>> "קשה לראות את זה עכשיו, אבל בתוך זמן קצר ענף הבנקאות האמריקאי ייכנס למשבר גדול. לכן, למי ששואל אותי היכן להשקיע את הכסף הנזיל שלו, אני אומר שלא ירכוש אג"ח של בנקים אמריקאיים - אפילו לא כאלה המדורגים ברמה של AAA. לרכוש רק אג"ח של ממשלת ארה"ב". את הדברים האלה אמר ל-TheMarker אבי טיומקין באוגוסט 2007.
כיום, אחרי שהבנקים האמריקאיים אכן הידרדרו למשבר שאילץ אותם לגייס סכומי עתק ממקורות לא-אמריקאיים, הוא מצטער שביקש אז שהדברים לא יתפרסמו. "חבל שלא עשינו את הראיון ההוא", הוא אומר מיד כשהוא מתיישב. עברה כמעט שנה, אבל לטיומקין יש עדיין תחזיות שתוקפות חזיתית את הנחות היסוד של אנשי עסקים וכלכלנים רבים. ובתקופה המתאפיינת ממילא באירועים חריגים, הניתוחים של טיומקין מעניינים במיוחד.
הניתוחים שלו מעניינים גם את העיתונות הכלכלית האמריקאית. באפריל הוא פירסם מאמר חתום בגיליון חגיגי של "פורבס", שבו ביטא דעה שבהחלט אין לה תומכים רבים: שהיורו עומד להיעלם. טיומקין אינו מתכוון לכך שערכו של המטבע עומד ליפול, אלא שהמטבע ממש ייעלם כי יפסיקו להשתמש בו. הסיבה: ניגודי האינטרסים בין שני גושים גדולים בו - גרמניה, אוסטריה, לוקסמבורג והולנד, מצד אחד, המעוניינות להילחם באינפלציה, וצרפת, איטליה וספרד, מצד שני, שרוצות שהריבית תרד כדי לעורר את כלכלותיהן.
פישר מוכר לנו אגדה
זה כשני עשורים שטיומקין אינו פעיל בשוק ההון המקומי. בעבר היה חלק מקבוצה מגובשת שניהלה את קונצרן כלל תקופה ארוכה, שבראשה עמד אהרון דוברת, וחברים אחרים בה היו איציק שרם ויאיר פודים. טיומקין גם השתתף במיזם של עיתון "טלגרף", שקרס, ובהמשך העביר את מוקד פעילותו לניו יורק, שם היה ממנהלי קרן הגידור הענקית Caxton. בשנים האחרונות הוא פועל כיועץ עצמאי לקרנות גידור, אבל לאורך כל הזמן הזה המשיך לעקוב מקרוב אחרי הכלכלה הישראלית ולנתח אותה.
הניתוחים שלו כמעט תמיד נגד מדיניות הבנק המרכזי - וכך גם הפעם: "אם סטנלי פישר רוצה שמקום העבודה הנוכחי שלו, ישראל, ייראה כמו מקום העבודה הקודם שלו, סיטי - הוא הולך בדרך הנכונה", קובע טיומקין נחרצות. פישר שימש כסגן יו"ר סיטיגרופ בשנים 2002-2005. ברבעון הרביעי של 2007, הרבה אחרי שפישר עזב את קבוצת סיטי, היא הפסידה כ-10 מיליארד דולר, בעיקר כתוצאה מפעילותה בשוק הסאבפריים. ההפסד העצום הפיל את מניית החברה בכ-60% בשנה האחרונה.
"פישר מוכר איזו אגדה, שלפיה התערבות של בנקים מרכזיים בשוקי המטבע אינה יעילה, אבל זה לא נכון. בשנה האחרונה לבדה דרום קוריאה התערבה בשוק המט"ח ביותר מ-40 מיליארד דולר; הודו התערבה ביותר מ-100 מיליארד דולר; רוסיה הוציאה קרוב ל-200 מיליארד דולר; וסין הוציאה כמעט 500 מיליארד דולר. ולכל המדינות האלה, פרט להודו, יש עודף במאזן המסחרי. מצד שני, יושב נגיד בנק ישראל - מדינה שיש לה גירעון מסחרי ושיתרות המטבע שלה מספיקות לכחמישה חודשי יבוא, מסתכל כמעט בחיבוק ידיים ומסתכן בכך שבתוך חצי שנה גם המערכת הפיננסית וגם המערכת הריאלית יינזקו בצורה בלתי הפיכה".
לטיומקין ברור איזו מדיניות יש לנקוט כדי לתקן את המצב: "בנק ישראל צריך להוריד את הריבית ב-2% לפחות ולהתערב בשוק המט"ח כדי להעלות את הדולר ל-4.5 שקלים.
"אם מישהו היה שואל את אלן גרינספאן בדצמבר 2000 על הסיכויים להורדת ריבית, היו צוחקים עליו, מכיוון שהבנק המרכזי האמריקאי עדיין נלחם אז באינפלציה ומכיוון שלמעשה, הוא שקל להעלות את הריבית. שלושה שבועות מאוחר יותר הבנק המרכזי של ארה"ב החל במסע הורדות הריבית המהיר ביותר בהיסטוריה על ידי קיצוץ של 1% בינואר, שנמשך כל הדרך מטה עד לריבית של 1%.
