חילוט וסגרנו: המדינה חילטה 92 מיליון שקל מלקוחות בנק הפועלים שנחשדו בפרשת הלבנת ההון

שמונה קבוצות לקוחות הבנק, בעיקר מחבר המדינות לשעבר, שנקשרו בפרשה, העשירו בשנים האחרונות את קופת המדינה בכ-95 מיליון שקל - ובתמורה נסגרו התיקים הפליליים נגדן (חילוט אזרחי לפי חוק איסור הלבנת הון). בדרך כלל מדובר ביהודים שלא נמצאו בישראל, והשיקול העיקרי שלהם היה הרצון לסגור את התיק במהירות. השיקול של המדינה: קשה לנהל הליך פלילי מול אנשים שלא נמצאים בישראל.



דני קציב, שעמד בראש חברות שונות ברוסיה, היה הראשון שקפץ על עגלת החילוטים של פרקליטות מיסוי וכלכלה ביוני 2005. הוא היה גם זה ששילם את הסכום הגבוה ביותר למדינה - 35 מיליון שקל. סכום זה נקבע במשא ומתן בין הצדדים, בהתחשב בכך שהסכום שהעביר קציב לסניף הירקון הסתכם ברבע מיליארד שקל.



עו"ד ציון אמיר, שייצג את קציב, מסביר באופן כללי כי "מדובר ביהודים שמשקיעים כסף בישראל. אלה לא אנשים שהשיגו את כספם דרך עבירות פליליות חמורות כמו סחיטה, רצח סחר בנשים או טרור. אין ויכוח שבכסף שבא ממקורות כאלה צריך לטפל ביד נוקבת וקשה, אבל השאלה היא אם להפעיל את המנגנון הדורסני של משפט פלילי דווקא במקרה כזה, והאם זה חכם מבחינת מדיניות".



אם אדם חושב שהוא זכאי, למה לו לשלם כל כך הרבה במקום ללכת למשפט?



אמיר: "מי שהפקידו את הכסף עשו את השיקולים בעד ונגד: ללכת למשפט או לחילוט אזרחי בנשיכת שפתיים. עשו את זה כי הרבה אנשים, גם כשהם צודקים וגם כשהם יכולים לנצח, נמנעים מללכת למאבק כי הוא קשור בעינוי דין ובחשיפה להכפשה של אין עשן ללא אש. אנשי עסקים רציניים עושים שיקולים פרקטיים, לאו דווקא משפטיים. השאלה היא של מחיר: כמה מתפשרים. כל אחד בודק כמה זה שווה לו. הרצון שלנו היה לסיים את העניין במהירות הבזק".



למשפחת קציב עסקים שונים ברוסיה, בין השאר בתחום הנדל"ן. קציב מעורה בחוגים הפוליטיים במוסקווה ונחשב מקורב לפוטין. בתקופה שבה התפוצצה הפרשה הוא אמור היה ללוות את פוטין בביקורו בישראל, ואמיר ייעץ לו שלא להגיע לישראל מחשש שייעצר.







אחת הטענות החוזרות של סניגורי הלקוחות היא שמדובר ביהודים, שלכל היותר העבירו כסף לישראל מבלי שרשויות המס במדינות המוצא ידעו על כך. במקרה של קבוצה בראשות יורי ויניק, קבלן מוסקוואי גדול, שיוצגה על ידי עורכי הדין יהושע רזניק וז'ק חן, הוגש כתב אישום נגד שלושה אנשים - אך הוא בוטל בתמורה לחילוט אזרחי בסך 1.25 מיליון דולר.



מעיון בסכומי החילוט עולה כי יש הבדלים גדולים בסכומים. שורש אחד של ההבדל נעוץ בפרופורציה בין הסכום שהוקפא בחשבון לבין הסכום שחולט. הבדל אחר נובע מחוזק הראיות של הפרקליטות בנוגע לאותו לקוח ומיכולתה להעמידו לדין כתושב חוץ. ככל שהראיות חלשות יותר וקשה יותר להביא את האיש לדין, נטתה המדינה להתפשר על סכום נמוך יותר.



