הקרן החדשה לירושלים כשלה בגיוס תרומות משמעותיות ושיא פעילותה מסתכם בהקמת מגרש כדורסל

"זו העמותה הכי זולה שקיימת בעולם. הוא היה הכתובת שלנו בארה"ב, במקום שנצטרך לשכור משרד ועובדים - עלויות שעשויות להסתכם במאות אלפי דולרים בשנה", אומר צבי רביב, שהיה עד לפני שנה וחצי מנכ"ל הקרן החדשה לירושלים.



אחד מהחשדות שנחקרים במסגרת פרשת טלנסקי הוא שתרומות אשר גויסו באמצעות הקרן החדשה לירושלים בארה"ב למימון פרויקטים בירושלים שימשו בסופו של דבר לכיסוי חובותיה של "ירושלים המלוכדת", העמותה שהריצה את אולמרט לבחירות לעיריית ירושלים ב-1998 ובראשה עמד עו"ד אורי מסר. "שום אגורה מהקרן החדשה לירושלים, ארה"ב או ישראל, לא הועברה לצרכים פוליטיים כאלה או אחרים. כל מה שפורסם בהקשר זה הוא פשוט לא נכון. חד משמעית", אומר רביב.



מאז שהתפוצצה פרשת טלנסקי, אנשיו של אהוד אולמרט בקרן החדשה לירושלים שוברים את הראש בשאלה כיצד להתנתק מהעמותה האחות בארה"ב ומהזיהוי עם המיליונר האמריקאי. הם בדקו את האפשרות למנוע מהאמריקאים את השימוש בשם הזהה של "הקרן החדשה לירושלים", אך התברר להם שהדבר אינו אפשרי. האפשרות היחידה שנותרה להם היא לנתק מגע באופן מוחלט עם הגוף שעד לאחרונה שימש להם צינור להעברת כספים.



"החלטנו להפסיק את הקשר אתם בגלל הקונוטציות השליליות", מסביר עו"ד יהודה רווה, המכהן כיו"ר הוועד המנהל של הקרן החדשה לירושלים. "ממילא רוב התרומות מגיעות אלינו מאירופה ומאמריקה הלטינית. טלנסקי כבודו במקומו מונח, אבל אנחנו לא רוצים שום קשר אתו".



יריבות עם קולק



ב-1993, כשנבחר אולמרט לראשות העירייה לאחר 28 שנות שלטונו של טדי קולק, הוצע לו להיות יו"ר הוועד המנהל של קרן ירושלים - הקרן הוותיקה שהקים קודמו ב-1966 ושימשה מקור למימון פרויקטים עתירי תקציב בעיר הבירה. אולמרט רצה שליטה מלאה בהחלטות לגבי כספי הקרן, כדי למנוע השפעה של קולק. קולק ומנהלת הקרן רות חשין (רעיית השופט העליון בדימוס מישאל חשין), סירבו. אולמרט הקים קרן חדשה, ומאז החלה יריבות בין שתי הקרנות.



כיום, שמונה שנים לאחר ההשקה הרשמית של קרן אולמרט, אפשר לראות בבירור שהניסיון להעמיד תחרות רצינית לקרן של קולק פשוט לא הצליח. הקרן של אולמרט, לא הצליחה עד היום להרים פרויקט משמעותי, מעבר להקמת אולם כדורסל שכונתי או סיוע בהקמת כיתות לימוד. היו"ר הנוכחי של הקרן הוא ראש העיר של ירושלים, אורי לופוליאנסקי.







מנגד, קרן ירושלים של קולק הקימה במשך השנים מוסדות תרבות ידועים כגון הסינמטק, מוזיאון מגדל דוד, תיאטרון החאן וגן החיות התנ"כי. "הקרן שלנו היא קרן סולידית שלא התיימרה אף פעם לבנות בנייני פאר", מסביר עו"ד רווה. "אין לנו טדי קולק, שהיה מגייס התרומות מספר אחת במדינה ובין הגדולים בעולם. אין לנו שום תחרות עם הקרן של טדי, רק פרגון הדדי".



איש אינו יודע כמה כסף גייסה הקרן של אולמרט, אבל ההערכה היא שמדובר בלא יותר מעשרות מיליוני שקלים. רווה מעריך את הסכום ב-70-80 מיליון שקל. כשהושקה הקרן, באוגוסט 2000, טען אולמרט שהוא הצליח לגייס 62 מיליון שקל בשלוש השנים שלפני הקמתה הרשמית. בכל מקרה, בשנים שלאחר מכן התרומות שמרו על יציבות של כ-3-5 מיליון שקל בשנה - כך לטענת גורם המכיר את הקרן מקרוב.



