השופט בפרשת הלבנת ההון בפועלים: "אם הלקוחות התייעצו עם הפקידים בתום לב, לא יהיה קל להרשיעם"

לפי כתב האישום שהוגש ב-2005, ראש הדסק הצרפתי קרן ללום, האחראי קשרי לקוחות בדסק דוד אבוטבול ולקוחות הסניף - אלכסנדר ופלורנס גאווי וחברת רנקו אסוסיאטס - העבירו מידע כוזב לרשות לאיסור הלבנת הון.



ביוני 2004 נפגשו בני הזוג גאווי עם ללום בסניף. לפי הוראות הבעל, נטען, פתחה האשה חשבון בשם נעוריה וכמספר מזהה נרשם מספר רישיון הנהיגה. האשה נרשמה כבעלת השליטה בחברת רנקו אסוסיאטס. לפי התביעה הועברו באותו יום לחשבון הזה 6 מיליון יורו מחשבון קודם של גאווי. עם ביצוע ההעברה, נסגר החשבון הראשון.



ללום נאשמת, כי ייעצה לבצע העברת כספים בשימוש בשתי המחאות בנקאיות כדי לא לעורר חשד לגבי הקשר בינו לחשבון רנקו.



ללום, באמצעות עו"ד אריאל צמח ממשרד וינשטיין, ואבוטבול, על ידי עו"ד נתי שמחוני, טענו שתי טענות מקדמיות: האחת, העובדות אינן מבססות עבירה. והשנייה, האישום מהווה אפליה פסולה ויש לבטלו בשל הגנה מן הצדק. זאת בשל העובדה שלקוחות אחרים, בהם לקוחות שעמם היה אבוטבול בקשר, לא הועמדו לדין, בזכות המרת משפטם הפלילי בתשלום מיליוני שקלים בחילוט אזרחי לטובת המדינה. התביעה, באמצעות עו"ד ענבר לוי, טענה כי ההחלטה שלא להעמיד לדין לקוחות אחרים נבעה מחוסר ברירה וחוסר יכולת להעמידם לדין בישראל, בשל היותם תושבי חוץ. השופט חאלד כבוב אמנם דחה את הבקשות המקדמיות, אך תמך במידת מה בגישה הסניגוריאלית. אם יוכיחו ללום ואבוטבול כי פעלו בתום לב בהתאם להנחיות הבנק וללא כוונה פלילית או טובות הנאה, קבע, "הרי שגם אם תוכח מערכת העובדות לה טוענת המאשימה, לא בנקל ניתן יהיה להרשיעם".



בנוגע ללקוחות הנאשמים, הסביר השופט, כי אם יוכיחו שהתייעצו עם פקידי הבנק בתום לב, הרי ייתכן שתעמוד להם הגנת ההסתמכות. "לא בנקל ניתן יהיה להרשיעם בעבירות המיוחסות להם, גם אם תוכח המסכת העובדתית".



השופט כבוב הטיל על המדינה להראות במשפט כי אכן לא ניתן היה להגיש כתב אישום נגד לקוחות אחרים ששילמו מיליוני שקלים תמורת אי הגשת כתב אישום.



לוי הבהירה בנאום הפתיחה של התביעה כי לב התיק הוא במסירת דיווח כוזב לרשות לאיסור הלבנת הון. לדבריה, מטרת הנאשמים היתה להסתיר את הבעלים האמיתיים של החשבון. "אין מדובר במעידה חד פעמית", סיכמה. (פ 40346/05 )