750 מיליון מ"ק. הכנרת והאקוויפר (מאגר מי תהום לשתייה) היו מלאים, ולא היינו צריכים לבנות אפילו מתקן התפלה אחד במיליארד שקל, שאותם משלם הרי הציבור בתעריפי המים".
חינוך לחיסכון לבדו יכול לפתור את הבעיה?
"ב-85' סבלה ישראל בצורת קשה של שנתיים. תקופה יבשה מאין כמוה, שבה ירדו מי התהום באקוויפר החוף לגובה הנמוך עד כדי שלושה מטרים פחות מגובהם כיום. מה עשתה המדינה? נקטה בצעדי חיסכון - קמפיין חינוכי אינטנסיווי בבתי הספר ובטלוויזיה, איסור על השקיה בשעות היום, איסור על שטיפת מכוניות בצינור, וחיוב האזרחים בהתקנת אביזרים חוסכי מים בברזים. בתוך שנה נחסכה 13% מהצריכה. לאחר שנתיים, כשהשתפר מצב מאגרי המים - הכל חזר לקדמותו. גם ב-98'-99' היתה בצורת קשה וכמות המשקעים היתה אז 60% מהממוצע הרב-שנתי, לעומת 70%-75% כיום. הבצורת היא מנת חלקן של כלל המדינות, ואין מקום בעולם שלא עובר בצורת קשה פעם בעשור. הממשל פשוט מייצר פאניקה באמצעות פיזור נתונים מוטעים".
כלומר שאין סיבה לדאגה בעקבות ירידת מפלס הכנרת?
"כשהייתי סטודנט היינו בטוחים שרום (גובה פני המים) של -212 הוא המינימלי - משום שהבארות המליחים יפרצו עם נסיגה נוספת של קו המים. ואולם לאט לאט למדנו שאפשר לרדת עוד. ב-2001 הקו ירד ל--215 מטר, והנבואות השחורות של התפרצות מים מליחים לא התממשו. אני לא מציע שנרד לקו זה, אבל אני כן טוען שהמצב בפועל הוא הרבה פחות חמור מהקמפיין המתוכנן של הממסד, שבונה לעצמו תירוץ פוליטי לבנייה כה רשלנית של מכוני התפלה".
אם כך, מדוע כולם משדרים פאניקה?
"ההון תמיד מחפש קטסטרופות, ואף מנסה לחולל אותן - כי זו ההזדמנות שלו לנצל עסקית את הלחץ של המערכת. כך, במקום להחליט ב-2000 על נקיטה בצעדי חיסכון שהוכחו כבר בעבר, החליטה הממשלה בתוך שבועיים על הקמת ארבעה מתקני התפלת מי ים. די אם נבחן את מפת הבעלויות על המתקנים האלה, כדי להבין את מי ההחלטה שירתה.
"בכל מקום בעולם שבו הנהיגו תוכנית חיסכון, היא הביאה לירידה של 15% בצריכה. בישראל כבר לא היה גוף שינחה את נציבות המים להמליץ על חיסכון, כי תה"ל (תכנון המים לישראל) הופרטה עוד ב-96'. אנו פשוט עדים להשתלטות משרד האוצר על כלל המערכת מתוך אמונה כי טובת המדינה וטובת המגזר הפרטי הולכים ביחד. המטרה היא לנתב יותר ויותר משאבים לאומיים לידיים פרטיות, ועבור היזמים והבנקים זהו אוצר בלום. הרי ההכנסות ממתקני ההתפלה מובטחות מראש, שכן הן מגולמות בתעריף המים של כולנו - ומדינת ישראל משמשת בעצמה גובת הכספים. אין השקעה בטוחה מזו. 10 מיליארד שקל יעברו בתוך עשור מכיסי האזרחים ליזמי ההתפלה".
