בית המשפט העליון דחה בקשת ערעור של עורך דין שהגיש הסכם שכר טרחה מזויף

ח'יר הגיש לבית משפט השלום בחיפה תביעה נגד לקוחה לשעבר, בה הוא תבע תשלום שכר טרחה עבור שירותים משפטיים אותם העניק לה, לטענתו. לכתב התביעה צירף ח'יר את הסכם שכר הטרחה אשר נכרת, לטענתו, בינו לבין הלקוחה. בהסכם נכתב, בין היתר, כי הלקוחה תשלם לו מקדמה על סך של 8,000 שקל, וח'יר יגיש בשמה תביעה על סך של 5 מיליון שקל. עוד סוכם כי הלקוחה תשלם סכום שלא יפחת מ-60 אלף שקל - גם אם תחזור בה מהתביעה בכל שלב לאחר שיוגש כתב התביעה לבית המשפט, וגם במידה שתושג פשרה בתיק.



הלקוחה טענה בהגנתה כי הסכם שכר הטרחה שהוגש על ידי עורך הדין הוא מזויף. היא צירפה העתק של הסכם שכר הטרחה, ששיקף, לדבריה, את ההסכמות ביניהם. בהסכם שצירפה לא היה זכר לתנאים שהופיעו בהסכם שהציג עורך הדין, פרט לתשלום המקדמה על סך 8,000 שקל.



בפסק דינו דחה בית משפט השלום את גרסת ח'יר, תוך שהוא מציין שלא ניתן לתת כל אמון בעדותו. בית המשפט נתן אמון מלא בעדותה של הלקוחה וקיבל את גרסתה. נקבע כי ח'יר אינו זכאי לשכר טרחה מעבר למקדמה ששולמה לו, והוא חויב בתשלום הוצאות למשיבה בסך של 25 אלף שקל. בית המשפט אף הורה להעביר עותק מפסק הדין אל לשכת עורכי הדין.



ח'יר עירער על פסק הדין לבית משפט המחוזי, שדחה את ערעורו. בית המשפט אף העיר לו על הסגנון ועל ההתבטאויות הקשות בכתבי טענותיו נגד הערכאה הראשונה.



את בקשתו לבית המשפט העליון, פתח ח'יר בטענה כי פסק דינו של בית משפט המחוזי ניתן "מפאת שנאת חינם, מפאת סכסוך אישי עם המערער ואגב 'חיסול חשבון' במסגרת התיק שבו ניתן פסק הדין, בחוסר אובייקטיוויות ובחוסר מידתיות".

השופטת ארבל מציינת כי ח'יר יכול היה לפנות בבקשה לפסילת השופטת, באם סבר שפסק הדין ניתן על רקע סכסוך אישי בינו לבין השופטת שישבה בדין - אך הוא לא עשה כן. לדברי ארבל, "לא התרשמתי כי ח'יר הניח בסיס לטענתו זו, אלא הסתפק בהטחת האשמות - דבר שמוטב היה למבקש, כעורך דין, להימנע ממנו".



השופטת ארבל דחתה את בקשתו של ח'יר כי יינתן לו לערער פעם נוספת, בכתבה "יש להצר על כי גם לאחר הביקורת שמתח בית המשפט המחוזי בעניין זה, לא שינה המבקש מדרכו ובחר בסגנון ובנוסח שאין להם מקום בבית המשפט ואין הם יאים לעורך דין, גם במקום בו פסיקת בית המשפט אינה לרוחו".