הנס הכלכלי באסיה בסכנה

ישנו סיכוי שאסיה היא בנקודת האל-חזור והרכבת ששעטה בקצב מסחרר שוב תרד מן הפסים. אם נשווה למצב בשנתיים של 1997-98 סביר להניח שעידן החושך דאז לא יחזור. המשבר אז החל ביולי 1997 בפיחות בתאילנד. משם היבשת האסייתית כולה ספגה מהלומה ונכנס לאחד המשברים הקשים שידעה.



עבר עשור מאז וכיום אסיה ניצבת בפני הצד השני של החוויה. המהומה של שלהי שנות ה-90, הייתה בראש ובראשונה מיתון ודפלציה. כיום המצב הינו חימום יתר. הפעם אפילו הבנקים הגדולים נופלים מאחורי עקומת האינפלציה.



עידן פגיע



זהו בהחלט עידן רגיש לבנקים המרכזיים באסיה. הבנקים לא מצליחים להשתלט על "אג"ח ציבורי". קרי, חברות לוקחות את העניינים לידיהם. הבנקים המרכזיים, מושפעים על ידי פוליטיקאים שכבר מזהירים את פקידיהם לא לעבור את הקו האדום ולהעלות את שערי הריבית.



שערים שליליים הם הכלל באסיה, שערי האינפלציה השנתית הם מעל שער הריבית של ההלוואות בסין, הונג קונג, הודו, אינדונזיה, יפן, פקיסטן, פיליפינים, סרי לנקה, טייוון, תאילנד וויאטנם.



השורה התחתונה הינה, שערי האינפלציה חייבים לעלות במדינות רבות. עם עלייתן של הוצאות משק הבית, במידה ובנקים מרכזיים לא יבצעו את מלאכתם, אסיה תהיה במצב של התחממות יתר. ככל שהדבר יידחה, כך המחיר שתשלם על כל אסיה יהיה ארוך וכבד יותר. כמובן, שהדבר יפגע בשגשוג כלכלי ויאכזב את המשקיעים. על כן על הבנקים המרכזיים לפעול בדחיפות.



פאניקת האינפלציה



אסיה התגברה בעוז על משבר האשראי בארה"ב.לדאבוני, כאשר הנפט עובר את ה-135 דולר לחבית משבר האשראי זוהי בעיה אחת מיני רבות ומשבר גלובלי לרבות יבשת אסיה הוא כמעט ובלתי נמנע. אם לא די בכך, עלו מחירי חומרי הגלם ומחירי המזון. כל זאת מגביר את האינפלציה ומוריד את הצמיחה.
אם ניקח את אינדונזיה לדוגמא, המחירים המופקעים פוגעים במשפחות רבות שהגיעו לקצה יכולתן הכלכלית. במקרה זה יש לשאול מה שווה צמיחה כלכלית אם היא אוכלת את גרגירי התבואה?



מנכ"ל חברת לימן ברדרס, בג'קרטה, גורס: "בעוד ישנם אפשרויות השקעה לא מעטות, זאת לא תהיה שנה קלה לכלכלת המדינות האסיאתיות". כותרות ברחבי אסיה מעידות על כך, ישנן מחאות נגד העלאת מחירי המזון בפיליפינים, מאבקי כוחות במלזיה, האינפלציה הקשה ביותר בסינגפור מאז 1982, מלחמות פוליטיות בין פוליטיקאים לבנק המרכזי בקוריאה ושמועות על התמוטטות בתאילנד.



הימנעות ממפלה



אסיה התקדמה כברת דרך מאז המשבר האחרון שפקד אותה. חובות הממשלות ירדו, איכות החיים עלתה, המנהל והמשטר ישתפר והבנקים המרכזיים יותר אוטונומיים. מקבלי ההחלטות הם עדיין המכשול העיקרי שעומד בפני מדינות אסיה רבות כדי להפוך את הקערה על פיה.



על הבנקים המרכזיים להצהיר על כוונותיהם לתקוף את האינפלציה. במידה ותהיה מדיניות מאוחדת ומוצקה אסיה תצא מזה. אחת הבעיות היא כיצד יש למדינות ששונות מן היסוד במשטרם, כלכלתם תרבותם ומורשתם להתאחד במדיניות משותפת. סין עסוקה בבניה מחדש לאחר רעידת האדמה שפקדה אותה, יפן העשירה שרגילה למחירים מופקעים לא פגיעה כל כך לעליית מחירים, באינדונזיה והפיליפינים ישנם אין ספור משפחות על סף רעב. אילו רק דוגמאות אחדות לאנדרולמוסיה שמתחוללת כיום באסיה.



נקודת המפתח היא, להשתמש בהגיון בריא. כאשר השווקים עדיין בעיצומו של משבר האשראי יש לנהוג בזהירות ולא לנקוט באמצעים אגרסיביים לחיסול האינפלציה. היאחזות באיזון של הבנקים המרכזיים הוא חובה ולא זכות. יש לנהוג באינפלציה באסיה כשם שאוניה שטה בסערה, קרי, לנקוט במדיניות מהירה קולעת למטרה אך זהירה כדי להציל את האוניה מטביעה.



לזירת היועצים