המאבק בין שר האוצר ומזכ"ל ההסתדרות נובע מהסתכלות שונה על קרנות ההשתלמות. בעוד שהאוצר רואה בקרנות ההשתלמות כסוג של חסכון לטווח בינוני וחושב שהוא אינו צריך לסבסד חסכון שכזה, בייחוד לנוכח העובדה שעיקר ההטבות הולכות לשלושת העשירונים העליונים, הרי שההסתדרות רואה בקרן ההשתלמות חלק בלתי נפרד משכר העובד, וחלק מהסכמי שכר שנחתמו בעבר. בנוסף, חלק מקרנות ההשתלמות הינן בבעלות ארגוני עובדים, דבר המאפשר לארגונים לשלוט ולהיות בקשר קרוב יותר לחברי הארגון.
הבעיה הגדולה של האוצר הינה, שהוא מסתכל על שלושת העשירונים העליונים כעשירים של המדינה שלא צריך לתת להם הטבות. בפועל מרבית המשתייכים לעשירונים אלו הינם אנשי מעמד הביניים של ישראל אשר מובילים את הצמיחה במשק הישראלי, הן בשל היותם מרכיב קריטי בכוח התעסוקה בישראל והן בשל חשיבותם בצריכה הפרטית בארץ. התחושה בקרב חלק מגדול מאוכלוסיה זאת הינה שהאוצר פוגע באופן עקבי בהטבות שניתנו להם בעבר, דרך ביטול הטבות להפקדות בקופות גמל, העלאת שווי שימוש ברכב וכעת פגיעה בקרן ההשתלמות אשר משמשת אחת לשש שנים למימון החלפת רכבים או טיול גדול. גם אם מבחינה כלכלית האוצר צודק, הרי ששני סקטורים גדולים, ועדי העובדים ומעמד הביניים, מרגישים נפגעים בצורה משמעותית ולפחות אחד מהם מוכן גם לצאת למאבק קשה בנושא.
על מה הוא יוצא למאבק?
אילן ארצי
12.6.2008 / 15:27