כך תיתגוננו מהאינפלציה

שני המדדים האחרונים שפורסמו בישראל - מדד אפריל, שזינק ב-1.5% ומדד מאי, שקפץ ב-0.7% - החזירו לתודעת הציבור את אחת הסכנות הגדולות ביותר שאורבות לכל משקיע: האינפלציה. בישראל כבר כמעט ששכחנו מקיומה, אבל כשהאינפלציה מאמירה לקצב של 4%-5% בשנה, הפוקוס של החוסכים והמשקיעים משתנה.

אם בימים רגילים פונקציית המטרה של החוסכים היא להשיג מקסימום תשואה בסיכון לא גבוה, בימי אינפלציה היא מצטמצמת למשפט: "העיקר לשמור על ערך הכסף, ולעזאזל התשואה".

אינפלציה היא סכנה גדולה משום שהיא מכרסמת בהתמדה בערך הכסף. בעולם שבו יש אינפלציה של 5% בשנה, פיקדון שנותן 3% בשנה מגלם הפסד של 2%, וכסף ששוכב סתם כך בחשבון הבנק מאבד את ערכו במהירות. ואולם בניגוד להרבה מקומות אחרים בעולם, בישראל יש עדיין מגוון גדול של מכשירים שיכולים לספק הגנה מפני אינפלציה.

מכשירים אלה נבדלים זה מזה בנוחות השימוש בהם, בסיכון - וכפועל יוצא גם בתשואה שהם מעניקים. ככלל, ככל שהמכשיר מסוכן יותר ונוח פחות, או שהוא נפדה בטווח ארוך יותר, התשואה שהוא ייתן מעל לאינפלציה תהיה גבוהה יותר. אבל סיכון אינו מתאים לכל אחד, ולא כל אחד מוכן להיפרד מכספו לתקופה ארוכה.

רשימה זו סוקרת את אפיקי ההשקעות המרכזיים הקיימים כיום בישראל ומספקים הצמדה לאינפלציה. הבחירה במכשיר המתאים צריכה להיעשות לפי העדפותיו הפרטיות של כל משקיע.

רוב החוסכים מעדיפים לחפש את המקלט הראשון מפני אינפלציה קרוב לבית, כלומר בתוכניות החיסכון הבנקאיות. מדובר בעיקר בעניין של הרגל ונוחות. בעבר התוכניות האלה היו פופולריות מאוד וסיפקו הגנה מלאה מפני אינפלציה בצירוף ריבית של 4%-5%, אבל מדובר בעידן אחר לגמרי מהעידן הנוכחי.

ברמת הריביות השוררת כיום בשוק, מי שמשקיע בתוכנית חיסכון כמעט צריך להגיד תודה שמוכנים להצמיד לו את הכסף למדד. בשביל לקבל ריבית של יותר מ-1%, כבר יהיה צורך לסגור את הכסף לפחות לשנתיים - וגם על הריבית הזו עוד יוטל מס.

מי שיסכים לסגור את כספו בתוכנית חיסכון בנקאית לשלוש שנים יקבל כיום מהבנקים הצמדה מלאה למדד ועוד ריבית של כ-1.2%-1.3%. בסגירה של הכסף לחמש שנים אפשר לקבל ריבית של 1.9%-2.1%, אבל רק אם מדובר בסכומים גדולים מ-50 אלף שקל.

החיסרון בתוכניות האלה הוא שהכסף סגור ואי אפשר לגעת בו בלי לשלם קנס. מי שתנאי זה מפריע לו יכול לנסות תוכניות עם תחנות יציאה תקופתיות, ואולם בתוכניות כאלה הריבית תהיה כמובן נמוכה יותר. היתרון הגדול של תוכניות החיסכון הוא הנוחות והביטחון. עבור מי שמתעצל לחפש אלטרנטיבות מוצלחות יותר שייתנו לו ריבית גבוהה יותר, תוכניות החיסכון הן פתרון טוב.

אלטרנטיווה נזילה יותר לתוכניות החיסכון היא פנייה לאג"ח ממשלתיות צמודות מדד הקרויות "גליל" או "צמוד ממשלתי". הבעיה היא שכדי להגיע לרף של 2% בשנה (לפני מס) צריך להרחיק לאג"ח בטווחים של שלוש-ארבע שנים לפחות. אג"ח מסוג גליל לתקופה של ארבע שנים נותנת כיום ריבית ברוטו של 2.3%. לאחר מס התשואה נטו תתקרב ל-2%.

