שאול מופז אכן עשה צחוק מעצמו ולמשך כמה ימים אולי מכל הסוחרים בשוק הנפט העולמי, אבל אל תתנו לאירוע המשעשע הזה להטעות אתכם: הזינוק במחירי הנפט בעולם בשנה האחרונה מ-70 ועד לכמעט 140 דולר לחבית משקף תמורות אמיתיות בכלכלה העולמית, ולא גחמות של סוחרים בשוק ספקולטיווי.
כמעט 30 שנה חלפו מאז תפס הנפט תשומת לב ציבורית רחבה; למעט כמה קפיצות חד פעמיות סביב אירועים ביטחוניים חריגים כמו מלחמת המפרץ הראשונה - הודח הנפט לשולי הדיון הכלכליים על ידי שוקי המניות, הנדל"ן, הטכנולוגיה, המסחר ואפילו האינטרנט.
ועכשיו הוא חוזר, במהירות, כאשר בחודשים האחרונים הוא פורץ כל כמה שבועות מחסום חדש, שרק לפני שנה נראה כבלתי אפשרי. ואם לפני שנה מחיר של 100 דולר לחבית נראה כמו תחזית אפוקליפטית, תלושה מהמציאות, הרי בשבועות האחרונים יעד של 200 דולר לחבית נהפך לבון טון בכל השיחות והדיונים בשוקי ההון בעולם.
וכמו תמיד, כאשר נרשמת תנועה כה חדה ומהירה - נוטים רבים מהשחקנים הרלוונטים לאבד את העשתונות, להכריז על עידן חדש, כמותו לא היה ולא יהיה, לחפש שעירים לעזאזל ובעיקר להודיע שכזה דבר עוד לא היה מעולם.
100 הדולר הראשונים של עליית המחירים עברו אצל רוב הציבור בעולם ללא תגובות יוצאות דופן. אבל בחודשים הקרובים רמת המחירים הגבוהה תכה בכיס של כל צרכן, ברווחיות של רוב החברות ובמאזן התשלומים של רוב מדינות העולם, למעט יצואניות הנפט.
וזה יהיה הרגע שבו נשמע את הקריאות הבאות:
- להוריד את המסים על הדלק, הנפט וכל שאר התזקיקים.
- לעצור את הפעילות הספקולטיווית בשוק הנפט.
- להתערב בשוק, לחוקק חוקים, להטיל תקנות, לתת סובסידיות, לקחת סובסידיות, לתקוף את איראן, לאיים על רוסיה, לדבר עם הסינים, להפסיק לדבר עם הסינים, לפתוח במלחמה או להגיע לשביתת נשק.
והנה הצעה שלא תשמעו כנראה בחודשים הקרובים, בעיקר אם מחיר הנפט יגיע ל-200 דולר לחבית
ההצעה היא לתת לשוק לעשות את שלו. לתת למנגנון הפשוט של ביקוש והיצע לעבוד.
נכון, זה משעמם, שום פוליטיקאי לא עשה קריירה מקריאה לאי התערבות ושום פרשן לא משך קוראים בלי לקרוא לאיזו פעולה נחרצת של השלטונות, הציבור או הסקטור העסקי.
אבל רגע לפני שזינוק מחירי הנפט מרתיח כאן את הדיון הכלכלי, ממטיר עלינו מבול תחזיות אפוקליפטיות ומריץ חלק מהמשקיעים להתגונן או להמר על הנוזל השחור - ננסה לספק כמה נתונים יבשים ומשעממים יותר:
1. נתחיל עם הספקולנטים
בארבע השנים האחרונות אכן גדלה דרמטית הפעילות הספקולטיווית בשוק הנפט - מספר העסקות בשוק החוזים העתידיים על הנפט בבורסה הגדולה ביותר בעולם לסוג זה של ניירות ערך, ה-NYMEX, גדל פי שלושה מאז 2004.
לא רק המחזורים גדלו; בחמש השנים האחרונות התנפח השווי של קרנות נאמנות המשקיעות בנפט בכרבע טריליון דולר.
אבל מי שחושב שעליית מחיר הנפט היא סיפור של ספקולציה ענקית, שוכח שהספקולנטים והמשקיעים כלל אינם רוכשים חביות נפט אלא "חביות נייר". הרוב המכריע של הפעילות הספקולטיווית בשוקי הנפט הוא בחוזים עתידיים. הרוכשים והמוכרים של חוזים אלה לא צריכים להחזיק כנגדם חביות נפט - ועל כל קונה של חוזה יש מוכר של חוזה.
בניגוד לחביות נפט עצמן, לחביות הנייר הנסחרות בשוקי ההון הבינלאומיים אין גבול - כמות הספקולציות בהן יכולה לגדול תיאורטית עד אינסוף. ברור שככל שיש יותר נגזרים וחוזים על מחירי הנפט - כך גם יש סיכוי לתנודות גדולות יותר במחירים. אבל בסופו של דבר, המחירים בשוק ייקבעו רק על ידי קונים ומוכרים של חביות הנפט עצמן.
