חקלאי נתיב העשרה: "הקרה עלתה לנו 20 מיליון שקל, הפצמ"רים זה כסף קטן"

בבעלותו של חגי שקד, 62, ממייסדי המושב שהוקם על החולות מאות מטרים ספורים מגדר הגבול עם רצועת עזה, 10 דונם של חממות שבהן הוא מגדל זרעי עגבניות, פלפל ומלפפון. החממות גובלות בחומת הבטון שהקים צה"ל בין השטחים החקלאיים של המושב לגבול כדי להגן עליהן ועל העובדים נגד ירי שטוח מסלול; אבל אין בהן הגנה כנגד הפצמ"רים שנוחתים על החממות של שקד ובסביבתן 3-4 פעמים בשבוע.



בכניסה לאחת החממות ניצב מכל דשן מנוקב ברסיסים. לדברי שקד, הציע לו מס רכוש 300 שקל לתיקון המכל. אבל מבחינתו, למכל הזה כבר אין תקנה ומכל חדש יעלה לו 700 שקל. "הייתי אומר שגם בדברים הקטנים הם מצליחים להתעלל בנו", הוא אומר, וכוונתו שנזקי הפצמ"רים למכלי הדשן, לחממות וללולים במושב, הם אפילו לא כסף קטן בהשוואה לתעלולי הקרה. "האירוע תפס אותי לפני קטיף ולאחר כל הוצאות הייצור. בימים הראשונים לאחר הקרה, לא העזתי להיכנס לחממות כי ידעתי מה מצפה לי שם. כשלבסוף נכנסתי, זה היה כמו לחטוף התקף לב. שיחי העגבניות נהפכו לשרפים מהקור ולא נשארה אפילו עגבנייה אחת לזרעים. אין גידול ירקות ששורד במינוס 7 מעלות צלזיוס. בששת לילות הקרה הפסדתי 700 אלף שקל".



שתי חומות בטון הקים צה"ל בין בתי המושב לגדר הגבול. החומה הפנימית חוצצת בין הבתים לאזור החממות, והחומה החיצונית בין החממות לגדר הגבול. "החומה החיצונית צריכה למנוע חדירת מחבלים לשטח החקלאי והפנימית לעצור אותם מלעבור משם למושב עצמו. המדינה השקיעה כאן מיליוני שקלים במיגון, אבל לא מצליחה לגייס מעט משאבים כדי שנמשיך להתקיים כאן", הוא אומר ומתכוון לחוסר האונים שמגלה משרד החקלאות בסיוע לנפגעי הקרה במושב.



שקד לא מכחיש שמגדלי הזרעים במושב לא רכשו ביטוח כנגד הקרה בחברה הממשלתית לביטוח נזקי טבע (קנ"ט), המבטחת את יבולי החקלאות בישראל. מדוע ולמה הם לא בוטחו - על כך קיימת מחלוקת והגרסאות סותרות, וקרוב לוודאי יגיעו לבירור בבית המשפט. אבל עובדה היא, שהחקלאים ביישוב החשוף ביותר לפגיעות המחבלים מיישובי עוטף עזה - נותרו חסרי כל.



פיצוי של מיליון שקל



"לא ידענו איך מתחילים לטפל בדבר הזה. במשרד החקלאות אמרו לנו שחקלאי שלא ביטח, שלקח הימור, צריך לשאת בתוצאות. זה מאוד לא מדויק. לא ביטחתי כי קנ"ט הציעה לי פוליסה לא מתאימה. הם הציעו לי פוליסה המיועדת למגדלי עגבניות, לא למגדלי זרעי עגבניות, שזה משהו אחר לגמרי. התברר שלקרן הביטוח אין בכלל פוליסה המתאימה למגדלי זרעים, שההוצאה שלהם לדונם גבוהה פי שבעה מההוצאה של מגדלי ירקות למאכל. אולי הם עשו חישוב כלכלי שלא כדאי לבטח אותנו.



"לאחר האירוע אף אחד מהקרן לא בא לראות אותנו. אליי, בכל אופן, לא התקשר אף שמאי מהקרן. עתה הם מציעים לנו פיצוי של 10% מההוצאות. מדובר בכסף שהוקצה לכך על ידי משרד החקלאות ואין לו שום קשר לקרן. יותר מזה, בעוד שהכיסוי הבסיסי לביטוח יבולי ירקות רגילים הוא 50% מההוצאה ויש אפשרות לשדרג את הפוליסה ל-80% ול-100% כיסוי, לרבות פיצוי על הפסד הכנסות, משמעות ההצעה שלהם היא שהמדינה, באמצעות הקרן, מוכנה לדבר איתנו על פיצוי מרבי של מיליון שקל בעוד שהנזק, הכולל הוצאות ואובדן הכנסות עתידיות, נאמד ב-20 מיליון שקל".