לדברי עו"ד יעל גרוסמן, המייצגת כמה פקידי בנק שעדיין לא הוחלט אם להעמידם לדין, קנסות של עשרות אחוזים הם "אדירים כאשר מדובר בסך הכל בהפרה של חובת הדיווח". לדידה, לרשות צריכים להיות שני כלים אופציונליים: קנס משמעותי או עונש מאסר קל, שמתאים לעבירה של סיכול דיווח. העונש המקסימלי כיום לעבירה זו הוא 10 שנות מאסר. בוועדת חוקה, חוק ומשפט נידונה הצעה להפחית את הענישה לחמש עד שבע שנים, ולשכת עורכי הדין מתנגדת גם לעונש מופחת זה.



מיכאל חוטוריאנסקי נחשב למומחה גדול בשוק ההון, שגוזר עמלות גבוהות של מיליוני דולרים. הוא תרם מאות אלפי דולרים למוסדות ישראליים, בין השאר לרכישה של אמבולנסים. בעבר הוא ביקש לרכוש בישראל בית יקר כי אשתו התאהבה במדינה, אך בעקבות פרשת בנק הפועלים שינה את דעתו. עו"ד מיכה פטמן, שהביא לשחרורו של חוטורינאסקי מדין פלילי בתמורה לחילוט אזרחי של 3.5 מיליון שקל, מספר על בריחת השקעות מישראל בעקבות הפרשה.



"יש פה כעס של הלקוחות על המשטרה, שירתה לכל הכיוונים", הוא אומר. "המשטרה הקפיאה מאות חשבונות במכה אחת, ועשרות מיליארדים כבר לעולם לא יגיעו לישראל. יש תחושה של יהודים עשירים מכל העולם שפתאום הכסף כבר לא בטוח כאן". לדברי פטמן, אדם עשיר סיפר לו שבמשך שנים ניסה לשכנע שלושה חברים ששווים חצי מיליארד יורו כל אחד להשקיע בישראל בשל הקוסמופוליטיות שלה. כעת, המשיך פטמן, הם כבר לא יעשו זאת.



במשטרה, בפרקליטות וברשות לאיסור הלבנת הון מציגים תפישת עולם הפוכה. "גם אם זה נכון שמיליוני דולרים לא הגיעו לישראל, הרי זה דבר של מה בכך אל מול הצורך להצטרף למאבק העולמי בהלבנת הון", מציג אוכף חוק ותיק את גישת השלטונות. "הכסף הגדול, המיליארדים הגדולים, הוא הכסף המוסדי, למשל קרנות פנסיה, שזורם רק לכלכלות יציבות שיש בהן רגולציה ופיקוח על בנקים. חוץ מזה, אין כל ראיה שהבריחו מפה שקל אחד. נהפוך הוא: תזרים ההשקעות לישראל בשנים האחרונות רק גדל. בכל מקרה, אין שום הצדקה שנאפשר לאנשים לפתוח חשבונות בנק לא בשמם".



"הסכומים נמוכים מדי"



בקרוב אמורה הפרקליטות להכריע אם להעמיד לדין את ארקדי גאידמק בעקבות חלקו בפרשה זו. המלה "בקרוב" היא מונח גמיש. בספטמבר 2006 התנהל שימוע לגבי כתב אישום אצל פרקליטת מחוז תל אביב (מיסוי וכלכלה), עו"ד אלה רובינק. עו"ד דן מרידור, שנשכר לצורך השימוע בלבד, טען בהרחבה והבין שיקבל תשובה בתוך כמה ימים, שבועות לכל היותר. בדצמבר 2006 הצהירה נציגת הפרקליטות והאחראית על תיק בנק הפועלים בפרקליטות מיסוי וכלכלה, עו"ד טליה נג'רי, כי בתוך חודש וחצי יוחלט אם להעמיד את גאידמק לדין. ההצהרה ניתנה בבית משפט שלום בפתח תקוה באחד הדיונים בנוגע לערבויות. עד כה לא התקבלה החלטה.



