פרשת אפרופים רחוקה מסיום: המדינה מסרבת לשלם לבעלי החברה הקבלנית מאות מיליוני שקלים

חברת אפרופים היא חברה קבלנית שהוקמה בתחילת שנות ה-90 על ידי גאון, יו"ר הפדרציה הספרדית העולמית וראש קבוצת נוגה אינדסטרי הולדינגס. החברה הוקמה כדי להשתתף בתוכניות הבנייה הרחבות בישראל בעקבות גלי העלייה הגדולים מברית המועצות לשעבר.



על שמה של החברה נרשמה כבר אחת מההלכות החשובות ביותר שנקבעו על ידי נשיא בית המשפט העליון לשעבר, השופט אהרון ברק, הידועה כ"הלכת אפרופים". באותו מקרה, חתמה החברה על חוזה עם המדינה להקמת 750 יחידות דיור בקרית גת, אך לאחר מכן תבעה את המדינה, בטענה שלפי החוזה מגיעים לה תמריצים ומענקים בהיקפים אדירים.



השופט ברק פסק במקרה זה לטובת המדינה, וקבע כי לאור תכלית החוזה לא התקיימו התנאים למתן אותם התמריצים. בפסיקה זו קבע ברק הלכה חדשה מעוררת מחלוקת, ביחס לדרך הפרשנות של חוזים, בין היתר על בסיס פרשנות "התכלית האובייקטיווית של החוזה".



הפרשה הנוכחית קשורה להתקשרות אחרת, רב-שנתית, בין אפרופים לבין משרד השיכון משנת 91'. במקרה זה, טוענת החברה כי ראש הממשלה לשעבר אריאל שרון התחייב כי גאון יבנה 3,000 יחידות דיור.



תנאי ההתקשרות בחוזים שערך משרד הבינוי והשיכון עם קבלנים באותה עת ("חוזה הפרוגרמה") הכילו התחייבות רכישה, שלפיה המדינה תרכוש עד 100% מהדירות שייבנו במסגרת החוזים, אם היזמים לא יצליחו למכור את הדירות בשוק החופשי. כמו כן, נכללו בחוזים תמריצים שונים כדי לזרז את הבנייה.



לטענת החברה, בפברואר 91' התקיימה פגישה מסכמת במשרד השיכון, בנוכחות שרון וצמרת משרדו ונציגי החברה. בתום הפגישה פירסמה לשכת השר סיכום, שלפיו המשרד יפעל להתקשרות עם חברת אפרופים לבניית כ-3,000 יחידות דיור במשך שלוש שנים.



ואולם לאחר הפגישה התגלעה מחלוקת בין הצדדים לגבי החוזים הקשורים בבנייה, והם לא נחתמו. בשלב זה כבר היה גאון בשלבי עבודה מתקדמים, שלטענתו בוצעו מתוך הנחה כי הדברים סוכמו בישיבה במשרד השיכון.



ממשלת ישראל טענה כי הדברים שנקבעו בפגישה היו בגדר משא ומתן שלא הגיע לידי גמר, ואולם החברה טענה כי בין הצדדים נכרת חוזה מחייב, המבוסס על הפגישה במשרדו של שרון.



השופט משה דרורי מבית המשפט המחוזי בירושלים קבע בפסק דינו כי העובדה שמשימתו המרכזית של משרד השיכון באותה תקופה היתה למצוא פתרונות דיור לגל העולים הגדול שהיה צפוי להגיע מברית המועצות, מחזקת את טיעוני גאון ביחס למהות הפגישה, ומטה את הכף לעבר מתן תוקף משפטי להתקשרות בין המדינה לאפרופים. לפיכך קבע בית המשפט כי בין המדינה לאפרופים נקשר הסכם מחייב.



כעת טוענת המדינה, באמצעות עוה"ד אורית סון ולימור פלד, כי התביעה מבוססת על דברים כלליים שנאמרו על ידי השר, בפגישה מקדמית וראשונית בעניין, וכי בפגישה נקבע שהמשרד "יפעל להתקשרות" עם אפרופים. הפגישה הזו, נטען, אינה מנותקת ממגעים זהים שהתקיימו עם חברות בנייה רבות אחרות באותה תקופה, שהיקפן הכולל הגיע ליותר מ-120 אלף יחידות דיור, בעלות של יותר מ-8.5 מליארד דולר. לטענת המדינה, הוצאות אלה חייבו תוספת אדירה לתקציב משרד השיכון והבינוי, ולכן המגעים שהתקיימו עם חברות הבנייה חייבו בין היתר את אישורם המוקדם של משרד האוצר וועדת הכספים של הכנסת - ואלה לא ניתנו.



עוד טוענת המדינה כי אפרופים ידעה כיצד מתקשרת המדינה בהסכם מחייב, שכן בראש החברה עמדו אנשי עסקים מנוסים, בהם גאון וחתנו יואל הרצוג, והיא לוותה על ידי עורכי דין מנוסים כמו יצחק (בוז'י) הרצוג. (ע"א 9073/07)