מחסלים את היועצים
ב-68' התקבל דר לעבודה כסטודנט בחברת תה"ל הממשלתית. באותה השנה נרשמה כמות המשקעים הגדולה שידעה ישראל מעולם ("זה קורה אחת ל-500 שנה"), וטבריה ובקעת הירדן סבלו מהצפות חסרות תקדים. משלחת רמת דרג בהובלת ראש הממשלה דאז, לוי אשכול, הגיעה אל המקום והנחתה את תה"ל לבחון את האפשרות להקפת הכינרת בחומה בגובה מטר לשם הגברת כושר האגירה ומניעת הצפות עתידיות.
בדיקת ההיתכנות לביצוע הפרויקט הוטלה על כתפיו של דר הצעיר, שבתום כמה שבועות הגיש לממונים עליו את תוצאותיה השליליות. הפרויקט לא יצא לדרכו. מאז הספיק דר לשמש כמנהל מחלקת המים בתה"ל במשך כ-20 שנה, ניסח את התוכנית הלאומית לחיסכון במים ב-2000 ומשמש כיום יועץ עיריית ירושלים ותאגיד הגיחון.
דר מזועזע מהקלות שבה הולכים בישראל לכיוון של התפלה, בלי לבדוק את העניין לעומק. לפני כשנתיים, מספר דר, חוותה אנגליה משבר מים חמור יותר משלנו. מאגרי המים הגיעו לשיעור של 20%-30% מהממוצע הרב-שנתי, ואם הגשמים היו נעצרים עוד חצי שנה, הממלכה כולה היתה מגיעה למחסור כולל במים.
"במקום להקים מתקני התפלה בצורה בלתי מבוקרת", הוא טוען, "הפעילו הרשויות תוכנית חיסכון במים, כאשר במקביל צוות מדענים בדק את האפשרות להתפיל את מי תעלת למאנש. הצוות בנה פיילוט, ולאחר שנתיים מצא כי עלות המים המותפלים יקרה פי עשרה, טכנולוגיית ההתפלה עושה שימוש רב מדי בחשמל ואף יוצרת ריכוז מלחים גבוה מדי הגורם לסיכונים אקולוגיים לסביבת מי הים".
ביולי אשתקד החליטו באנגליה לזנוח את רעיון ההתפלה. "כל מדינה מתוקנת הבוחנת כניסה לתחום זה, מבצעת קודם את כל הבדיקות הבסיסיות הנדרשות לווידוא הכדאיות שבמהלך", אומר דר. "בישראל לא עשו מאום, ולא במקרה".
לדבריו, "הצעד שבו נקטה הממשלה בעשורים האחרונים, בהובלת משרד האוצר, הוא חיסול כל מוסדות הייעוץ המקצועי. זהו התנאי ההכרחי הראשון להשתלטות ההון על המדיניות הממלכתית, ואת זה רואים בכל התחומים: נדל"ן, תחבורה ואנרגיה - שבהן עומדות מערכות התכנון והבקרה כבלם בפני השתלטות ההון על משאבי המדינה. ואולם מערכות אלה סובלות מייבוש תקציבי מתמיד מצד משרד האוצר, במטרה לחסלן. אין כיום גוף שיכול לייעץ באופן בלתי תלוי בנוגע למדיניות משק המים. אם היה כזה - אין לי צל שספק שמתקני ההתפלה לא היו קמים בהיקפים שכאלה".
יש לך הסבר מדוע רעיון ההתפלה עלה דווקא במשבר ב-2000-2001?
"הקשר בין הון לשלטון התחזק מאוד בעשור האחרון, והיכולת של ההון להביא להחלטות ממשלה הנוחות לו - גדל. מאחר שכל מערכות התכנון חוסלו, לא עמד בפני הכוחות הכלכליים האלה שום מחסום שיוכל להציב אלטרנטיווה. ב-2001 הגיע אלי לביקור מפילדלפיה בן דודי, שסיפר לי שהשקיית גינות בעיר מותרת רק אחת לשבוע ומסוקים מלמעלה משגיחים שאין מי שמשקה את הגינה בימים אסורים. והנה, הוא מגיע בימי הבצורת הקשים ביותר של ישראל - ואנחנו לא עושים כלום. ההתנהגות הישראלית לא נתפשת, לאור האמצעים הקיצוניים שבהם נוקטים בארה"ב לפני שחשבו על התפלה".