לכאורה, עורכי הדין שהביאו לביטול התיקים הפליליים נגד לקוחותיהם היו צריכים להסכים להתראיין כאן בנקל. לכאורה הפרקליטות צריכה להתגאות בהצלחתה. באופן מוזר, בשני הצדדים מעדיפים לשמור על חשאיות. לא בנקל שוכנעו עורכי דין להתראיין כאן. אחד אף ביקש שלא לכתוב את מי הוא מייצג מטעמי חיסיון עורך דין-לקוח. האינטרס של תושבי החוץ ברור: שרבוב שמם לפרשה גורם נזק לדימוי שלהם. מבחינת המדינה נראה שלא רואים בחילוטים הישג אדיר: החילוט האזרחי בסך 35 מיליון שקל פורסם ב-TheMarker ככותרת ראשית, שלא כתוצאה מהודעת משרד המשפטים. בכל מקרה, בכיר במערכת אכיפת החוק אמר שלדעתו סכומי החילוט היו נמוכים מדי.



המשפט היחיד



באחרונה נפתח משפט ההוכחות היחיד בפרשה, עד כה, בבית המשפט המחוזי בתל אביב. כתב האישום עוסק בעבירות דיווח על חוק איסור הלבנת הון נגד בני הזוג הצרפתים אלכסנדר ופלורנס גאווי, חברת רנקו אסוסיאטס ושני פקידי בנק בכירים למדי בסניף הירקון בתל אביב: קרן ללום, ראש הדסק הצרפתי בסניף, ודוד אבוטבול, האחראי על קשרי לקוחות בדסק.



לפי האישום, 6 מיליון יורו, 50% מהם ממקורות עלומים, הועברו לחשבונות בסניף ללא זיהוי ראוי של בעלי החשבון, תוך שהאשה נרשמה בשם נעוריה כמורשית חתימה בלעדית ובעלת השליטה בחברת רנקו. בפועל, נטען, בעלה היה בעל השליטה והנהנה בחשבון רנקו. בני הזוג טענו כי מקור הכספים הוא בעבודת גאווי בחברת שרברבות גדולה בחו"ל.



השופט ח'אלד כבוב דחה בשבוע שעבר את בקשת הסנגורים של ללום ואבוטבול, עוה"ד נתי שמחוני ויהודה וינשטיין, ובאי כוח הלקוחות, עוה"ד יחזקאל ביניש ואמנון זכרוני, לבטל את כתב האישום. סנגורי הלקוחות טענו, בין השאר, לאכיפה סלקטיווית של המדינה. במלים אחרות, המדינה העמידה לדין לקוחות מסוימים - לעומת לקוחות רבים שלא הועמדו לדין ושילמו מיליוני שקלים כדי לא לעמוד למשפט. חרף החלטתו לדחות את הבקשה, הפנה השופט כתף קרה לפרקליטות בנוגע לאופן ניהול המשפט. הוא קבע שהמדינה תצטרך להוכיח שלא היתה יכולה להגיש כתבי אישום נגד הלקוחות האחרים, שעמם סגרה עסקה של חילוט אזרחי.



קביעתו עוררה מורת רוח בחוגי אכיפת החוק. "חלק מהאכיפה הכלכלית היא אקראית, ואם יש ראיות אז מעמידים לדין. אם יש הזדמנות אתם מצפים שלא ננצל הזדמנויות?", ספק שאל ספק קבע אחד מהם. "כל משפט פלילי הופך למצב שבו המדינה צריכה להוכיח שהיא פועלת בסבירות. זה כמו לומר 'תראה לי את כל הדו"חות התנועה שנתת, ולא רק נגד גאידמק'. זו חציית קו גסה של השופטים. הפרקליטות עדינה מדי וצריכה להראות שהיא יותר צדיקה מהאפיפיור. אכיפה היא אקראית. אתה מקבל דיווחים מכל מיני מקורות ומצטבר חומר. אני צריך לעשות מסדר בין כל הבנקים?".



עו"ד יעל גרוסמן מתנגדת לגישה זו. "מדובר באפליה בלתי אפשרית", היא אומרת. "הלקוח שנהנה מהכסף לא עומד לדין, ועובד הבנק שהפעיל שיקול דעת מועמד לדין. אין לו רווח או כוונת מרמה. הפתרון הוא להטיל עליהם סנקציה של העיצומים הכספיים".