בחממה של שקד יש שורות שורות של שיחי עגבניות מלבלבים ותריסר מהגרי עבודה מתאילנד רכונים עליהם, לא מרימים את הראש לרגע. הם עושים "הכלאות": מסירים את האבקנים - "סירוס" בשפת המגדלים - מהפרחים של זן אחד ומאבקים אותם באבקה של זן אחר. כך יוצרים את "זרעי המכלוא" הנמכרים באירופה בעשרות אלפי דולרים לקילו.



אם אנחנו לא נוכל לייצר - הסינים יוכלו



"אנחנו קבלני משנה של חברות הזרעים. מקבלים מהן שתילי עגבניות, מגדלים אותם, כשהם מתחילים לפרוח, עושים להם הכלאות ומחזירים לחברות את הזרעים", מסביר לנו אחד המגדלים שהתלווה אלינו לסיור בחממה.



"מה שרואים כאן", אומר שקד, "זה כבר מחזור חדש. ניקינו את כל 'השרוף' ושתלנו מחדש. תשאל מאיפה היה לי הכסף לחדש את הייצור? שברתי מחצית מהחסכונות שלי וחזרתי לייצור. אני רק יכול להעריך שאחרי המכה הזו, מגדלי הזרעים שנשארו לא ימשיכו לאורך זמן. בכל המדינה נותרו אולי חמישים מגדלי זרעים. אנשים לא יסכימו לקחת עוד פעם את הסיכון. בנתיב העשרה יש 250 דונם של חממות לזרעים. אבל זה לא יימשך כי אף אחד מאתנו לא צעיר והצעירים לא ימשיכו. אז מי יגדל את הזרעים עבור חברות הזרעים? החברות יעבירו את הגידול לתאילנד וסין. כבר כיום חלק גדול מהענף עבר לסין".



הילדים נתנו כסף לשיקום



סא"ל במיל. ניצן בן-שושן, 65, פחות מאופק משקד: "באתי להתפרנס בכבוד ולא ליפול על הילדים שלי. אבל זה מה שקורה. כדי לחזור לייצור לוויתי מצה"ל 50 אלף שקל, הבת שלי שברה חסכונות ונתנה לי 100 אלף שקל ומהבן קיבלתי 50 אלף שקל. עם זה התחלתי מחדש. אילולא הילדים שלי וצה"ל הייתי מחוסל. הייתי כבר מיואש, על סף התאבדות ואני יודע שאני לא החקלאי הראשון שאומר את זה".



הסיפור עם הביטוח של בן-שושן דומה לסיפור של שקד: "לא נתנו לי אפשרות לבטח. כל מגדלי הזרעים שאני מכיר לא ביטחו. בקנ"ט אמרו לי שלא יודעים איך לאכול אותנו ואין להם מושג איך לעבוד עם מגדלי זרעים. הציעו לי כיסוי של רבע מהוצאות הייצור שלי שהיו חצי מליון שקל כשביטוח החובה מחייב אותם בכיסוי של 50% מההוצאות".



למה הלכת להסתכן בענף הזה, קבלנות משנה של חברות הזרעים, שמטילות עליך את כל הסיכון?



בן-שושן: "כשפינו אותנו מפתחת רפיח ב-82' והתיישבנו כאן, לא היה למדינה לתת לנו משבצת קרקעית של 80 דונם למשפחה, כפי שנותנים למושבים באזור הזה. אמרו לנו תקבלו 10 דונם חולות ותעשו זרעים. זה מה שהיה אפשרי".



יש חקלאים שמתקינים מערכות חימום בחממות שלהם. זה היה יכול להציל אותך.



"באזור החוף כמעט אף אחד לא עשה חימום. חימום עושים בחממות ברמת נגב, בשפלה ובגליל. במישור החוף כמעט לא עשו ובחממות שעשו חימום, הסולר קפא בצינורות ההולכה והמערכת הושבתה".