הקשר בין הון לשלטון פוסל לחלוטין את רעיון ההתפלה?
"לא. לדעתי, בעשור הבא אנחנו יכולים להתקיים בלא בנייה מאסיווית של מכוני התפלה. אחד הדברים שמרגיזים אותי בקשר שבין הון לשלטון הוא עיקור הערכים הבסיסיים שעליהם הושתתה החברה בעבר, דוגמת חינוך לריסון ובחינה מושכלת. והרי עיקור הנורמות האלה הוא שאיפשר את הקמת מתקנים אלה. הייתי משהה את הקמת המתקנים החדשים עד בירור היתרונות והחסרונות שלהם. הייתי בונה מתקן אחד - ובודק אותו. הרי לחסוך מ"ק מים יעלה למשק 30 אגורות לקוב, ואילו להתפיל יעלה 3.5-4 שקלים לקוב - כלומר פי עשרה".
לקהילת ניהול השקעות ב-TheMarkerCafe
התפלה - זה רע?
לפני כחצי שנה התפרסם במגזין המדעי היוקרתי "Science" מחקר של קבוצת חוקרים ישראלים, הטוען כי מים מותפלים עלולים לגרום לפגיעה בגידולי חממה חקלאיים כמו עגבניות, צמחי תבלין ופרחים. לא חלפו כמה חודשים, ובדרום נתגלו מפגעים קשים בכמה חממות שהושקו במים המותפלים ממתקן ההתפלה שבאשקלון.
"שינוי באיכות המים, דוגמת ריכוכם, כבר הוכח בעבר כמביא לעלייה בתחלואה במחלות לב. כיצד מתקבלת החלטה על הכנסת המים המותפלים למערכת בלא בדיקה בסיסית של השפעתם? אפילו הפרחים נבלו מהמים הללו", אומר דר כשהוא נסער. "פרט להשהייה מיידית של הליכי הקמת המתקנים הנוספים, יש לבחון להטיל עליהם גם היטלי זיהום", הוא מציע.
לדבריו, "כל קוב של מים מותפלים צורך 4.5 קילוואט בשעה, וכל 300 קוב מים מותפלים מעיפים לאטמוספירה 150 אלף טון CO2 (פחמן דו-חמצני), הנפלטים כתוצאה מהליך ייצור החשמל הדרוש להפעלתו. בארה"ב כבר מדברים על חקיקה שתטיל קנסות על מפעלים פולטי CO2, כדי לממן את שירותי הבריאות שיידרשו כתוצאה מהתחלואה העקיפה. הדברים האלה לא נלקחו בחשבון כשנבדקה הכדאיות הכלכלית של מתקני ההתפלה".
האם זה לא תפקידה של רשות המים לבדוק את כל סוגיית ההתפלה?
"הרשות מופקדת על ניהול משק המים, כלומר על הקצאת מכסות או תעריפים, אבל בלי מערכת תכנון ממלכתית מוסדרת לא ניתן לנהל משק מים יעיל. אין גוף שיוכל כיום לעמוד לבדו בפני הלחץ העצום שנוצר כתוצאה מן החיבוק בין הון לשלטון. לנציב המים היה בעבר מעמד של נגיד בנק ישראל, אבל כיום, מנהל הרשות הוא לא יותר מפקיד ממשלתי, המנוהל בידי מנכ"לים של שישה משרדים ממשלתיים שונים".
דר טוען כי "יש להעביר את רשות המים למשרד להגנת הסביבה. המהלך הזה ינתק באופן אוטומטי את החיבוק הקטלני בין הון לשלטון, ויעביר את משק המים לפסים יותר רציונליים. גם בניו יורק עשו את זה, וחסכו בהמשך הקמת קו מים נוסף במיליארדי דולרים בזכות תוכנית חיסכון. לאור הכישלון של משרדי התשתיות והחקלאות בניהול משק המים - הגיע הזמן שהפיקוח עליו ייצא מידיהם".
היכן האקדמיה? מדוע לא נשמע קולם של אנשי המקצוע?
