קוראים אותנו בעבודה

אם אתם קוראים את הכתבה הזו באינטרנט - הבוס שלכם יכול לדעת על כך. אם תשלחו אותה מיד אחר כך לחבר באמצעות חשבון האי-מייל של מקום העבודה - הבוס שלכם יידע גם את זה. ויש סיכוי שזה יתנקם בכם. בית הדין הארצי לעבודה יידרש להכריע בקרוב בין שני פסקי דין סותרים שניתנו באחרונה, הדנים בשאלה אם מעביד רשאי לעיין ולהשתמש בתיבת האי-מייל של עובד במקום העבודה. בניסוח משפטי, השאלה היא אם עובד זכאי לפרטיות באי-מייל ששייך למעביד. השופטת סיגל דוידוב-מוטולה, מבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב, קבעה כי לחברת פאנאיה מותר להגיש כראיה מיילים שכתבה העובדת טלי איסקוב-ענבר במחשב החברה. האי-מיילים נדרשו לחברה כדי להוכיח כי העובדת פוטרה כדין, ולא בשל הריונה כפי שטענה בתביעתה.
במקרה אחר, שנדון בבית הדין האזורי לעבודה בנצרת, קבע השופט חיים ארמון כי עיון באי-מייל של עובד הוא פגיעה חמורה בפרטיותו. חברת אפיקי מים ביקשה להוכיח כי עובד ניהל פעילות עסקית פרטית ממחשבו שבמקום העבודה. בית המשפט קבע כי ניתן להוכיח את הטענות בראיות אחרות, וכי אין מקום לפגוע בפרטיות העובד על ידי הגשת האי-מיילים כראיה.

הערעור על שתי ההחלטות הסותרות אוחד בבית הדין הארצי לעבודה, אליו הוגשה באחרונה גם עמדתו של היועץ המשפטי לממשלה מני מזוז, שמוסמך להביע עמדה בעניינים בעלי משמעות וחשיבות ציבורית, ועמדתו אמורה לשקף את האינטרס הציבורי. עמדתו של מזוז מורכבת: לדעתו, מעביד אינו רשאי לעיין באי-מייל של עובד ללא הסכמה של העובד, ואולם את הסכמת העובד לכך ניתן במצבים מסוימים ללמוד "מכללא" - כלומר מבלי שנתן את הסכמתו המפורשת. זאת, כאשר ניתן לייחס לעובד ידיעה ברמה גבוהה כי המעביד יעיין באי-מיילים שלו.

הבלבול המשפטי מוליד עצות סותרות מצד מומחים וגם בקרב עובדים. למעט אנשי מחשבים, שמודעים לקלות שבה ניתן לעיין באי-מייל, ועורכי דין שנוטים לחשדנות מטבעם - רוב העובדים ממעטים לשקול מלים לפני שליחת אי-מייל ממקום העבודה. "לפני כמה שנים עבדתי בחברת ביטוח גדולה ומדי פעם השתמשתי במייל של העבודה לשליחת מיילים משעשעים לחברים", מספרת א', עו"ד מאזור המרכז. "אחרי כמה זמן קיבלתי מייל ממשתמש בשם 'אדמיניסטרטור', שהתריע שאני שולחת מספר רב מדי של מיילים אישיים ושאפסיק. התעצבנתי ושלחתי בתשובה מייל תקיף המגנה את שיטות העבודה הבולשביקיות של המוסד". זה לא היה הניטור היחיד שבוצע באותה חברה. "המעקב אחר עובדים הגיע גם לרמת הטלפונים", אומרת א'. "ידוע לי בוודאות שכל שיחה יוצאת של יותר ממספר דקות מסוים נרשמת אוטומטית, ופרטיה מועברים לעיונו של האחראי הישיר על העובד שביצע את השיחה.
"אני פרנואידית מטבעי", מוסיפה א'. "אמנם לא ידוע לי אם מישהו עוקב אחרי המיילים שלי, אבל אני יוצאת מנקודת הנחה שרואים כל מייל, ולכן שלחתי מיילים אישיים במיוחד מהמייל האישי שלי ולא מתיבת המייל בעבודה".

