העליון: המדינה תחזיר מס ששולם על דיווידנד שחולק שלא כדין

מדובר בתביעה להשבת סכומים שהוגשה בשם גיל חברה לפיתוח ותעשיות, חברה ציבורית שנמצאת בהליכי פירוק מאז 1986 ושהיתה בשליטת איש העסקים יורם גיל. גיל נחשב למלך מוצרי האלקטרוניקה והבורסה שברח מישראל לשווייץ ב-84', משאיר אחריו חובות של גדולים לבנקים. ב-98', בעקבות הסכם בין גיל לפרקליטות, חזר לעשות עסקים בישראל.



בספטמבר 84' קיבל גיל החלטה במועצת המנהלים לחלוקת דיווידנד לבעלי המניות בסך 10 מיליון דולר. כ-95% מהדיווידנד שולם לבעלי מניותיה של החברה שהם תאגידים זרים, והיתרה הועברה לחברה מקומית בבעלות גיל. בעקבות מגעים שניהל עם פקיד השומה באשר למס שישולם על הדיווידנד נקבע, כי המס יהיה 12.5% במקום 25%. מאוחר יותר טען מפרק החברה כי הדיווידנד חולק שלא כדין, שלא מתוך רווחי החברה, לכן, נטען, לא היה מקום לשלם מס על ה"דיווידנד".



פניית המפרק לרשויות המס להשבת המס שנגבה נתקלה בסירוב, ובעקבות זאת הוגשה תביעה לבית המשפט. השופטת צפורה ברון דחתה את התביעה. לדבריה, הגם שמקבלי התשלום הם בעלי המניות והחברה שימשה כ"אמצעי גבייה" להעברת המס מבעלי מניותיה למס הכנסה, הרי שסעיף 160 לפקודה, הדן ב"החזרת מס יתר בעקבות שומה", אינו מבחין בין הנישום לבין המנכה במקור, ולפיכך חל גם על החברה.



הסעיף קובע כי אדם ששילם מס ביתר, בדרך של ניכוי או בדרך אחרת "והדו"ח לאותה שנה הוגש לא יאוחר מתום שש שנים אחריה, יהא אותו אדם זכאי, תוך שנה מיום שנערכה השומה שבה נקבע סכום היתר, שיוחזר לו תשלום היתר". לכן, קבעה, היה על החברה לפעול בתוך שש שנים ולא - דין תביעתה להידחות. על כך ערערה החברה, באמצעות עו"ד אילן סופר. לטענתה, סעיף 160 לפקודה חל על נישומים בלבד, ולא חל עליה.



השופטים אילה פרוקצ'יה, יורם דנציגר ועוזי פוגלמן קיבלו את הערעור וביטלו את פסק הדין. דנציגר קבע כי הסעיף אינו חל על החברה, בקבלו את טענת החברה כי הסעיף עוסק בזכותו של נישום להחזר מס ששולם על ידו ביתר "ואינו מסדיר את זכותו של צד שלישי שאינו הנישום, לתבוע מפקיד השומה כספים השייכים לו, שהגיעו לידיו ללא ביסוס שבדין".



דנציגר דחה את טענת פקיד השומה, לפיה אין מקום להשיב לחברה את הסכום שניכתה במקור משום שלבעלי המניות שלה צמחה הכנסה חייבת במס שעל החברה לנכות בגינה מס במקור - זאת מכוח היותם של חלק ניכר מבעלי המניות תאגידים זרים, בהתאם לסעיף 170 לפקודה. דנציגר קבע כי פקיד השומה לא פרט איזו הכנסה בדיוק צמחה לבעלי המניות.



בנוסף, ציין דנציגר, משנקבע כי בעלי המניות מחויבים להשיב לחברה את הכספים ששולמו להם כ"דיווידנד", "ספק רב בעיני אם מדובר בהכנסה חייבת במס". פקיד השומה חויב בהוצאות של 40 אלף שקל. (ע"א 9670/05)