פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      העליון: תשלומי שוחד אינם פטורים ממס

      השופט רובינשטיין: "רשות המס יכולה להטיל סנקציות על מעשים בלתי חוקיים. הכרה בתשלומים כאלה מוציאה את החוטא נשכר"

      אין להכיר כהוצאה למס הוצאות שהוציאה חברה לתשלומי שוחד בחו"ל. כך קובע השופט אליקים רובינשטיין בפסק דין שניתן לפני מספר ימים, בערעורה של חברת הידרולה נגד פקיד השומה. השופטים האחרים בהרכב, אסתר חיות ויוסף אלון, העדיפו שלא להכריע בשאלה העקרונית בשלב זה.

      הידרולה עסקה במכירת ציוד רפואי ומזון וקיימה פעילות עסקית במדינות ברית המועצות לשעבר, במהלך שנות ה-90'. היא העבירה לסוכנים מקומיים סכומי כסף גדולים כ"עמלות", אשר שימשו הן לצורך תשלום שכרם של הסוכנים עצמם והן, בין היתר, להעברת כספים לגורמים מקומיים לקידום הצלחת העיסקות שביצעה. כאשר ביקשה החברה להכיר בתשלומי העמלות כהוצאות שהוציאה לייצור הכנסתה, סירב לכך פקיד השומה, בנימוק שהיא לא הוכיחה באמצעות חשבונית ומסמכים אחרים את ההוצאות, וכן משום שלדבריו "הוצאות העמלות הינן הוצאות בלתי חוקיות ולא ניתן להתירן". בעקבות תשובת פקיד השומה, הגישה החברה ערעור לבית המשפט המחוזי. השופטת ברכה אופיר-תום, בפסק דינה מלפני כשנתיים, קבעה כי יש להכיר מתוך סכומי העמלות רק בסכומים ששולמו כשכרם של הסוכנים, ואולם לגבי יתר הסכומים קבעה, כי לא הוכחה הוצאתם לצורך יצור ההכנסה ואין להכיר בהם. השופטת קבעה עוד כי חלק מהכספים שימשו לתשלום שוחד, ואולם לא קבעה קביעה חד משמעית בעניין שאלת ההכרה בהוצאות שחוקיותן מוטלת בספק.

      על פסק הדין ערערו הן החברה והן פקיד השומה לבית המשפט העליון. רובינשטיין סבר כי אין לקבל את ערעור החברה הן מהטעם הראייתי, והן בשל סוגיית אי-החוקיות, שבה פתח והרחיב. לדבריו, מהעדויות שנשמעו במחוזי ברור כי חלק גדול מהתשלומים נעשו לצורך שיחוד פקידים המעורבים בעסקות שביצעה החברה. לדעת רובינשטיין, שיקולי מדיניות מצדיקים את אי ההכרה בניכוי תשלומי שוחד כהוצאה. "תשלומים אלה, שנועדו לשחד ולהשחית עובדי-ציבור במדינה זרה, היו בלתי-חוקיים אילו נעשו בישראל, וחזקה - למצער - שאינם חוקיים במדינה בה בוצעו; על כן דינם כדין הוצאות שהוצאו בעבירה. הכרה בתשלומים כאלה כהוצאות לצורך ניכוי ממס סותרת את תקנת הציבור. היא מוציאה את החוטא נשכר".

      לשיטתו, השיקולים של שמירה על הרשות הממשלתית כנקיה גם ממראית עין של הכשר עקיף לפעולות בלתי חוקיות, גוברים על שיקולים של אמיתות השומה. "איני רואה כל דופי משפטי או מוסרי בכך שהכנסות בלתי חוקיות ימוסו ולהוצאות בלתי חוקיות לא יוכר ניכוי. יתר על כן, אמנם שלטונות המס עניינם גביה, וזה עיקר משאלתם; אך הם חלק בלתי נפרד מכלל רשויות המדינה, ואין לדידי טעם מבורר מדוע ימשכו ידם במקרים המתאימים מסנקציות כנגד העושים מעשים בלתי חוקיים, וזאת במסגרת מערכת המס. הדבר תואם גישה שאינה משליכה כל יהבה על ההליך הפלילי הכבד, ובאה להשלימו", קבע.

      רובינשטיין הזכיר בשולי פסק דינו כי הוא מסכים עם פסק דינו של השופט מגן אלטוביה מפברואר השנה, שקבע כי שוחד ששילמה חברה ישראלית בחו"ל לא יוכר כהוצאה מוכרת במס הכנסה. עוד הוסיף רובינשטיין כי "גם אם שוחד במדינות מסוימות עשוי להניב פירות כלכליים לישראלים ודרכם לכלכלת ישראל - לא על "פירות העץ המורעל" תהיה תפארת הבוסתן הכלכלי הישראלי".
      השופטים חיות ואלון הסכימו כי יש לדחות את הערעור, אך לטעמם יש לעשות זאת משיקולים ראייתיים, ואין צורך להכריע בסוגיה העקרונית בה דן רובינשטיין. לדברי אלון, "יתכן כי חלקים נכבדים מסוגיה זו עניין הם להסדר חקיקתי".

      (ע"א 6726/05)