עו"ד אלה רובינק: "בשל ההעמדה לדין ואי סגירת ההליך בעסקת טיעון ביהמ"ש דן בסוגיות תקדימיות"

>> בועז יונה יכול להרגיש בר מזל. הסיכוי לחתום על הסדר טיעון כאשר פרקליטות מיסוי וכלכלה אחראית על הטיפול בתיק שלך הוא לא גדול.



ההערכה המקובלת היא כי הפרקליטות סוגרת 80% מהתיקים הפליליים בהסדרי טיעון. הנתונים מבוססים על מחקרים כמו זה של לילך תמיר, בהנחיית פרופ' אריה רטנר וד"ר אורן גזל-אייל, לפיו 77% מכתבי האישום שהוגשו לבית המשפט המחוזי בחיפה הסתיימו בהסדרי טיעון. לפי מחקר אחר, של שרון שכנר-ביתן ורחל אבישר-אבלס, בהדרכת פרופ' רון שפירא, מתוך כתבי האישום שהוגשו ב-2002 לבית המשפט המחוזי בתל אביב, 77% הסתיימו בהסדרי טיעון.



ואולם, בפרקליטת מיסוי וכלכלה, בהנהגת עו"ד אלה רובינק, שיעור הסדרי הטיעון הוא כ-40% אחוז. כלומר, שיעור הנמוך בחצי משיעור הסדרי הטיעון בפרקליטות כולה. בוועדת המסים-פלילי של לשכת עורכי הדין, בראשותו של עו"ד אריק גרובר, שהתכנסה באחרונה, דיברה רובינק בגילוי לב על תפישת עולמה לגבי הגעה להסדרי טיעון עם עברייני צווארון לבן, עמם היחידה שלה מתמודדת. היא אמנם לא הסבירה את הפער בין הנתון הכללי לרמת מוכנות לפשרה אצלה, אך פרשה את השיקולים המנחים אותה לגבי עבירות מיסוי וני"ע.



לדברי רובינק, האינטרס הציבורי הוא נר לרגליה. כמו בכל תיק פלילי, רובינק מתארת מסלול דו-שלבי לפני הגשת כתב אישום: שלב אחד, בדיקה אם יש מרכיב ראייתי בתיק, והשני - בחינת האינטרס הציבורי להגשתו ובחינה אם יש להגיע להסדר.



בעניין חוקי המס, נתלית רובינק ראשית דבר בבית המשפט, שקבע כי צווארו הלבן של המבצע הוא כחול באותה מידה של שודד. "בשנים האחרונות השתנו התיקים: בעקבות העבריינות המתפתחת, ניתן לומר שעלינו בסולם המורכבות. תחכום העבירות מצריך הבחנה והבנה בביצוע הפעולות, והסוואת הפעילות".



רובינק מדגישה כי העבריינים אינם רק נישומים אלא גם היועצים - רואי חשבון, עורכי דין ויועצי מס. "כך היה שרו"ח שהמליץ לחברה להקים חברת קש להעלמת מס הכנסה, ראינו בו את המבצע העיקרי", ציינה.



עורכי דין (וגם שופטים) מבקרים את התנהלות מיסוי וכלכלה בנוגע לאי הגעה להסדרי טיעון עם נאשמים. כידוע, הסדרים חוסכים בזמן שיפוטי, מאפשרים הטלת עונש סמוך לזמן ביצוע העבירה ומאפשרים לפרקליטות ולסניגורים להתמקד בתיקי הוכחות אחרים או בעבודה השוטפת. מצד שני, הסדרי הטיעון נתקלים בביקורת ציבורית שמתמקדת בדרך כלל בתחושה של הקלה עם עבריינים, אוזלת יד של מערכת אכיפת החוק, חוסר רצון לנהל משפט שבסופו הכרעת דין "אמיתית" ואי שוויון בין נאשמים. כשנשאל שלשום פליליסט כמה אחוזים מהתיקים במיסוי וכלכלה צועדים בנתיב של הסדרי טיעון, הוא ירה מיד: חצי משאר הפרקליטויות.



רובינק, כמו חלקים נרחבים בציבור, תופשת את הסדר הטיעון כהקלה עם הנאשם. בכנס הסבירה: "כשיש רו"ח שמזייף הוצאות ב-5 מיליון שקל זו שערוריה, ולכן האינטרס הציבורי מחייב שלא להגיע עם אותו רו"ח לענישה מקילה או הסדר טיעון".



במובחן מהשיקול הפרקטי-מערכתי של הקלה על העומס בבתי המשפט ובפרקליטות, רובינק אוחזת בדגל השוויוניות מול החוק. "בחוקי המס המסובכים נבדוק מהי הדרך הראויה, וניקח בחשבון שהסדר טיעון מקל עלול לפגוע בשוויון של נישומים, שיכולים להגיע לייצוג בשונה מנישומים אחרים. חשוב לי לשמור על השוויון בהחלטות המתקבלות. אנחנו לא מטפלים באלפי תיקים; לכל תיק ותיק יש השלכות רחבות ולכן יש לנהוג באמת מידה מושכלת בין אם נגיע להסדר טיעון ובין אם לאו. לכן, בכל תיק נשים את התועלת הפלילית על כפות המאזניים".