אנשי מחשבים הם המודעים ביותר ליכולת הטכנולוגית לחדור לפרטיותם. רובם ככולם טענו כי שימוש באי-מייל במקום העבודה הוא מעשה טיפשי. ג', איש מחשבים בכיר, מספר כי בחברת היי-טק שבה עבד - חברה בת ישראלית של חברה אמריקאית גדולה - שמעסיקה כאלף עובדים, נמסר לעובדים עם קבלתם לעבודה כי האי-מייל שלהם מנוטר. "הארגון יכול ממילא לראות כל דבר שאתה עושה", אומר ג'. "רואים בדיוק לאיזה אתרים אתה נכנס. מי שחושב שיש לו פרטיות טועה בגדול. "אני מכיר חברה שבה ניטרו את המייל, ועלו על גניבה שבעקבותיה פיטרו שני עובדים. אבל אנשים מעדיפים שגוגל יסתכלו להם במייל, ולא המעביד - אז הם עושים את ההתכתבויות הפרטיות שלהם באי-מייל הפרטי. לפעול אחרת זה טיפשי". מתכנת בכיר אחר מוסיף כי "כיום ממילא אפשר לעשות הכל. אם רוצים לגנוב מידע אפשר לעשות את זה בדיסק-און-קי, אם כי יש תוכנות שיכולות למנוע גם את זה. להשתמש במייל של החברה לצרכים פרטיים זה טיפשי. אני משתמש בג'ימייל".

לא כולם מודעים לרמת הניטור במקום העבודה כמו אנשי ענף ההיי-טק. ג', עובד בחברה אחרת שמנתה כמה עשרות עובדים, מספר כי בחברה השתמשו כמה מהעובדות בתוכנת מסרים מיידיים, והביעו דרכה התמרמרות על הממונים עליהן ועל עובדים אחרים במשרד. התכתובת נשמרה על השרת הראשי של המשרד, והתגלתה במלואה. העובדות ננזפו וחלקן פוטרו. במקרה אחר, מנהל משאבי אנוש בחברה גדולה שדיווח באי-מייל פרטי על כוונה לבצע פיטורים בחברה, זומן למנכ"ל וננזף קשות.

טלי איסקוב-ענבר תבעה את חברת פאנאיה לאחר שלטענתה פוטרה בגלל הריונה; החברה הציגה במשפט אי-מייל ששלחה איסקוב ובו קורות חיים, בטענה שחיפשה עבודה עוד לפני שפוטרה
"זה לא במודעות שלי", אומרת עובדת אחרת. "לפעמים יש לי בעיה במחשב ואנשי התמיכה הטכנית שולטים במחשב שלי מרחוק, ואני רואה שהם יכולים לעשות בו כל מה שהם רוצים. אבל שתי דקות לאחר מכן אני שוכחת מהעניין ומתכתבת באופן חופשי עם חבר שלי".

עו"ד דרור גל, המתמחה בדיני עבודה, מזהיר כי היכולת האמיתית של המעביד מתגלה רק כאשר יחסי העבודה נגמרים בצורה רעה. לפני כשלוש שנים ייצג גל עובד בחברה שהיתה קשורה לקבוצת פורמולה, שטענה נגדו כי הסב נזק לחברה. כדי להוכיח שהעובד פנה ללקוח של החברה וניסה ליצור עמו קשר שהזיק לחברה, עשתה החברה שימוש באי-מייל ששלח העובד לבן משפחה, מהמחשב במשרדו. גל ממליץ להימנע מלעשות שימוש פרטי במייל במקום העבודה, גם אם ייקבע בבית הדין הארצי שחיטוט במיילים פרטיים הוא חדירה לפרטיות. לדבריו, יש סיכון שלא כל מקומות העבודה יקפידו על כך, ו"לא שווה לקחת את הסיכון להיחשף בהעברת מיילים פרטיים ולהיסחט על משהו שעשית".
במקרה אחר, מספר גל, דרש מעביד מעובד לוותר על פיצויי פיטורים שהגיעו לו, משום שנטען נגדו כי ביצע ממקום עבודתו עבודה אחרת שאינה קשורה למעביד. המעביד עשה שימוש באי-מיילים אישיים של העובד שנכתבו מהמחשב של המעביד, בהם כתב לקרוב משפחה "אני נמצא עכשיו בעיסוק האחר שלי". בסופו של דבר הגיעו הצדדים לפשרה כספית. למעבידים ממליץ גל "להחתים את העובד על כך שהוא יודע על אפשרות המעסיק לפקח על המיילים, ואף להחתים אותו שהוא מתחייב לא לעשות שימוש במייל של העבודה לצרכים פרטיים".