"כך גם עם הנגיד הנוכחי, בן ברננקי, שב-7 באוגוסט 2007 עדיין נלחם באינפלציה, ובחודשים הבאים חתך את הריבית ב-3.25%. האובססיה עם האינפלציה יצרה את המשבר הגדול. במקרה של ישראל זה אפילו יותר חמור, מכיוון שיש לנו נטל נוסף - השקל החזק - בעוד שלארה"ב היה דולר חלש, שעזר לה מאוד".
מכאן מגיע טיומקין לשאלה הבלתי נמנעת: "אז מדוע בכלל להעלות ריבית? עוד לא שמעתי על מודל שבו נלחמים באינפלציה של מחירי סחורות ואנרגיה באמצעות העלאת הריבית. הדבר היחיד שיכול להתמודד עם מחירי אנרגיה הוא השוק עצמו".
להגדיל יתרות המט"ח בחודש. למה בשנתיים?
הצעדים שנקט בנק ישראל כדי להחליש את השקל, ובעיקר ההתערבות בשוק המטבע, אינם מניחים את דעתו של טיומקין: "פישר אומר שהוא רוצה להגדיל את יתרות המט"ח של בנק ישראל ב-10 מיליארד דולר בשנתיים. אז למה שנתיים? למה לא חודש? זו החלטה נכונה, אבל למה שנתיים?"
כמו אחרים, גם טיומקין מבקר את דברי הנגיד בישיבת הממשלה ב-13 באפריל על כך שהשקל יתחזק. מיד אחרי ההתבטאות הזו השקל אכן התחזק, ובעוצמה, ופישר מיהר להבהיר שהתכוון לטווח הבינוני-ארוך ולא הקצר.
"אנחנו בעודף יבוא, משקיעים זרים מוציאים מכאן כסף ויש יציאה גדולה של השקעות בבנקים ישראליים. כל זה, כמובן, צריך להביא להיחלשות השקל - אבל הוא עדיין מתחזק.
"השחקן היחיד שמסוגל להפוך את המגמה הוא בנקים מקומיים. הם מממשים נכסים דולריים בחו"ל, ממירים לשקלים ומשתמשים בהם להגדלת יתרות הנזילות שלהם ולמתן הלוואות בשקלים. כך הם מחזקים את השקל. לדעתי, ייתכן שפישר חשב שהתהליך הזה עומד להתגבר. יכול להיות שהמשפט הזה שלו נבע ממידע שהיה בידיו, אך לא היה בידי אחרים".
נתוני התוצר הישראלי ברבעון הראשון של 2008 - צמיחה של 5.4% בתמ"ג, קפיצה של 6.1% בתוצר העסקי וזינוק של 12.6% ביצוא - אינם מרשימים את טיומקין: "מה שאנחנו רואים הוא תוצאות של החלטות שהתקבלו לפני 6-12 חודשים. יש אינדיקטורים כלכליים שמגיבים באיחור לאירועים בשווקים הפיננסיים. יצוא הוא אינדיקטור כזה.
"את התנאים שהשווקים הפיננסיים מכתיבים כיום, נראה כבר בעוד כמה חודשים - נסיגה ביצוא ופיטורים גדולים. התוצאה תהיה, כמובן, מיתון עם דפלציה. צפויה דפלציה, ולא אינפלציה. הכלכלה העולמית והישראלית צועדות במהירות ובבטחה לקראת מיתון - ופישר מודאג מהאינפלציה. כל מה שאנחנו רואים עכשיו כאן, התרחש באמריקה לפני תשעה חודשים".
טיומקין חושב גם שסין אינה המפלט למיתון: "הצמיחה האדירה בסין מגיעה בעיקר מהשקעות של חברות רב-לאומיות שגייסו כסף מבנקים באירופה ובארה"ב והקימו מפעלים בסין. זו לא צמיחה מקומית - זו צמיחה מוטת יצוא. המיתון בארה"ב וזה המתפתח באירופה ישלחו גם את הכלכלה הסינית למיתון".
את המשבר הגדול הבא הוא רואה במדינות מרכז ומזרח אירופה - שחברות ישראליות רבות משקיעות בהן: "יש שם את כל המאפיינים של דרום-מזרח אסיה של 97'-98' לפני המשבר הגדול - השקעות גדולות של זרים, כוח עבודה זול, מימון חיצוני כבד וריבית מקומית גבוהה מאוד. יום אחד נתעורר והמטבעות שלהן יתמוטטו - והכלכלות יחד אתם".
העיסוק האובססיווי בשאלה אם הרע ביותר כבר מאחורי הכלכלה האמריקאית, קצת משעשע את טיומקין, אבל יש לו תשובה: "השבוע פוטר קן תומפסון, מנכ"ל וואקוביה, הבנק הרביעי בגודלו בארה"ב. זה לא דבר שעושים אם הרע ביותר מאחורינו". ובכל זאת, היכן כדאי להשקיע? התשובה מזכירה את זו שנתן לפני שנה: "קצת בזהב, כהגנה מפני משברים, אבל את עיקר הכסף להשקיע באיגרות חוב ממשלתיות אבל של מדינות יציבות בלבד".
אבי טיומקין: "צפוי מיתון עם דפלציה. לא אינפלציה. דפלציה"
נתן שבע
8.6.2008 / 8:22