לדבריו, מצבה של הקרן כיום, גם בשל חילופי המנכ"לים, הוא גרוע מאוד: "ממה שאני יודע, ב-2007 הם לא הצליחו לגייס ולו שקל אחד, וכיום המצב הגיע לידי כך שהם שוקלים לקחת הלוואות". עו"ד רווה בתגובה: "הנתונים שהועברו הם לא בהכרח נכונים. לא בדקתי כמה תרומות נכנסו, אבל אני לא חושב שזה נכון. בכל מקרה, הקרן מעולם לא היתה צריכה לקחת הלוואה בשביל המימון השוטף, זה פשוט לא נכון". לעומת זאת, קרן ירושלים ממשיכה בשלה ומגייסת מדי שנה סכום ממוצע של 35 מיליון דולר (לפי דיווחים שלה), ומיום הקמתה ב-1966 גייסה 1.25 מיליארד דולר.



הסיפור של הקרן התחיל ב-1997, קצת לפני שאולמרט נבחר בפעם השנייה לראשות העיר. הוא החליט שהגיע הזמן להקים קרן משלו, והחל בגיוס תרומות לקרן שעוד לא קמה באופן רשמי. אולמרט רתם לעזרתו את צבי רביב, מגייס כספים מטעם קרן היסוד, שאותו הכיר בעת שהיה אחראי על חגיגות 3,000 שנה לירושלים שהתקיימו ב-1996. ב-1997-2000 קיבל רביב משכורת מעיריית ירושלים, ובמקביל עסק בגיוס תרומות לטובת הקרן של אולמרט.



בשנים אלה הקרן החדשה היתה בגדר סוד. הפעם הראשונה שבה אולמרט חשף את דבר הקמתה היתה באפריל 2000. כמה שבועות קודם לכן חשף עיתונאי "הארץ" אריה כספי ז"ל את העובדה שאולמרט עבר לכאורה על חוק מימון מפלגות כאשר קיבל תרומה בסך 21 אלף שקל מתורם בברזיל, שפוצלה לחמישה צ'קים שונים. זאת בעוד שחוק מימון מפלגות מתיר קבלת תרומות בגובה של 5,000 דולר בלבד. לתרומה היה אחראי צבי רביב, כאמור יועצו של אולמרט לענייני תרומות.



לאחר הפרסום ב"הארץ" ושאילתות של חברי סיעת מרצ בעיריית ירושלים, אמר אולמרט שרביב הוא מנהלו של גוף בשם הקרן החדשה לירושלים, ושהוא אוסף תרומות לפרויקטים שונים. בשלב זה ההגדרות של הקרן היו מעורפלות, וראש העיר, מנכ"ל העירייה (רענן דינור, כיום מנכ"ל משרד רה"מ) ורביב עצמו סירבו לפרט לאן בדיוק הופנו תרומות או פרויקטים ספציפיים שעל הפרק. בפני חברי מועצת העיר טען אולמרט שהקרן החדשה מצויה ב"הליכי רישום", בזמן שרביב טען שהיא קיימת ופועלת בניהולו מאז מארס 1998.



במקביל העיר רשם העמותות לאולמרט שהשימוש בשם "הקרן החדשה לירושלים" אסור על-פי החוק. הסיבה לכך היא ההטעיה והבלבול שנוצרים בין קרן זו לקרן של קולק וחשין. כדי לפתור את הבעיה הוסיפו אנשי אולמרט שתי מלים לשם - "למען תושביה", וכך היו יכולים להמשיך באין מפריע.



עם קצת עזרה מחברים



באביב 2000 המשיך אולמרט לשמור על חשאיות בנוגע לקרן המסתורית. באמצע מאי הוא חשף רק שני שמות של מייסדי הקרן - עו"ד יהודה רווה ועו"ד תמי בן דוד (שהיתה אז שותפה במשרד של רווה), שניהם ידידים אישיים שלו. את שמות שאר המייסדים שמר ראש העירייה בסוד, ורק ביולי, כשהושלם רישום הקרן ברשם העמותות, נחשפה זהותם. מתברר שמדובר לאו דווקא בירושלמים, אלא בדמויות מצמרת הכלכלה הישראלית ובחברים טובים של אולמרט.