ד"ר אסף יעקב, מומחה לדיני אינטרנט ומחשבים מהמרכז הבינתחומי בהרצליה, מסביר כי למעביד יש זכות לבדוק אם העובד משתמש במחשב העבודה שלא לצורכי העבודה. לדוגמה, המעביד רשאי לבדוק אם העובד מעביר סודות מסחריים מהמחשב, עושה קניות בזמן העבודה או שולח דואר זבל פרסומי. יעקב ממליץ להודיע על הניטור מראש לעובד, ולהזהירו כי שימוש לא לגיטימי עלול להסתיים בפיטורים. לדבריו, רצוי לכלול הוראות כאלה בחוזה, ולדרוש התחייבות של העובד לא לעשות שימוש פרטי במחשב העבודה. עם זאת, יעקב מציין כי רצוי לתת מידה מסוימת של פרטיות לעובד - היות שמחקרים מוכיחים שעובד שרשאי לבצע פעולות פרטיות במסגרת העבודה, כמו שליחת אי-מייל לילדיו או ביצוע קניות דרך האינטרנט, הוא עובד מרוצה יותר, שנשאר יותר שעות בעבודה. פתרון אחר שמציע יעקב הוא להקצות מחשב אחד במקום העבודה, שבו עובדים ידעו כי הם יכולים לשלוח אי-מייל ללא פיקוח מצד המעביד.

מעבידים שייצמדו לעצות של עורכי הדין עלולים למצוא עצמם מוגנים מאחריות משפטית, אך בקרב עובדים מתוסכלים. יועצים ארגוניים ממליצים לחברות למצוא דרכים חיוביות להסטת העובדים משימוש לא ראוי באי-מייל - ולא להציץ. נ', מזכירה במכללה אקדמית גדולה, אומרת כי ניטור אי-מיילים במקום העבודה מעיד על חוסר אמון מצד המעסיק, וכי אם תוכרז מדיניות כזו בגוף שהיא עובדת בו - תעזוב. במקומות עבודה רבים מאומץ בשנים האחרונות נוהל פנימי - קוד ארגוני - המסדיר את נושא השימוש באי-מייל של המעסיק על ידי העובדים, ואת סוגיית ניטור האי-מייל.

יואב פורר, יועץ אסטרטגי ומנכ"ל CEO אסטרטגיה, ממליץ למעסיקים לא לעיין באי-מיילים. לדבריו, באחד הארגונים להם ייעץ, נהגה המנכ"לית להציץ לאי-מיילים הפרטיים של העובדים באופן קבוע. באותו ארגון היה קשה מאוד להוריד את רמת החשד ואי האמון בין ההנהלה לעובדים. "המנכ"לית היתה בטוחה שאף אחד לא יודע על מעשיה, אבל הרגשות הקשים של חדירה לפרטיות הציפו את העובדים בארגון", אומר פורר. לדבריו, "הבעיה של ריגול תעשייתי וביטחון מידע היא אמנם מרכזית בחיי הארגון, במיוחד בזמנים שבהם הטכנולוגיה נוגעת בכל ממד בחיי העבודה. ועדיין, מעסיקים חייבים להבין את ההשלכות שיש למעשים מסוג זה". פורר מסביר כי מדובר בהפרה של חוזה פסיכולוגי לא כתוב בין העובד למעביד, אשר משליכה על יחסי העבודה.

