השמרנות חזרה לשוק

כבכל מחצית שנה, ערכנו גם הפעם את פאנל ההשקעות "שולחן עגול" והפגשנו כמה אנשי שוק הון, להחלפת דעות והצגתו של תיק ההשקעות הנכון לדעתם. הפעם ישבו מסביב לשולחן מנהל ההשקעות הראשי במגדל שוקי הון, יעקב וינשטיין; מנכ"ל משותף ושותף בבית השקעות ילין לפידות, יאיר לפידות; סמנכ"לית המסחר בבית ההשקעות אי.בי.אי שירותי בורסה, תיקי חדד; מנכ"ל חברת תעודות הסל מבט, ליאור כגן, ומנכ"ל בית ההשקעות מרווחים שוקי הון, קובי אליסוף.



אם בעבר מיהרו מנהלי ההשקעות להמליץ על מדדי הבורסה ששעטו מעלה, הרי כיום הם מדברים על איגרות החוב כאפיק ההשקעה העיקרי, והמניות הפכו לכינור שני. בשנים האחרונות התרגלו המשקיעים לתשואות דו ספרתיות שהגיעו בקלות יחסית, אבל הפעם נראה כי המטרה העיקרית הפכה להיות שמירה על ערך הכסף תוך הסתפקות בתשואות צנועות למדי. אז במה בכל זאת ממליצים הבכירים להשקיע? וכיצד אפשר לשמור על ערך הכסף בתקופה של אינפלציה ותנודתיות בשוק?



הנה התשובות.



האם יש שינוי בסביבת האינפלציה שלנו או שהמדד הגבוה של אפריל היה חד פעמי?



קובי אליסוף: "השקל מתחיל לאבד מהזוהר שלו, הריבית הריאלית היא שלילית. הריבית נטו היא 3% ואילו האינפלציה היא 4.5%. למעשה, בחלקה האינפלציה מיובאת מחו"ל ובחלקה אחראיות לה התייקרויות מקומיות. אם בארצות הברית האינפלציה היא 3.5%, באירופה 3.5% ובסין 8.5%, אין ספק שכאשר מדינת ישראל מייבאת מוצרים, כאשר הגירעון המסחרי שלה מתרחב ומכפיל את עצמו, אותן התייקרויות בחו"ל יזרמו אליה, בין דרך הנפט או בין חומרי גלם כאלה ואחרים. עליית המחירים בשוק הישראלי היתה צפויה, והדבר הראשון שהמשקיעים צריכים לעשות זה לשמור על הכסף. השנה אנחנו נחרוג מהיעד של בנק ישראל, וצריך להיערך באפיק הזה".



תיקי חדד: "המדד הגבוה הוא טריגר לעצור רגע ולחשוב אם קורה משהו דרמטי יותר ממה שהיינו מורגלים בו בחודשים האחרונים. מניתוח קל של המרכיבים שגרמו לאינפלציה לעלות ככה מתברר שיש כנראה דברים שצריך להתרגל אליהם: אם מחירי החיטה עולים וסוף סוף אפשר לגלגל את עליות המחירים על הלקוח הסופי, זה כנראה לא יתוקן בחודש הבא. מצד שני, אם העגבנייה עולה בקרוב ל-100% סביר להניח שהיא לא תעלה בעוד 100% בחודש הבא, וסביר להניח שתהיה איזושהי התמתנות מהכיוון הזה לפחות".



אז מה עושים? זורקים את כל השחרים ומתבצרים בצמודים הקצרים?



יאיר לפידות: "אנחנו מדברים פה על שינוי בסיסי בסביבת האינפלציה העולמית. זו, להערכתי, הנקודה. אם נבדוק את העשור הקודם או את שבע השנים האחרונות, נראה שסין, תוך כדי תהליך הצמיחה שלה, אפשרה לעולם כולו לצמוח בצורה יפה ולהיות בסביבת אינפלציה נמוכה מאוד. בעשור הקודם עברו המון תעשיות לסין בגלל הוזלות, והוזילו כך את המחירים בכל מקום בעולם".



איך תיראה האינפלציה ב-2008 וב-2009?



יעקב וינשטיין: "בשלהי 2007 היתה אשליה כלשהי, ובמשך כמה חודשים הסתכלנו על המדדים שהתפרסמו, שפשפנו עיניים ולא האמנו: ישראל הפכה לאחת המדינות עם האינפלציה הנמוכה ביותר שאפשר להאמין בקיומה. עכשיו דברים רבים שהיו לנו בשנים האחרונות מגיעים לסופם: זה סוף השקל החזק, זה סוף עידן האין אינפלציה, זה סוף עידן הפלא הכלכלי ששמו מדינת ישראל לעומת מדינות אחרות. אנחנו עומדים להיות ככל המדינות, עם אינפלציה בילט-אין כמו בכל השנים.



"לא המצאנו את הגלגל ואין לנו שום יסוד להאמין שיש ביכולתנו ליצור סביבה אינפלציונית שונה. להפך, בגלל כל מה שנאמר כאן, בגלל העובדה שאנחנו מייבאים את רוב המוצרים שלנו, בגלל, ואני נזהר בדיבורי, התחמנות של חלק מהנוגעים בדבר, המהירות שבה יכולים לגלגל ולהעלות מחירים - בגלל כל אלה אנחנו חוזרים לאיזשהו תוואי שצריך פשוט לשוב ולהתרגל אליו, אנחנו נחזור לאותה רמת אינפלציה של 4%-3.5%, יחד עם כל העולם. ננוע למעלה ולמטה".