אפשרות אחרת ששווה לשקול הן תעודות סל על מדדי אג"ח לטווח בינוני של שנתיים עד חמש שנים. תעודות כאלה מושקעות באג"ח מדינה צמודות מדד, והן מספקות הגנה טובה מאוד נגד אינפלציה וריבית באזור ה-2% בשנה. התעודות הן נכס סחיר ונזיל שקל לממש בבורסה, ובניגוד לתוכניות חיסכון לא צריך לחכות ליום הפדיון שלהן.

כל האפיקים שהוצעו כאן מספקים נוחות וביטחון. החיסרון העיקרי שלהם הוא הריבית הנמוכה. אם איום האינפלציה יחלוף לפתע, ושיעורה יירד כבעבר לרמה של כ-2% בשנה, התשואה שיניבו המכשירים האלה תהיה נמוכה מאוד. חשוב לזכור, עם זאת, שהסבירות של תרחיש כזה אינה גבוהה. הניסיון מלמד שהדברת אינפלציה היא תהליך שיכול להימשך זמן רב.

מי שמחפש גם הצמדה וגם ריביות (תשואות) גבוהות יותר צריך לעשות אחד משני דברים: לחפש אג"ח לתקופות ארוכות יותר, או לחפש נכסים מסוכנים יותר. למעשה, אג"ח לתקופות ארוכות יותר כבר מגלמות בחובן סיכון גבוה יותר.

אג"ח ממשלתיות צמודות לטווחים של חמש שנים ויותר נותנות כיום תשואות שמתחילות ב-2.5%. מי שרוצה תשואה גבוהה יותר יצטרך להרחיק לאג"ח שנפדות בעוד 28 שנה, שנסחרת כיום בתשואה של 3.5% (ברוטו). הבעיה היא שאג"ח ל-28 שנה אינן מתאימות להשקעה לטווחים קצרים ובינוניים מכיוון שהן עלולות להיות תנודתיות מאוד.

ירידה, אפילו זמנית, בקצב האינפלציה עלולה לגרום לנפילת מחיר באג"ח כאלה, ולגרום הפסד למחזיקים בהן. פתרון אפשרי אחר הוא רכישת סל של אג"ח קונצרניות בדירוגים גבוהים (AAA ו-AA). אג"ח כאלה נסחרות כיום בטווח תשואות של כ-2%-4% והן מספקות גם הצמדה לאינפלציה וגם ביטחון רב יחסית. מדובר באג"ח של חברות חזקות ויציבות שהסיכוי שלא ישלמו את חובן נמוך ביותר.

ניתן לאסוף אג"ח כאלה באופן עצמאי, אבל דרך פשוטה ויעילה יותר היא לרכוש אותן באמצעות קרנות נאמנות אג"חיות או באמצעות תעודות סל. הקרנות שמתאימות למשימה זו הן קרנות אג"ח כלליות, שמשקיעות בסל משולב של אג"ח מדינה ואג"ח קונצרניות. מי שמחפש ביטחון צריך לוודא שאלה קרנות שאינן משקיעות גם במניות.

תעודות הסל המתאימות לכאן הן תעודות על מדדי האג"ח הקונצרניות תל בונד 20 ותל בונד 60. הריבית הממוצעת הגלומה במדדים אלה היא כיום כ-3.5% בתל בונד 20, וכ-4.3% בתל בונד 60. מדובר בתשואות ברוטו לפני מס ולפני דמי ניהול שגובות התעודות. תעודות הסל האלה מספקות תמהיל מעניין של ריבית המתקרבת ל-4% בשנה, הצמדה למדד וביטחון גבוה יחסית. עם זאת, חשוב לזכור שאג"ח קונצרניות סובלות לעתים מתנודות במחיריהן, ובעתות של משבר בשווקים מחירן עלול לרדת באופן חד.

מי שלא מוכן להסתפק בתשואות נמוכות מ-4% לשנה גם בתקופות של אינפלציה, יצטרך להסתכן מעט יותר, אבל לא בהרבה יותר. יהיה עליו לנבור במצאי האג"ח הקונצרניות, ולרדת מאג"ח בדירוגים הגבוהים ביותר לדירוגים של A ,AA ו-BBB. אלה עדיין דירוגים שנחשבים לגבוהים מספיק, ובתוך סל מפוזר של אג"ח זהו פתרון השקעה סביר בהחלט.