בחודש שעבר ביקרו בנתיב העשרה שר החקלאות שלום שמחון וראשי משרדו ושוחחו עם מגדלי הזרעים. לדברי המגדלים הוא לא הבטיח להם דבר. נציגי הקנ"ט התעשתו והגיעו למושב והחלו במשא ומתן עם החקלאים על הנזקים הישירים שהיו להם - כפי שהוערכו על ידי השמאי הפרטי, שהזמינו החקלאים לאחר אירוע הקרה, וזאת לאחר ששמאי הקרן, לדבריהם, לא הגיע למושב בטענה שהם (מגדלי הזרעים) אינם מבוטחים; אבל אם יקבלו מהם את כל הנתונים, שאת חלקם כבר לא ניתן לשחזר, תעביר קנ"ט את הנתונים למדינה שתפצה אותם ב-20% מהוצאות הייצור. ועל יתרת הנזק: "אללה ירחמו", כדברי אחד המגדלים.



מקנ"ט נמסר בתגובה: "בדומה לענפים חקלאיים אחרים, גם עבור מגדלי הזרעים מספקת קנ"ט תטכנית ביטוח יעילה, המגנה על החקלאי מפני נזקי הטבע, ואכן מגדלים רבים רכשו ביטוח זה. מסיבות השמורות עמם, על אף שהביטוחים היו זמינים עבורם, בחרו חקלאים אלה, שלא לרכוש את הביטוחים הרלוונטיים ואנו מצרים על כך. נציין כי מרבית החקלאים היו מבוטחים בקנ"ט בעת הקרה, שבגינה תשלם קנ"ט לחקלאים אלה 350 מיליון שקל פיצויים, כדי שיוכלו להתחיל ולשקם במהירות את משקיהם".



"אין תחליף לעובדים התאילנדים"



>> בעלי כוונות טובות, שכף רגלם לא דרכה מעולם בחממה, עושים הכול כדי לסלק מהן את מהגרי העבודה מחו"ל ולהחליפם במקומיים. גם החקלאיים בנתיב העשרה אומרים שזה צודק וזה נכון וזה ציוני, אבל זה פשוט לא עובד.



"מתוך כוונה להקטין את התלות שלי במהגרי עבודה וגם כי חשבתי שאני צריך לתרום למאמץ להקטין את האבטלה באזור, העסקתי, דרך לשכת האבטלה באשקלון, עשר נשים ישראליות, שמתוכן היו מגיעות לעבודה 7-8, אבל נאלצתי לשלם על עשר. "ההספק שלהן היה בערך עשירית מהתאילנדים וזה כשהן עובדות ולא הולכות ובאות כל הזמן. אין מצב בעולם שכולן בחממה. יום אחד היו לי פצמ"רים בחממה והן נעלמו לשלושה ימים ואת הימים האלה אני צריך לשלם להן ואין לי ממי לתבוע.



"הכנסתי אותן לחממות של המלונים והמלפפונים, שזו עבודה יותר קלה ופחות מסובכת מהעגבניות. עבודה בגובה המותניים, אפילו לא צריך להתכופף. הן לא הגדילו את התפוקה בכלום".



למגדל זרעים אחר יש סיפור נוסף: "גם אני נרתמתי למאמץ. שיכנעו אותי לנסות להביא ישראלים. הגיעו כמה נשים מאשקלון, באות והולכות, נכנסות ויוצאות, שום אחריות. המשכתי להעסיק אותן כי חשבתי שאולי הן יתרגלו וישתפרו, אבל זה לא קרה".



"בבוקר קריר הן עבדו בהספק שהן מסוגלות לו. ב-10:00 בבוקר הן כבר יצאו החוצה כי חם להן. בסוף היום מה-20 נשארו רק ארבע - וגם הן נעלמו לאחר שבוע אחד של עבודה".



לא רק אלטרואיזם וציונות מניעים את החקלאים להעסיק עובדים ישראלים. העסקת מהגרי עבודה הולכת ומתייקרת וזו עוד סיבה לכך שהחקלאים משתדלים למצוא פתרונות אחרים. עלות העסקת עובד תאילנדי מגיעה ל-6,000 שקל בחודש, לא כולל תוספות שונות - כגון שירותים, מטבח, מים חמים, חדר וטלוויזיה - חלקן כמובן זכויות בסיסיות.



מגדל הזרעים מספר עוד שהעסיק בדואיות וגם עמן הסיפור נגמר מהר: "הבדואיות עובדות הרבה יותר טוב מהישראליות, אבל הן לא מגיעות להספקים התאילנדים. הן מתאמצות הרבה יותר מהישראליות כי יש להן ראיס על הראש שמקבל ממני 180 שקל ליום, עבור כל עובדת. שיבצתי או תן בחממות התות, החממות שהכי קרובות לחומה. יום אחד נפל בסביבה פצמ"ר והן נעלמו יחד עם הראיס שלהן ולא חזרו יותר. חזרתי לתאילנדים. אין להם תחליף".