בואו נדבר קצת על הנפט, שמחירו עולה בכל יום.



יעקב וינשטיין: "מה שקורה כאן הוא פנטסטי, חסר תקדים, תהליך שבו המדינות שמייצרות נפט מצליחות להוליך את העולם הצרכני באף, להרדים אותו ולהסביר לו שהוא צריך בכלל להיות מרוצה שמחירה של חבית הוא רק 125 דולר ולא 200. ועובדה, הן הצליחו להרדים את כולם. אחרי אסון קתרינה הקטין הצרכן האמריקאי ב-8% את הצריכה שלו, כי מחיר הבנזין הגיע לשלושה דולרים לגלון. היום, כשהמחיר הוא 3.70 לסטנדרט, הצריכה חזרה לממדים של אחרי אסון קתרינה. אצלנו האווירה הכללית ברחוב היא אווירת שגשוג. אנחנו רחוקים ממשבר. בשלב הקרוב אני חושב שעדיין נראה לנגד עינינו שקל חזק. בשלב הבינוני והארוך נתחיל להיווכח בהיחלשות על בסיס פונדמנטלי".



ליאור כגן: "תהליכים מסוג זה, כמו נפט עולה ואינפלציה עולה ודולר צולל במהירות, מביאים לנכסים האלה הרבה מאוד כסף ספקולטיבי. הדבר מקשה מאוד על חיזוי התחום, בייחוד ככל שהוא תנודתי יותר. אם בוחנים את תחום הנפט או האנרגיה החלופית, רואים שאכן - הרבה מאוד כסף ספקולטיבי מקשה על החיזוי שלהם. אם בעבר היתה קורלציה גבוהה יותר בין מחירי הנפט למחיריהן של חברות האנרגיה החלופית, הכסף הספקולטיבי שנכנס בעצם קצת מפר את האיזון וזה כסף חם, כסף שנכנס ויוצא על סמך הערכות קצרות טווח ועל סמך צפי לרווחים קצרי טווח, קרי תמרור אזהרה למשקיעים קטנים יותר ומתוחכמים פחות. אני יכול לספר שאנחנו מקבלים שיחות טלפון מאנשים ששואלים אותנו אם יש תעודת סל על החוזים על האורז, ואלה אנשים שאפילו לא עשו את הצעד הראשון ולא קנו תעודת סל על תל אביב 100".



היתה בשוק אווירה של משבר וחלק מהאנשים נכנסו למגננה. האם הלקוחות שלכם מתחילים להפגין יציאה מהאווירה הזאת? הם קונים מניות למשל?



קובי אליסוף: "הם רוצים יותר משרצו לפני חודש".



תיקי חדד: "מספר שיחות הטלפון הוכפל באופן קבוע, אבל אני חושבת שמה שראינו בשוק המניות בתקופה האחרונה לא קרה בגלל שאנשים אמרו - זהו, המשבר מאחורינו. ככל שזה נשמע מוזר, זו היתה ברירת מחדל. כי משקיעים מוסדיים צריכים להיות בשוק, והרגולטור כבר הנחה אותם כנראה שלא לסטות יותר מדי ולא להיות רחוקים ממדד היחס. עצוב, אבל זו המציאות.



"נוצר מצב שלקוח צריך להחליט, האם אני קונה עכשיו איגרת חוב של חברה יזמית נדל"נית בעודף תשואה של 2%-1.5% מעל הממשלתי, או שאקנה את המניה של אותה חברה בדיסקאונט של 60% או 50%. כל התיקונים של התקופה האחרונה היו בעצם תיקונים של מי שלא בהכרח מאמינים בשוק המניות, לא צריכים להיות בשוק הזה ובוחרים את המוצר שנראה באותו רגע הזול ביותר. בשורה התחתונה, יש יותר נכונות לקנות דברים מסוכנים יותר. בתקופות אחרות, אני מאמינה, היינו מתנהלים על פי הסדר הידוע: מזומן, איגרות חוב ממשלתיות, קונצרניות - ורק אחר כך שוק המניות היה מגיב. הפעם המשבר דילג על השלב של הקונצרניות ונעשה מעבר ישיר למניות, בגלל החשיבות של הנזילות".



יאיר לפידות: "אני לא חש שום תיאבון למניות מצד המשקיעים, אולי מתי-מעט בעלי עניין. יש פידיונות בסניפי הבנקים, בקרנות. אם אתה אומר קרן נאמנות ומזכיר שיש בה גם מניות, זו כבר מלה גסה. הציבור מעדיף למכור כל מה שיש בו מניות כי זו הגישה: הגישה של הליכה עם הזרם ולא נגדו מושרשת יותר מדי בציבור בישראל. אין חינוך להשקעה לטווח ארוך, ולצערי גם יועצי השקעות בבנקים לא משנים את הגישה. אני חושב שהייתי מגדיר זאת כך: ההיסטריה מאחורינו. ההיסטריה נגמרה. ולמרות זאת, ולמרות שיש כמעט-קונסנזוס שהמחירים בבורסה הם מתחת לשוויים הכלכלי בהרבה מאוד חברות, הציבור לא נכנס לשוק, כי המחירים אף פעם לא היו השיקול שלו. "אני ממליץ על שוק המניות למשקיע שיכול להתאפק ולא לעבוד מהבטן, ולצערנו זו לא בדיוק התופעה הנפוצה בשוק ההון בישראל".



הכתבה המלאה בגיליון יוני של מגזין TheMarker



להזמנות חייגו 1-700-700-250