שוקי חליפין בלא הפסקה: גלובליזציה בהתגלמותה

דוגמה פשטנית לגידור סיכונים היא זו של בנק המוכר ליבואן ישראלי מיליון דולר תמורת שקלים, ומאזן לאלתר את מחסורו הדולרי ואת עודפו השקלי על ידי רכישת סכום דולרי פחות או יותר זהה לסכום שמכר ומכירת סכום שקלי פחות או יותר זהה לסכום שרכש - הכל בהתאם לגבולות הסיכון המטבעי שתוחמת הנהלת הבנק.



לפעילות גידור מסוג זה חוברות עסקות החלף, הכרוכות ברכישת מטבע בשוק הספוט, ובמכירתו במועד עתידי. מכאן ברי שנתחים ניכרים מכלל המחזורים בשוקי חליפין מייצגים כפלי, שילושי וריבועי פעילויות קיזוז.



מסחר סביב השעון



הגורמים האדמיניסטרטיוויים לפריחתם של שוקי חליפין בעשורים האחרונים מגוונים. גורם אחד הוא שלמעט סופי שבוע וחגים, פתוחים שוקי מטבע למסחר סביב השעון, (כמעט) 24 שעות ביממה. גורם אחר: שלא כמו בורסות מניות, איגרות חוב, או סחורות, הפתוחות למסחר 6-4 שעות ביממה וממוקמות באתר מרכזי אחד או שניים (כמניות הישראליות הדואליות), ניתן לסחור במטבעות ברבבות אתרים באלפי ערים ברחבי העולם.



הזרז הראשון לשגשוגם המטאורי של שוקי חליפין הסתמן עם קריסתם של הסכמי ברטון וודס (1944) בשלהי שנות ה-60 של המאה הקודמת. ביטולו של עוגן הזהב, שקיבע את שערי החליפין בסד צפיד ושרירותי, הכפיל פי כמה את נפח המסחר הבין-מטבעי.
הזרז הבא היה חנוכתו ב-1972 של שוק חוזי מטבע עתידיים בשיקאגו, שחבק את הפרנקים הצרפתי והשווייצי, הפסו המקסיקאי, הין היפאני, המארק הגרמני, הליש"ט הבריטית והדולר הקנדי. השלב הבא חפף את חדירתו של המסחר הממוחשב לשוקי המטבע בשנות ה-80 של המאה הקודמת.



הדחיפה האחרונה הסתמנה ב-2001, עם כניסתה לזירה של רשת גלובקס, הזרוע הגלובלית של בורסת המטבעות בשיקאגו, שאיפשרה לסוחרים ולסחרנים לפעול ברציפות 24 שעות ביממה וחסכה מהם חשיפה לתנודות ליליות, שהסבו להם עד אז נדודי שינה לא מעטים.



אם נתעלם מעסקות מטבע בנגזרות (כאופציות) ובנגזרות על נגזרות, ודומיהן, ניתן לפצל אותן לשני סוגים: (1) עסקות ספוט, למסירה מיידית, הנסלקות שתי יממות מסחר אחרי שנקשרו (עסקה הנחנכת ביום חמישי נסלקת כחוק ביום שני שאחריו). על אלה חולשת המערכת הבנקאית. ו-(2) עסקות עתידיות, הנסלקות במועד עתידי, רובן בתוך שנה. אלה נקשרות גם בבורסות, גם באמצעות סרסורי מטבע למיניהם.



הבנקים חולשים



כ-97% מן העסקות בשוקי חליפין נקשרות בשוק הספוט ורק כ-3% בחוזים עתידיים. על פי נתוני הבנק הבינלאומי לסילוקין, שמושבו בבאזל, מסתכמות עסקות ספוט בכשני טריליוני דולרים ביממה, מהן 800) 40% מיליארד דולר) במסחר בדולר ארה"ב-יורו; 400) 20% מיליארד דולר) בדולר-ין; 200) 10% מיליארד דולר) בליש"ט-דולר; 500) 25% מיליארד דולר) בדולר-מטבעות אחרים; ו-100) 5% מיליארד דולר) במסחר הצולב, זה שאינו חובק את המטבע האמריקאי.
כאמור, היקפי המסחר בבורסות המטבעות העתידיים פחותים לאין ערוך מעסקות ספוט. בבורסת שיקאגו נסחרים בממוצע כ-160 אלף חוזים ביממה, בשווי של כ-25 מיליארד דולר.



ההבדלים בין עתידיות הנקשרות בבורסות לעתידיות הנקשרות בבנקים מתמצים בכך שבעוד שבבנקים ניתן לקשור עסקות מחויטות - בתאריכי פקיעה ובסכומים המותאמים לצרכי הלקוח - מקובעים תאריכי הפקיעה של החוזים העתידיים בבורסות במרווחים תלת-חודשיים צפידים.
הוא הדין לגבי סכומי החוזים העתידיים (כולם מול המטבע האמריקאי), שאינם ניתנים לשינוי: 125 אלף יורו או 125 אלף פרנק שווייצי לחוזים נקובי-יורו או פרנק שווייצי; 62,500 ליש"ט לחוזה נקוב-ליש"ט; 100 אלף דולרים קנדים לחוזה נקוב דולרים קנדים; ו-12.5 מיליון ין לחוזה נקוב-ין.



כחוק, נגזרים פערים בין שערי ספוט לשערי עתידיות מפערים בין שערי ריבית שמניבים/עולים פיקדונות/הלוואות בין-בנקאיים בצמד המטבעות מרכיבי העסקה. כדי להדגים את השפעתם של פערי ריבית על שערי עתידיות, נסתייע בעסקת החלף שכיחה.



אם, לדוגמה, ביום חניכת עסקה עתידית, הכרוכה ברכישת דולרים ארה"ב תמורת יורואים, ששתי כנפיה אמורות להתממש בחלוף שנה: (1) עומד שער הספוט של היורו על 1.20 דולר; (2) הריבית הדולרית הבין-בנקאית לשנה עומדת על כ-4.5%; בעוד (3) ריבית היורו הבין-בנקאית השנתית עומדת על כ-2.5% - יצוטט שער היורו-דולר למסירה שנה אחרי כן (בנסיבות נורמליות) בכ-1.1760 דולר ליורו.



פערי שערים מוטי-ריבית



השער העתידי לעיל משקף, בחישוב גס, את שער הספוט (1.20 דולר ליורו) בניכוי 2.40 סנטים אמריקאיים ליורו, המייצגים הפרש של 2% בשנה (4.50% פחות 2.50%) בין ריבית השוק השוטפת על הלוואות/פיקדונות בין-בנקאיים.



לזירת היועצים