"האיסור על שימוש במתקני החברה, כולל אי-מייל, הוא החשוב בעיני, ולא הפיקוח או הפעולה שמתבצעת לאחר המעשה", אומרת ענבל ונגר, יועצת ארגונית לחברות ומנהלים. "בחברות שבהן הוגדר חד-משמעית שאין להשתמש במיילים לצרכים פרטיים, הדבר בדרך כלל גורם להתמרמרות בגלל התחושה של אי אמון בעובדים, ולא בגלל הפרקטיות שבעניין. אמירות כמו 'לא סומכים עלינו' או 'איזה קמצנים, כולה שלוש דקות לכתוב מייל' הן תגובות נפוצות של עובדים". לדברי ונגר, "יש חברות שאינן מתירות כלל לעובדים להשתמש במייל שלא לצורכי עבודה, ויש חברות שמאפשרות שימוש חופשי. ישנן חברות שמציינות בפירוש שאפשר להשתמש באופן מתקבל על הדעת במייל לצרכים פרטיים, אך על העובדים לקחת בחשבון שהחברה שומרת לעצמה זכות לבקר ולנטר את תוכן המיילים". ונגר מציינת כי חברות רבות מצהירות על מדיניותן במסגרת קוד אתי. היא ממליצה לחברות ליידע את העובדים כי מותר להם להשתמש במייל לצרכים פרטיים באופן סביר בלבד, ולאמץ קוד התנהגות שיימסר באופן ברור לעובדים. השאלה מהו "שימוש סביר" תושאר לשיקול דעתם של העובדים. עוד ממליצה ונגר לחברות שלא לקרוא אי-מיילים של עובדים, מלבד במקרים בהם יש חשד לשימוש לא הולם כלפי החברה - כגון הבעת דעות גזעניות, הטרדה מינית וביטויים אלימים. ונגר מצדיקה ניטור גם כאשר יש חשד נגד עובד שמבלה פרקי זמן לא סבירים בסידורים אישיים, חשד לפלילים, לניגודי אינטרסים, לעבירות בטיחות וביטחון והפרת סודיות. וגנר אומרת כי חשוב שהחלטה על עיון באי-מיילים תיעשה בידי יותר מאדם אחד - מנכ"ל החברה וקצין הביטחון, למשל - כדי למנוע "חיסולי חשבונות".

כיצד זה משפיע על האווירה בחברה?

"הנושא משפיע ללא ספק על מידת האמון השוררת בין ההנהלה לעובדים", אומרת ונגר. "זה הופך להיות נושא חם במסדרונות הארגון כאשר מגלים שהחברה הסתכלה למישהו מהעובדים במייל. האופן שבו מנוהלת אחר כך הסיטואציה תקבע את מידת השבר בארגון". ש', בכיר בחברת היי-טק, אומר כי "הבעיה היא שעובדים מנצלים את המייל במקום העבודה לצרכים פרטיים, ואפילו לשליחת קורות חיים וחיפוש עבודה חדשה".

רוני חיים, כיום COO בסטארט-אפ Zlango ובעבר בכיר באלווריון ובגילת רשתות לוויינים, אומר כי חברות שבהן עבד הביעו אמון בעובדים, ולא ביצעו מעקב אחריהם. "אני מאמין שלעובדים יש שיקול דעת שאומר שקודם כל מבצעים את העבודה", אומר חיים. "אם עובד צריך מדי פעם לגלוש באינטרנט או לשלוח אי-מייל פרטי זה מקובל עלי. זה נורמלי". עם זאת, יש מקרים חריגים. חיים מספר כי בעבר פוטר עובד שלא ביצע את העבודה כנדרש, עקב שיטוט וגלישה אינטנסיוויים באינטרנט. "אותו עובד הוזהר פעמיים אבל המסר לא עבר. עובד כזה לא מתאים לי לחברה".