"זו שאלה מצוינת, ובאמת צריך לשאול היכן הם. האקדמיה היתה בעבר הרבה יותר פעילה, מכיוון שהיא סיפקה את התשומות ליחידות המחקר הממלכתיות. מאחר שפונקציה זו חוסלה - גם הזיקה האקדמית נחלשה או הוחלשה".
אתה מתמקד בחיסכון הנדרש במגזר העירוני, אך שליש מהמים השפירים בישראל מופנים למגזר החקלאי. האם אין צורך בחשיבה מחודשת גם בזה?
"החקלאים בישראל משלמים הון עתק על המים, ולזכותם ייאמר שהם התאימו את עצמם בצורה יעילה למחזורי משק המים. עם זאת, תוצר החקלאות לא נפגע בעבר מהקיצוצים במכסות".
אם כן, לאן הולכים המים המים המסובסדים של החקלאים?
זו שאלה שצריך לבדוק. כנראה שהמים לא תמיד משמשים לחקלאות, אלא לצרכים אחרים. בשעת משבר ניתן לקצץ במים לחקלאים ולצמצם גידולי שדה, אם כי יש לשים את הדגש על השבת מי קולחין באיכות גבוהה יותר לשימושי החקלאות".
היכן עומדים החקלאים בשיח סביב ההתפלה?
"אין ספק שגם הלובי החקלאי חותר להגברת ההתפלה - כדי שהמגזר העירוני ישא בעלויות המים המותפלים היקרים, ואילו לחקלאות יישארו המים השפירים הזולים יותר".
רשות המים: "משק המים במשבר עמוק"
בתגובה לטענות של ד"ר פרץ דר על פאניקה מלאכותית במשק המים ואינטרסים של בעלי ההון במתקני ההתפלה, אומרים ברשות המים: "עושה רושם כי ד"ר פרץ דר מנתח את מצב משק המים כיום, בהתבסס על נתוני משק המים בשנות ה-80. דר טועה ומטעה, ובטעותו גורם נזק של ממש למאמץ הנדרש מכל אחת ואחד מאתנו למנוע בזבוז ולעודד חיסכון".
ברשות המים טוענים כי משק המים מצוי במשבר עמוק וחסרות כמויות אדירות של מים. לדבריהם, בשנים האחרונות ניכרת מגמה ברורה של ירידה בהיצע המים הטבעיים בישראל, כאשר השנה ההידרולוגית 2007/8 היתה השחונה ביותר בעשור האחרון (מאז 89'-99'), ובחלק מהאגנים היא אחת השנים השחונות ביותר מאז החלו המדידות בישראל. בנוסף, טוענים שם כי "מדובר בשנה רביעית במספר של מיעוט משקעים, כאשר ההסתברות לצרוף כזה של ארבע שנות בצורת רצופות עם שנה כל כך שחונה היא 2% בלבד".
לדבריהם, "בלא ביצוע פעולות קיצוניות להגדלת היצע המים ולהקטנת הביקוש כבר השנה, תגיע ההפקה מהמאגרים למתחת לקווים אדומים ואף תרד למתחת לקווים השחורים". בנוגע לטענות על אי חשיבה מוקדמת בענף משק המים, אומרים ברשות המים כי בראש הרשות עומד פרופ' אורי שני, אשר מים וקרקע הם תחום מומחיותו. לדבריהם, "ברשות המים אנשי מקצוע ומומחים רבים, ולפני זמן רב גם דר עצמו היה מועסק כיועץ בנציבות המים". לגבי הטענה כי איכות המים המותפלים גרועה ומסוכנת לבריאות, אומרים ברשות המים כי היא מעולה, וכי היא עומדת בתקנות מחמירות. ממשרדי האוצר והתשתיות ביקשו שלא להגיב לדברים.
משבר המים בעולם: מכסות לתושבי לוס אנגל'ס
המחסור במים אינו תופעה ייחודית לישראל, ומדינות רבות נאלצות להתמודד עם התופעה ההולכת ומתפשטת.
בקפריסין, למשל, מאיצים את הקמת מתקני התפלה, היות שהאי המבודד נעדר כמעט מאגרי מים. בסין מעוניינים גם כן בהתפלה בשל זיהום המקורות. בספרד, לעומת זאת, חכרו ב-2007 מיכליות לייבוא מים.