החבורה כללה, מלבד אולמרט עצמו, את היהלומן בני שטיינמץ (תושב ארסוף), בעל השליטה בחברת ישרס שלמה אייזנברג (תושב בני ברק), יחזקאל ביניש - בעלה של נשיאת בית המשפט העליון דורית ביניש - ואלי יונס (שפרש כעבור שנה וחצי), כיום מנכ"ל בנק מזרחי טפחות ואז משנה למנכ"ל בנק הפועלים. בין המייסדים היו גם ניל כץ ז"ל, אחד מהתורמים של אולמרט בקמפיין הבחירות לעירייה ב-1998, ויצחק טפר, עו"ד מפתח תקוה.



כל השמות האלה קשורים באופן זה או אחר לאהוד אולמרט. שמה של עו"ד תמי בן דוד, מקורבת של בני הזוג אולמרט, עלה לכותרות בפרשת הפרטת בנק לאומי. לפי החשד, כשהיה שר האוצר פעל אולמרט תוך ניגוד עניינים, כאשר קידם מתן הטבות שתאמו את דרישותיה של קבוצה בראשות המיליונר האוסטרלי פרנק לואי. אז נטען כי בן דוד שימשה אשת הקשר בין לואי לאולמרט. בינתיים המליצה המשטרה על סגירת התיק בעניין זה, והפרקליטות עדיין לא הכריעה בסוגייה.



בני שטיינמץ, שעסקיו חובקי העולם משתרעים מאפריקה עד למזרח אירופה, נחשב איש העסקים המקורב ביותר לאולמרט ואחד מחבריו הקרובים. לפני כמה שבועות חשף מוסף "הארץ" מכתב שכתב אולמרט ב-2003 לשר החוץ הרוסי איגור איינוב, ובו שיבח את שטיינמץ, המחזיק עסקים מסועפים ברוסיה.



קשר מעניין נוסף של אולמרט הוא עם איש העסקים שלמה אייזנברג. לפני כמה שנים נחלץ אולמרט לעזרתו של אייזנברג, שהורשע בעבירות מרמה במסגרת פרשת ישרס, ונתן עדות אופי חמה לפני מתן גזר הדין. יהודה רווה, אגב, היה במשך שנים העו"ד של חברת ישרס.



יצחק טפר, לכאורה שם שאין לו שום קשר לחבורת אולמרט, ייצג באותו זמן את משפחת ספדיה. משה ספדיה היה האדריכל שנבחר (ללא מכרז) כדי לתכנן את תוכנית הבנייה הענקית במערב ירושלים, שאותה יזם אולמרט בימי כהונתו. התוכנית בוטלה לפני כשנה. העמותה נרשמה על-ידי עו"ד גדעון פישר, שהיה באותו זמן גם העורך דין האישי של אולמרט. פישר מייצג את העמותה עד היום.



מלבד המייסדים, נכנסו ובאו בשערי העמותה לא מעט שמות של בכירים במשק, כמו יזם ההיי-טק שלמה קאליש ואיש העסקים האמריקאי ג'יי פומרנץ, שמכהנים כיום בוועד המנהל. באסיפה הכללית של העמותה חברים אנשי העסקים שלמה אליהו, יוסי מימן ומוטי זיסר, הבנקאי ויקטור מדינה, יו"ר אל על לשעבר יוסף צ'חנובר, האלוף במיל' איתן בן אליהו והשופטת בדימוס שרה פריש.



באחת הישיבות, בתחילת העשור, דנו חברי הוועד המנהל באפשרות להרחיב את הקרן בארה"ב ולצרף אליה את שרי אריסון, מייקל שטיינהרט (לשעבר בעל מניות בבנק הפועלים), האדריכל פרנק גרי ושמות מפורסמים אחרים. באותה ישיבה העלו הנוכחים את הרעיון שראש העיר ניו יורק דאז, רודולף ג'וליאני, יהיה נשיא הכבוד של הקרן בארה"ב, אך הדבר לא הסתייע. כיום הוא בוודאי לא מצטער על כך שהחמיץ את התפקיד הנכסף.



תרומות מפוקפקות



זהות התורמים היתה מאז ומתמיד סוגייה בעייתית בקרן של אולמרט. בסוף שנות ה-90 הקרן גייסה כספים בעיקר מישיבת "אש התורה", דבר שעורר ביקורת ציבורית בשל העובדה שמדובר בגוף המזוהה עם חוגים של ימין חרדי קיצוני. גוף זה ממשיך לתרום לעמותה עד היום. שאר התורמים אף הם שנויים במחלוקת. תורמים רבים של הקרן הם נוצרים אוונגליסטים מדרום ארה"ב, שתומכים תמיכה עיוורת בישראל מתוך אמונה דתית פנאטית. גופים אלה תומכים במתנחלים ובימין הקיצוני.