באורח יוצא דופן, השופט כבוב הזהיר את הפרקליטות עוד לפני תחילת המשפט כי ההרשעה לא תהיה קלה, גם אם יוכחו העובדות בכתב האישום. אם יוכיחו האשמים ללום ואבוטבול כי פעלו בתום לב בהתאם להנחיות הבנק וללא כוונה פלילית או טובות הנאה, קבע, "הרי שגם אם תוכח מערכת העובדות שלה טוענת המאשימה, לא בנקל ניתן יהיה להרשיעם". בנוגע ללקוחות הסביר השופט כי אם יוכיחו שהתייעצו עם פקידי הבנק בתום לב, הרי ייתכן שתעמוד להם הגנת ההסתמכות. "לא בנקל ניתן יהיה להרשיעם בעבירות המיוחסות להם, גם אם תוכח המסכת העובדתית", ציין.



לדברי גרוסמן, "מההחלטה אפשר להרגיש את תחושת אי הנחת של הרשעת עובדי בנק בעבירה זו. אלה פעולות שהם עשו במסגרת תפקידם, ולא היתה להם כל טובת הנאה או שותפות למרמה של הלקוח. הוא אומר שלא יהיה קל להרשיע כי צריך להוכיח מטרה ספציפית להטעות את הרשות, וזה לא פשוט כשמדובר בעובד בנק". צד מקורב לתביעה הסביר, מאידך, כי "הפקידים, שהם שומרי שער, הפרו אמון הרבה יותר מאשר הלקוחות".



מנגד אומר עו"ד יהודה וינשטיין, בא כוחה של ללום, "שווה בנפשך מצב שבו יכולתי להרים טלפון ליהודה שפר, ראש הרשות לאיסור הלבנת הון, ולומר שהלקוח פשוט מנסה להבריח כסף מרעייתו. הבנקאי לא יכול להתקשר לשפר בכל חמש דקות", מסביר וינשטיין ומוסיף: "כסף שחור נולד שחור, וכסף שלא שולם עליו מס הוא לבן. הוא הופק בעמל".



הפער בין הפרסומים בתחילת הפרשה לבין המציאות המשפטית העכשווית יוצר קושי ציבורי. השבוע פורסם ב-TheMarker כי בנק ישראל שוקל להקים ועדת עיצומים כדי להטיל קנס של מיליוני שקלים על בנק הפועלים, בגין הפרות שונות כמו זיהוי לקוחות וכשלי דיווח לרשות לאיסור הלבנת הון. גורלם של גאידמק, לקוחות אחרים ופקידי בנק עדיין לא ידוע. בכיר במערכת האכיפה מסביר את הגישה כלפי בנק הפועלים ואת מיעוט כתבי האישום נגד פקידי הבנק: "ההר יטופל כהר. בעניין הפלילי, אף אחד לא מצפה שיהיו יותר מכמה עכברים".



הפרקליטות: "טרם התקבלה החלטה בעניין גאידמק ובעניין דסק חבר המדינות בבנק"



>> במשרד המשפטים סירבו להתראיין בנוגע לפרשה. לגבי אופן הטיפול בתיק נמסר לקונית: "תיק זה נפתח לאור החשד לביצוע עבירות הלבנת הון על ידי עובדי בנק הפועלים, וביתר פירוט לאור החשד כי עובדי הבנק ביצעו פעולות או מסרו מידע כוזב במטרה לגרום לכך שמידע בלתי נכון יגיע לרשות לאיסור הלבנת הון".



"במהלך החקירה התעוררו חשדות כי חלק מהעבירות בוצעו יחד עם לקוחות הבנק, ולפיכך הוקפאו כספי הלקוחות שלגביהם היו חשדות כי ביצעו עבירות על פי חוק איסור הלבנת הון. משום שכספם של אותם לקוחות הוקפא נדרשה הפרקליטות לטפל בעניינם, קודם לטיפול בעובדי הבנק".



"באשר ללקוחות ארקדי גאידמק ונחום גלמור (החשוד כאיש קש של גאידמק, ע.ב.א), טרם נתקבלה החלטה. באשר לעובדי בנק הפועלים, טרם נתקבלה החלטה בעניינם של עובדי דסק חבר המדינות, הממונים עליהם ובכירים אחרים בבנק. גם באשר לחברת פועלים שירותי נאמנות, כולל בכיריה ועובדיה, טרם נתקבלה החלטה אם להעמידם לדין".