גם כאן אפשר לבנות את הסל באופן עצמאי או להשתמש במוצרים המתאימים לכך בשוק - קרנות נאמנות המשקיעות באג"ח קונצרניות ובתעודות סל. תעודות הסל המתאימות כאן הן אלה שעוקבות אחר מדד תל בונד 40. המדד מורכב מ-40 אג"ח קונצרניות בדירוגים של AA ו-A שהתשואה הממוצעת עליהן היא כ-4.5% (ברוטו). אלה אג"ח שהמח"מ שלהן הוא כשש שנים, ובתקופות מסוימות הן עלולות להיות תנודתיות. ואולם לטווח זמן בינוני, של שנתיים-שלוש, זוהי בהחלט השקעה מעניינת.

קרנות האג"ח המתאימות כאן הן קרנות שמתמחות באג"ח קונצרניות בדירוגים גבוהים ובינוניים. הקרנות אינן מחויבות להשקיע רק באג"ח הכלולות במדדי תל בונד, ומבחינה פוטנציאלית הן עשויות להניב גם תשואות ממוצעות גבוהות מ-5% בשנה אחרי הצמדה.

עם זאת, קרנות אלה גובות דמי ניהול ממוצעים של כ-1.5% בשנה, והדבר יבוא על חשבון התשואה הכללית של המשקיע. בחירת הקרן המתאימה מחייבת גם בחינה מדוקדקת של דמי הניהול. קרן שגובה דמי ניהול גבוהים מדי תתקשה לספק למשקיעים בה תשואה של יותר מ-4% בשנה לאחר ההצמדה.

מי שמחפש תשואה של 5% צמודה למדד יהיה חייב להשלים עם סיכון גבוה יחסית. הסיכון יתבטא בשני אופנים - הוא גם יצטרך להשקיע בנכס תנודתי יותר, והוא גם מסתכן בכך שבסופו של יום התשואה שהוא יקבל תהיה נמוכה יותר. ככה זה בחיים: בשביל תשואות גבוהות צריך לקחת סיכונים.

הדרך להגיע לתשואות כאלה עוברת באג"ח קונצרניות בדירוגים נמוכים יחסית - BBB ומטה, או אג"ח לא מדורגות (אג"ח זבל). עולם האג"ח הלא מדורגות נושא בחובו סיכון גבוה, וההבדלים בין האג"ח השונות משמעותיים. עבור משקיע פרטי, לבנות סל של אג"ח כאלה זו משימה לא פשוטה.

הדרך הטובה והיעילה ביותר לעשות זאת היא לקנות קרנות נאמנות שמתמחות באג"ח לא מדורגות, המכונות בעגה הבורסאית "קרנות אג"ח זבל". אג"ח כאלה נסחרות לעתים גם בתשואות של 8%, 10% ואף יותר. התשואות הגבוהות משקפות חשש שהחברות שהנפיקו אותן יתקשו להחזיר את חובן.

חשוב להזהיר כאן שהשקעה בקרנות אג"ח זבל אינה משויכת לקטגוריה של "השקעה סולידית". זו השקעה שיש עמה סיכון, ובמידה מסוימת היא מהווה תחליף להשקעה במניות. זו השקעה שצריך לבחון אותה לאורך זמן, ולכן היא לא בדיוק מתאימה בתור כלי להגנה מפני אינפלציה.

-

דירוג אשראי

דירוג שניתן לאג"ח של חברה על סמך כושר החזר האשראי שלה. סולם דירוג האשראי לאג"ח חברות בנוי בצורה יורדת, כשבראשו הדירוגים A ,AA ,AAA ו-BBB, הנחשבים לגבוהים. הסימנים פלוס ומינוס מסמלים דרגות ביניים בין הדירוגים הראשיים

-

מח"מ

משך חיים ממוצע של איגרת חוב. המח"מ נמדד בשנים ומשקלל את תשלומי הריבית התקופתיים של האיגרת לאורך חייה עד לפידיון הסופי. ככל שהמח"מ ארוך יותר, האיגרת תהיה מסוכנת ותנודתית יותר