הקרן מגייסת תרומות גם במדינות אמריקה הלטינית, יבשת שבה קשה מאוד לגייס כספים. הסיבה לכך היא שכמעט בכל מדינות היבשת אסור לזרים לגייס תרומות, בין השאר בשל העובדה שהמדינות אינן מעוניינות שזרים יוציאו מהן כספים. מצב דומה קיים גם ברוסיה ובטורקיה, האוסרות על שליחת תרומות אל מחוץ למדינה. בשל החשאיות האופפת את הנושא, חלק מהאנשים העוסקים בגיוס תרומות לטובת המוסדות היהודיים הגדולים (הסוכנות היהודית, קרן היסוד והבונדס) עושים זאת באמצעות דרכוני שירות מיוחדים ומתוך נציגויות ישראל בחו"ל.



אחת מהמדינות האוסרות על הוצאת כספי תרומות היא ונצואלה, אך הקרן החדשה לירושלים הצליחה לטפח שם שתי משפחות תורמים. לפני שנתיים סיפר צבי רביב בראיון למוסף "הארץ" שהוא גייס בעבור הקרן 3 מיליון דולר בוונצואלה. בין השאר, סיפר רביב, הוא הגיע יחד עם אהוד אולמרט לארוחת בוקר אצל יהודי מקומי עשיר שאולמרט "עשה לו כבוד", כדברי רביב בראיון.



בתחילת 2003 עזב אולמרט את תפקידו כראש העיר ירושלים לטובת ישיבה בממשלת שרון כשר התמ"ת. כעבור זמן מה נטש גם את תפקיד יו"ר הקרן והוא מכהן בה עתה בתואר נשיא כבוד בלבד. בסוף 2006 עזב את הקרן המנכ"ל צבי רביב ומאז מצבה, כך נראה, מידרדר והולך. את תפקיד המנכ"ל ממלא כיום פנחס וייל, שהובא מארגון "יד שרה" שהקים ראש עיריית ירושלים הנוכחי, אורי לופוליאנסקי. וייל, כאמור, אינו מצליח להביא לקרן תרומות משמעותיות.



בחודשים האחרונים התפטרו שני דירקטורים - יחזקאל ביניש, שהיה מהמייסדים ובעל זכות חתימה, ועו"ד אריה תוסייה-כהן. מקורבים לשניים מסרו השבוע שהסיבה להתפטרותם היתה זהה - חוסר מעש, לאור העובדה שהעמותה אינה מתפקדת ואינה מקבלת תרומות. דבר התפטרותו של ביניש (ההתפטרות עצמה אירעה בסוף מארס) נודע ממש בסמוך לתחילת החקירה בפרשת טלנסקי, דבר שהעלה את החשד לקשר בין שני המקרים. ביניש מסר בתגובה: "מעולם לא הייתי חבר בכל קרן אמריקאית כלשהי, לרבות קרן ירושלים בארה"ב שהיא גוף משפטי נפרד ולא שלוחה של הקרן הישראלית. אין לי ולא היה לי כל קשר עסקי או אחר עם מסר, טלנסקי, וגם לא עם מר אולמרט. פרשתי מהקרן החדשה לירושלים בשל ירידה חדה בפעילות הקרן בירושלים והודעתי על כך בכתב באותו יום למנהל הקרן. למיטב ידיעתי פרשו באותה עת חברים נוספים מאותה סיבה".



ליחזקאל ביניש, אגב, סיפור מורכב מעט עם הקרן החדשה לירושלים. ב-2001 אישרה הקרן הלוואה של 300 אלף שקל לתזמורת הסימפונית רשות השידור שבראשה עמד. ביניש הסתבך בעבר כאשר נפתחה נגדו חקירה פלילית בגין עבירות מס ועבירות אחרות שבהן נחשד בעת שעמד בראש התזמורת הסימפונית ירושלים. בסופו של דבר, היועץ המשפטי מזוז החליט לסגור את התיק.



בדיקה שערך רשם העמותות לפני כמה שנים גילתה כי לא היה הסכם הלוואה בין העמותה לתזמורת ושנכון למועד מתן הלוואה ביניש כיהן כיו"ר הנהלת התזמורת וחבר הוועד המנהל של העמותה, דבר שמעלה חשש לניגוד עניינים. בתגובתה לרשם מסרה הקרן החדשה לירושלים כי לביניש כלל לא היתה מעורבות בנושא זה. "כלל לא ידעתי על קיומה של ההלוואה", אומר ביניש, "בדו"ח הסופי של הרשם לא היתה התייחסות לעניין".