"להגשים את ההעמדה לדין"



לדידה, יש שני נימוקים נוספים שלא להסכים להסדר טיעון: בעידן הגלובליזציה, בו ישראל רוצה להתמקם בין המדינות המפותחות, עליה "להגשים את ההעמדה לדין". שנית, אמרה, "בעלי הון ובעלי מקצועות כמו עריכת דין וראיית חשבון, נדרשים לסטנדרט גבוה מכוח המקצוע, ולכן נדרשת מהם זהירות מוגברת".



וסתים מרכזיים של הבורסה הישראלית הם רשות ני"ע - הגוף החוקר - ופרקליטות מיסוי וכלכלה - הגוף שמחליט אם להעמיד לדין את החשוד ומנהל את התיק בבתי המשפט. בית המשפט, מצדו, פוסק ומתווה את הדרכים החוקיות לניהול המסחר הבורסאי מעבר לחקיקה הקיימת. רובינק מבהירה כי פסיקות בית המשפט תלויות בניהול תיקים עד תום. לטעמה, התקדימים הם שהובילו לשוק הון מפותח. "העמדה לדין והעובדה שההליך לא נסגר בעסקת טיעון, הובילו את בית המשפט לדון בסוגיות תקדימיות כגון מהי תרמית בני"ע ומהו השליש הבלתי נגוע".



מנגד, שואלים הסניגורים היכן קבורות זכויות הלקוחות שלהם, בהשוואה למקובל בפרקליטויות אחרות, מול התיאוריה הסדורה של רובינק. ובכלל, אם אדם רוצה להודות בחלק גדול מהעבירות ולקבל על עצמו ענישה מסוימת, האם עדיין יש טעם להעסיק את המערכת במשך שנים רבות באותו תיק? כפי שהלין שופט בית המשפט המחוזי בתל אביב חאלד כבוב בכנס לשכת עורכי הדין האחרון, עסקינן בתיקי ענק סבוכים, מרובי מסמכים ועדים.



בכל יום דיון בהוכחות, התובעים אינם מגיעים עם חומר הראיות בעצמם. לא משום שהם חלשים פיסית, אלא כי אין להם די איברי גוף לשאת את הארגזים. יש סבל שתפקידו להסיע על עגלות את החומר מבניין הפרקליטות, הלא מרוחק, לבית המשפט בתל אביב, שם מתנהלים בדרך כלל התיקים הכלכליים הפליליים.



רובינק מודה כי בתיקים מוכרים, כמו של שלמה אייזנברג (בנוגע לשליש הבלתי נגוע באסיפה כללית כדי לאשר עסקת בעל עניין בחברה ציבורית), היו מגעים להגיע להסדר טיעון. ואולם, היא מדגישה, "אנו ראינו חשיבות רבה בקבלת פסק דין בנושאים אלה. רובינק גם נשענת על דברי שופט בית המשפט העליון אדמונד לוי בפרשת קצב, שהסביר כי יש מקרים שצריך לנהל משפט עד תום גם אם תהיה ביקורת על חוסר יעילות.



"חשבנו שחשוב ביותר להגדיר מהו איש פנים, מידע פנים ועוד, ולכן לא הגענו להסדרי טיעון. למעשה, כל תיק בני"ע הופך לפסק דין משום שנרצה להגדיר ולהגיע לשוק הון משוכלל", הוסיפה רובינק.



העבריינות הכלכלית גוברת



רובינק מתארת מציאות משתנה בישראל, שבה העבריינות הכלכלית גוברת ותופסת נפח גדול יותר וסכומים כבדים יותר. "כיום, תיק של 2 מיליון שקל הוא תיק קטן ואילו תיק של 100 מיליון שקל בנושא חשבוניות פיקטיוויות נחשב לתיק גדול. מלאכת הפקת חשבוניות פיקטיוויות הפכה לתעשייה", אמרה רובינק בכנס. "הקמת חברות קש, סכומים עצומים הנגנבים מקופת המדינה - כל אלה מובילים אותנו למסקנה שאין מנוס מהעמדה לדין".



חרף הנוקשות שהיא משדרת, היא גם משאירה פתח לסגור עסקות טיעון. "נכון שאם ניתן להגיע להסדר טיעון נגיע, אך לא אעשה זאת בכל תיק כי הרי נפספס את המטרה. לא אסיים כתב אישום בעונש מבזה רק בגלל הרצון לסיים את התיק".



רובינק סיימה את דבריה בגאווה לא מוסתרת בכך שלא זכור לה מקרה שבו הסדר טיעון של מיסוי וכלכלה נפסל על הסף על ידי בית המשפט.