2. מחירי הנפט עולים בשנים האחרונות מסיבה פשוטה:
סין, הודו וכלכלותיהן של שורת מדינות עניות אחרות נהפכו לצרכניות גדולות של נפט. בעוד שהביקוש לנפט גדל מאוד בחמש השנים האחרונות - ההיצע לא השתנה מהותית. התוצאה היא עליית מחיר. הזינוק האדיר במחיר מוליד כמובן תיאוריות על חיסול של כל מאגרי הנפט בעולם ועל משבר אנרגיה עולמי - אבל המציאות הכלכלית יותר משעממת: תעשיית הנפט היא כבדה ואטית; פיתוח של שדות חדשים הוא תהליך איטי ויקר. מהרגע שבו מתקבלת החלטה ועד שהנפט זורם בצינורות עשויות לעבור 5-15 שנה - תלוי בסוג השדה.
הזינוק במחיר הנפט יביא לגידול דרמטי בהשקעות ובהיצע - אבל זה ייקח זמן. דוגמה טובה לכך היא שדה הנפט האדיר שהתגלה בשנה שעברה בברזיל. ההערכות הן שיש בשדה טופי - מול חופי המדינה - מצבור של 10-20 מיליארד חביות נפט בשווי של עד 6 טריליון דולר - אבל רק בעוד 20 שנה ואחרי השקעה של 240 מיליארד דולר ניתן יהיה להתחיל להפיק אותו.
גם צד הביקוש יתאים את עצמו בסופו של דבר לעליית המחירים; במדינות העשירות יותר כבר הואט בשנים האחרונות קצב הגידול בביקושים לנפט ומוצריו - ובסופו של דבר זה יגיע לכל חלקי העולם.
מדינות רבות מסבסדות את מחירי הנפט משיקולים שונים; ואולם היכולת של הממשלות להמשיך לסבסד לאורך זמן תרד, וכאשר הסובסידיות יקוצצו - יתחילו הביקושים לרדת.
3. יש שורה ארוכה של פיתוחים טכנולוגיים חדשים יותר ופחות לאנרגיה חלופית
בסופו של דבר מדובר בשאלה של זמן וכסף. ככל שיעבור זמן רב יותר עם מחירי נפט גבוהים - כך יגדלו התמריצים הכלכליים להשקיע, לפתח ולייצר אנרגיה בדרכים חלופיות. כמובן שלעליית מחיר הנפט תהיה השלכה דרמטית על מאזן הכוחות הגלובלי בשנים הקרובות; עוצמתן הכלכלית והפוליטית של מדינות מפיקות נפט כמו רוסיה, סעודיה ונסיכויות הנפט תגדל דרמטית - אבל צריך להבדיל בין הטווח הקצר, הבינוני והארוך.
חתן פרס נובל, הכלכלן גארי בקר, מחזיק בלוג שבו הוא דן יחד עם שותפו פרופ' ריצ'רד פוזנר בענייני השעה (www.becker-posner-blog.com). בדיוק לפני חודש הסביר בקר בבלוג שלו מדוע אין סיכוי שמחיר הנפט יגיע ל-200 דולר, אלא אם יתרחש אירוע טרור מהותי שיפגע משמעותית באספקת הנפט.
בקר, שחקר את התנהגות מחירי הנפט, גילה שבטווח הקצר של עד חמש שנים עקומות הביקוש וההיצע של הנפט הן אכן קשיחות מאוד: הכפלת מחיר חבית נפט מביאה לירידה של 2%-9% בלבד בביקוש לנפט ולעלייה של 4% בלבד בהיצע. אבל בטווחים ארוכים יותר, באופן לא מפתיע, התוצאות שונות בעליל: הכפלת מחיר חבית נפט מביאה לירידה של 60% בביקוש ולעלייה של 35% בהיצע.
שותפו של בקר לבלוג, פוזנר, הצטרף לדעתו של הראשון ואמר כי הסיכוי שהנפט יגיע ל-200 דולר הוא נמוך - וחבל. פוזנר היה רוצה לראות את מחירה של חבית נפט מגיע ל-200 דולר במהירות כתוצאה ממיסוי כבד של הממשל - שמטרתו לדחוף את הפיתוח של אנרגיות חלופיות, נקיות יותר. עם זאת, הוסיף פוזנר, הסיכוי שתתרחש סיטואציה פוליטית שבה יוטל מס כזה - הוא כנראה אפסי.
התערבות פוליטית היתה מזרזת פיתוח אנרגיות חלופיות - אבל אם מחיר הנפט הגבוה יתמיד, הפתרון יגיע מהשוק; למרות התפישה המאגית של הנפט, מצבוריו, מלחמותיו ועוצמתו בקרב שדרות רחבות של הציבור - גם המחיר, הביקוש וההיצע שלו פועלים לפי המשוואות הרגילות ביותר של הכלכלה. רק תנו לזה זמן.