האוצר, בנק ישראל ומשרד ראש הממשלה דנים על שינוי מהפכני בניהול התקציב. השינוי המוצע הוא ברוח המלצות קרן המטבע הבינלאומית, ומכונה גם המודל השווייצי. קרן המטבע המליצה לישראל לשנות את יעד ניהול התקציב המקובל כיום - המבוסס על הגבלת הגידול המותר בהיקף ההוצאה בתקציב. כיום לא ניתן להגדיל את התקציב ביותר מ-1.7% בכל שנה, כאשר מגבלה זו נתונה למתקפה בלתי פוסקת מצדם של חברי כנסת ושרים, הדורשים כל העת לפרוץ את מגבלת ההוצאה. מתקפה זו היא אחת הסיבות שבגללן ממליצה קרן המטבע לוותר על יעד מגבלת ההוצאה. סיבה חשובה נוספת היא שמגבלת ההוצאה - שהחליפה את היעד הקודם של הפחתת הגירעון - אינה מאפשרת גמישות במצבים של מצוקה כלכלית. כלומר, ההגבלה אינה מתירה להגדיל את ההוצאה בגם מצבים של מיתון, ובכך לא מאפשרת לממשלה לסייע למשק בתקופות של האטה כלכלית.
במקום יעד מגבלת הוצאה מציעה קרן המטבע לעבור למודל השווייצי, המציב יעד של הפחתת החוב ארוך הטווח של המדינה. הקרן המטבע ממליצה לישראל להציב יעד של הפחתת החוב הלאומי ל-60% מהתוצר (לעומת כ-80% כיום) עד 2015.
מנגנון לתיקון הסטייה
לפי השינוי המוצע, יעד הפחתת החוב בטווח הארוך יהיה היעד העליון והמחייב של התקציב. ואולם, מכיוון שהיעד יוגדר לטווח ארוך בלבד, הוא יאפשר לגלות גמישות בגודל ההוצאה בתקציב בטווח הקצר: זהו סוד הקסם של המודל השווייצי. לפי המודל, שיעור ההוצאה בתקציב בכל שנה ייקבע לפי התחזיות הכלכליות לגבי אותה שנה. אם התחזית היא לשנה של האטה במשק, התקציב יגדל בשיעור ניכר, וזאת כדי לסייע למשק להתמודד עם החולשה הכלכלית. הנתונים לגבי הגידול או הקיטון בתקציב בהתאם לתחזית הכלכלית של אותה שנה ישוקללו לתוך קרן סטיות - קרן שבה יצטברו הסטיות מהתוואי הרצוי של הפחתת החוב לאורך זמן. ברגע שהסטייה המצטברת תעלה על 2% מהתוצר - הגמישות לגבי ניהול התקציב באותה השנה תיפסק, והממשלה תהיה חייבת לתקן מייד את הסטייה, כדי לשמור על ההתכנסות ליעד חוב-תוצר של 60% עד 2015.
המודל השווייצי, אם כן, מתבסס על שלושה כללים: יעד ארוך טווח מחייב (לפי המלצת קרן המטבע - הפחתת החוב ל-60% עד 2015), יעד של קביעת גודל התקציב בהתאם לתחזית הכלכלית לאותה שנה, ומנגנון תיקון המוודא כי לא תהיה סטייה גדולה מדי מהיעד ארוך הטווח.
חוששים מהתרת הרסן
"ישראל תצא נשכרת מאימוץ כלל חדש, שיאפשר גם תגובה גמישה למשברים כלכליים בטווח הקצר, ועדיין יהיה כפוף לעוגן מחייב בטווח הארוך", כתבה קרן המטבע בדו"ח שלה. בקרן מסבירים כי בחירה ביעד חוב של 60% תוצר עד 2015 היא הכרחית, מכיוון שחוב בשיעור זה נחשב קו גבול עליון המעניק למדינות עמידות במשברים כלכליים קשים. גם תאריך היעד - 2015 - לא נבחר במקרה. זאת השנה שבה צפויה האוכלוסייה בישראל להתחיל להזדקן במהירות, ולכן זאת השנה שבה תזדקק המדינה למקורות תקציביים רבים לצורכי פנסיה ובריאות, כך שיהיו לה פחות מקורות להחזרי ריבית וחובות. ההמלצה של קרן המטבע הועברה לישראל כבר לפני כמה חודשים, אבל עתה נמצאת ההצעה במוקד דיונים בין בנק ישראל, משרד ראש הממשלה ומשרד האוצר. ככל הנראה, בעוד שבנק ישראל ומשרד ראש הממשלה תומכים באימוץ היעדים שקבעה קרן המטבע, עמדתו של האוצר פחות ברורה. באוצר כנראה מבינים כי קיים צורך לערוך שינוי בכלי ניהול התקציב, ואולם מביעים חשש כי מכיוון שישראל אינה שווייץ, מתן אפשרות להגדיל את ההוצאה בתקציב בטווח הקצר עלול להביא להתרת הרסן של הפוליטיקאים בתחום הכלכלי. ככל הנראה האוצר חושש כי מנגנון התיקון לא יעבוד בישראל, מאחר שהפוליטיקאים יסתכלו רק על הקדנציה הקצרה שלהם, וישאירו את תיקון הסטייה מתוואי החוב הרצוי ל"אחרי המבול". עם זאת, על פי מעורבים בדיונים, האוצר אינו דוחה את המודל השווייצי על הסף, אלא מעלה השגות לגבי חלק מהפרטים בו. הדיונים על שינוי יעדי קביעת התקציב נמצאים כבר בהילוך גבוה.