לאור מצבה של הקרן כיום, כנראה שלביניש היתה סיבה טובה לפרוש - גם ללא הזיהוי המביך עם טלנסקי. אופן המינוי של פנחס וייל, המנכ"ל החדש, יכול להיות דוגמה טובה לבעייתיות שבהתנהלות הקרן. בישיבות הנהלת הקרן מתח חבר הוועד המנהל, תא"ל במיל' עזריאל נבו, ביקורת על אופן מינויו של וייל. נבו טען כי התפלא לגלות שוויל היה חתום כמנכ"ל הקרן על כל המסמכים עוד בטרם החליטה ההנהלה על מינויו. "לא נכון לקבל דיווח על הליך הבחירה וההחלטה בישיבה עצמה. חברי הוועד המנהלת אינם חותמת גומי", הוסיף תוסייה-כהן בישיבה.



מקורות המכירים את פעילות העמותה טוענים שההחלטה למנות את וייל, שאינו מגייס תרומות מקצועי, נבעה בעיקר מהיכרותו עם ראש העירייה לופוליאנסקי. "מאז שווייל בתפקיד, פשוט לא נכנסות תרומות. הוא נטול ניסיון לחלוטין ולא ניהל אף ארגון גדול, אבל כולם ידעו שהוא ייבחר כי הוא עובד ב'יד שרה' ומכיר את ראש העירייה", אומר מקורב לקרן.



מקורבים נוספים הצביעו על חוסר שקיפות מצד המנהלים בפועל של הקרן - ראש העירייה לופוליאנסקי ועו"ד רווה. אחד מחברי הוועד מביא כדוגמה את הסיפור על תרומה להקמת גשר קלטראווה בכניסה לירושלים, שבסופו של דבר לא יצאה אל הפועל. לפני שלושה חודשים קישר צבי רביב בין היהודי האוסטרלי האמיד ג'ון גנדל לבין הקרן החדשה לירושלים בנוגע לתרומה של 10 מיליון דולר. התרומה יועדה לעבודות ההקמה של גשר הכניסה לעיר, שנבנה בימים אלה וקרוי על שמו של האדריכל הספרדי שתיכנן אותו, סנטיאגו קלטראווה. כשהאדריכל הספרדי שמע על כך, הוא סירב בכל תוקף להצבת שלט שיעיד על התרומה, וכך נגנז הרעיון.



על ההתקשרות בין גנדל לבין הקרן החדשה לירושלים למדו אנשי הוועד המנהל רק מפרסומים בעיתונות המקומית בירושלים, דבר שגרר טענות על חוסר שקיפות. עו"ד רווה, יו"ר הוועד המנהל, דחה השבוע את כל הטענות: "פנחס וייל אולי לא שולט באנגלית, אבל הוא שולט מצוין בצרפתית, ובאירופה, יש לזכור, אנחנו מגייסים הרבה תרומות. בכל מקרה, וייל נבחר כי הוא האדם המתאים ביותר לתפקיד, בלי שום קשר להיכרות כזו או אחרת עם ראש העיר. כמנכ"ל חדש, בלתי אפשרי להביא הישגים מדהימים תוך חודשיים. הוא איש צעיר שאנו תולים בו הרבה תקוות".



לדברי רווה, "הטענות לגבי חוסר השקיפות הן פשוט מגוחכות. גנדל בעצמו ביקש לשמור את זה בסוד, מה לעשות שזה דלף לעיתונים. אני לא יודע למה חברי הוועד התפטרו, אבל מי שאומר שלא עושים מספיק מוזמן לבוא ולעשות בעצמו, הרי כל העבודה כאן נעשית בהתנדבות".



בהקשר זה עולה טענה דווקא נגד רווה. לטענת גורמים המקורבים לקרן, רווה, המייצג אינטרסים כלכליים רבים בירושלים (בין השאר, את יזמי הרכבת הקלה), גוזר קופון מהתנדבותו בקרן החדשה לירושלים מעצם ההתחככות התמידית שלו בראשי העיר, הקודם והנוכחי. אגב, מבדיקת TheMarker עולה שמורט צוקרמן, מיליארדר אמריקאי ואחד מהמשקיעים בקרן התשתיות שהקים רווה בשנים האחרונות (כך לפי פרסומים בעיתונות), תרם לקרן החדשה לירושלים סכום של 109 אלף שקל.



רווה דוחה את הטענות על הסף: "אין שום קשר כלכלי שנוצר בעקבות פעילותי בקרן החדשה לירושלים שנעשית בהתנדבות. אני פעיל בקרן בגלל שאכפת לי מהעיר, ולא בגלל שום אינטרס. לא ידוע לי על התרומה של צוקרמן, ואם היתה כזו, זה בטח לא בזכותי".