מה עמדתך לגבי עיון באי-מייל של עובד?

"זה דבר שלא ייעשה", אומר חיים. "אמנם יש מצבים שבהם יש רצון גדול לעשות את זה, אבל מדובר בעניין של אמון. אם הגעת למצב שאין לך אמון בעובד - עדיף להיפרד. לא הייתי חודר לפרטיות של עובד. "ייעצתי לחברה במזרח אירופה, שבה היה אדם שתפקידו לבלוש אחרי ההתכתבויות של העובדים באי-מייל. כולם ידעו את זה בחברה, ובכל זאת אנשים המשיכו לשלוח קורות חיים לחברות אחרות. אנשים נזהרו במה שהם כותבים, ולפעמים כתבו את הדברים באופן מסוים - כדי לכוון אותם לאנשים שכולם ידעו שקוראים את האי-מייל".

חברות וגופים ציבוריים רבים מונעים כניסה לאתרים מסוימים במחשב של מקום העבודה. לרוב עובדי בנק הפועלים, למשל, אין בכלל גישה לאינטרנט, או שקיימת גישה מוגבלת בלבד. מעובדי "ידיעות אחרונות" נמנע שימוש בשירותי אי-מייל מבוססי רשת כמו ג'ימייל, יאהו והוטמייל, כחלק ממדיניות אבטחת מידע של הארגון. גם ביחידות רבות של משרדי ממשלה הנגישים למידע רגיש, נמנע מהעובדים השימוש באינטרנט.

במשטרת ישראל הוצאה פקודת מטה מיוחדת לגבי שימוש באי-מייל לצרכים פרטיים. הפקודה קובעת כי "שוטר רשאי לשלוח מסמך בדואר האלקטרוני שלא לצורך מילוי תפקיד, בכפוף לכללים ולאיסורים". אחד האיסורים קובע כי "שוטר לא ישלח מסמך בדואר האלקטרוני אם מקורו של המסמך ברשת האינטרנט", וכי "שוטר רשאי לשלוח מסמך בדואר האלקטרוני שלא לצורך מילוי תפקיד, ל-100 נמענים בלבד".

עם זאת, הנוהל המשטרתי קובע כי שוטר רשאי לשלוח מסמך ליותר מ-100 נמענים, אם המסמך מיועד לצורך התרמת כספים - ובתנאי שקיבל לצורך כך אישור מראש מחלקת פרט במשטרה. השוטר נדרש לציין בעת משלוח הדואר במערכת המחשב המשטרתית כי הדואר נשלח "לא בתפקיד". הנוהל המשטרתי קובע כללים מפורטים המאפשרים לבעלי תפקידים שהוסמכו לכך לעיין באי-מיילים של שוטרים, למטרות שהוגדרו בנוהל - כמו חקירות משמעת ואבטחת מידע.

הקודים הארגוניים בחברות פרטיות כלליים יותר, ואולם יש מי שסבור שגם אלה מיותרים. "לא טוב להתייחס לעובד כאל ילד קטן, זו גישה של עורכי דין", אומר אסף איזנשטיין, לשעבר מנכ"ל נחושתן ופטרו-גרופ וכיום איש עסקים פרטי. "באף אחת מהחברות שניהלתי לא היתה מדיניות בנושא. לעבודה עם אינטרנט יש יתרונות, והם עולים על החסרונות. אני לא חושב שזה טוב לחסום אתרים, אי אפשר להתייחס לאנשים כמו לסוס עבודה. כמו שלא היתה בעיה שיטלפנו למשפחה מפעם לפעם, כך לא צריכה להיות בעיה שיכתבו אי-מייל, אם נעשה בזה שימוש סביר. בעיני זה טוב שעובד מתאוורר קצת. היום כולם מבינים שאי-מייל זה כלי עבודה. אני כמעט לא מקבל יותר את כל השטויות שבעבר היו שולחים באי-מייל".