לדברי ד"ר פרץ דר, מומחה למשק המים, את המודל שעליו הוא ממליץ ליישום בישראל הוא מזהה דווקא בלוס אנג'לס של 89'-90'. בתום כמה שנים שחונות נהפך משק המים בעיר לקטסטרופלי, והעיר החליטה לערוך קיצוב של מכסות המים לתושביה. כל צרכן קיבל לידיו מכתב שבו צוינה מכסת המים שתותר לו בשנה הקרובה, כאשר זו התבססה על 80% מהכמות שצרך בשנה החולפת.
"העירייה היתה מבצעת מעקב חודשי אחר צריכת המים: חריגה אחת זיכתה אותך באזהרה, חריגה שנייה בקנס של 50 דולר, ואם המשכת לחרוג בעשרות אחוזים - פשוט סגרו לך את הברז ושלחו אותך למלא דליים אצל השכנה", מספר דר.
ההצלחה היתה אדירה, ובתוך שנה בלבד השיגו בעיר חיסכון של 30% בצריכת המים. "חיסכון של 20%-30% זה הרי דבר של מה בכך", טוען דר. "קצר את המקלחת בחמש דקות, התקן חסכמים בשירותים - וזה מספיק".
לדבריו, "כ-20 שנה אחרי, עם אוכלוסייה שגדולה ב-3 מיליון תושבים, לוס אנג'לס עדיין צורכת פחות מים ממה שצרכה לפני שנות המשבר. התכלית היתה הטלת האחריות על ניהול החיסכון על הפרט".
"נדרש עירוי מים חיצוני"
"כל חיסכון בביקושים למים לא יבטל את הצריכה ההולכת וגוברת כתוצאה מהגידול באוכלוסייה" - אומרת מנהלת אגף התפעול ברשות המים, תמי שור.
לדבריה, "יש לנו גירעון של 1.5 מיליארד קוב באוגר - היקף הזהה לסך הביקושים הלאומי בשנה. על ידי חיסכון בלבד לא נצליח להשלים את הפער, מה עוד שכמה מצעדי החיסכון כבר השתרשו בציבור, כך שנדרש לנו מעין עירוי מים חיצוני שאינו תלוי בגורמי הטבע. גם אם יתברר בעתיד כי אנו מצויים במצב של עודף, הרי שמוטב לשלם מעט יותר על מים מותפלים, מאשר לספוג את הנזקים כתוצאה ממחסור במים".
שור מציינת עוד כי תוספת המים נדרשת גם כדי להיחלץ מהחסר שבמאגרי המים הטבעיים הסובלים מרמת המלחה גבוהה, משום המפלס הנמוך שבו הם מצויים. באשר לטענות בדבר איכות המים המותפלים אומרת שור: "מה שטוב במים המותפלים היא הסינתטיות, המאפשרת את שינוי הרכבם בהתאם לנסיבות. מאז הפעלת מתקן ההתפלה הגדול באשקלון התקבלו דווקא פידבקים חיוביים, ויש לזכור כי גם במים הטבעיים לא קיימת אחידות בהרכבם. עד כמה שידוע לנו כיום, לא חסר מרכיב מהותי במים אלה לצרכי שתייה, והשיפור שהביאו עמם עולה על הטענות".
שור מזהירה כי התבטאויות מעין אלה של ד"ר פרץ דר על כך שאין משבר במשק המים עלולות לפגוע במאמצי הרשות לצמצום הביקושים ולגרום לאדישות בקרב הציבור באשר למצגי המחסור במים. "הלוואי והיתה זו איזו הצגה, אבל המצב ממש לא נראה טוב. צריך לזכור שההתפלה תפסה בשנים האחרונות תנופה בכל העולם, ואינה דרושה כבר איזו הוכחה לכדאיותה", אומרת שור.
"הממשל מייצר פאניקה במשק המים כדי לדאוג לבעלי ההון"
אבי בר-אלי
3.6.2008 / 8:23