הישראלים מכורים לעבודה: רק ביפאן, דרום קוריאה ומקסיקו עובדים יותר

כ-5% מהשכירים במשק בגילי העבודה העיקריים ששכרם גבוה מ-30 שקל בשעה עובדים 60 שעות בשבוע ויותר - כך קובע מחקר בהוצאת בנק ישראל שיפורסם השבוע. שיעור השכירים בישראל המועסקים יותר מ-60 שעות בשבוע עולה על שיעורם בכל מדינות OECD למעט שלוש - דרום קוריאה, יפאן ומקסיקו (וגם ארה"ב, בקרב נשים).







התופעה מאפיינת בעיקר גברים יהודים משכילים בני 35-44. המכורים לעבודה מועסקים בעיקר כמנהלים (18%), כבעלי מקצועות אקדמיים (23%) וכהנדסאים וטכנאים (21%). רבים מהם עובדים במינהל הציבורי, בענף ההיי-טק, בשירותי מחשוב ובמחקר ופיתוח.



המחקר - שיתפרסם בחוברת "ההתפתחויות הכלכליות של החודשים האחרונים" - קובע כי ההתמכרות לעבודה (וורקהוליזם) התרחבה בעשרות השנים האחרונות בשל התחזקות האינדיווידואליזם, העלייה במספר החברות הפועלות בסביבה גלובלית תחרותית סביב השעון (במיוחד בענף ההיי-טק), הירידה ברמת ההתאגדות, שיפורים טכנולוגיים והסדרים מוסדיים המקלים על עבודות משק הבית ועל גידול הילדים, והתרחבות האי שוויון בהתפלגות ההכנסות, המגדילה את היתרון שבעבודה מאומצת. עם זאת, קובע המחקר, במערב אירופה נבלמה תופעת ההתמכרות לעבודה בסוף שנות ה-90.



המחקר קובע כי מעסיקים מעודדים את ההתמכרות לעבודה על ידי טשטוש הגבולות בין העבודה לשעות הפנאי, העמדת אמצעי תקשורת וכלי רכב לרשות העובדים ופיקוח צמוד עליהם. רוב המכורים לעבודה ששכרם גבוה מוותרים פחות על שעות עבודה בגלל מחויבויות משפחתיות, מתקשים לתרום לעבודות בית ומוותרים על יציאה לחופשה, שכן בעיניהם המשפחה פחות מרכזית בחייהם מאשר העבודה.







להתמכרות לעבודה השלכות נרחבות על העובד ועל המשק: היא עלולה להגביר את המתח והחרדה של העובדים ולפגוע בבריאותם (באמצעות גרימת תשישות ולחץ דם גבוה) ובקשרים החברתיים והמשפחתיים שלהם - עד כדי גירושים. במקרים חריגים עלולה ההתמכרות לעבודה אף להביא למוות.