בענף מדעי החיים הישראלי יזכרו את הלר, 46, כמי שעמד מאחורי אחד האקזיטים המרשימים בתחום הביו-טכנולוגיה: מכירת תראסנס (Therasense), שפיתחה טכנולוגיה לבדיקת רמת הסוכר בחולי סוכרת, לאבוט האמריקאית בעבור כ-1.2 מיליארד דולר ב-2003.
הלר נולד בישראל. ילדותו עברה בצלה של מחלת כליות קשה שתקפה את אחותו, טלי. כשהיה הלר בן שנה, עברה משפחתו לארה"ב בחיפוש אחר טיפולים רפואיים - שלא היו בנמצא בישראל - שיסייעו לטלי. "בגיל 21 טלי מתה ממחלת כליות", הוא מספר. "הורי תמיד דאגו מה יקרה בעתיד כשהם ימותו, האם היא תהיה בסדר. שאם יקרה להם משהו, אני אהיה אחראי לאחותי".
למרות החיים בצל הטרגדיה המשפחתית, עשה הלר חיל בפן המקצועי. הוא למד פיסיקה לתואר ראשון באוניברסיטת הרווארד. לאחר מכן עבד במשך שנתיים בחברה ייעוץ שוודית בשם SIAR שהיה לה סניף בארה"ב. הוא המשיך ללימודי מינהל עסקים באוניברסיטת ייל ולאחר מכן עבד ב-hp במשך ארבע שנים.
התפוח לא נופל רחוק
בשלב זה לא ניתן שלא להזכיר את אביו של הלר, אדם הלר, שותפו לחברת תראסנס. אדם הלר, 74, הוא ממציא ויזם סדרתי. הוא נחשב לאחד מחלוצי מדעי החומרים לתעשיית האלקטרוניקה, שבנה את הלייזר הנוזלי הראשון. אדם הלר עבד במעבדות בל כחוקר. ב-88' עזב את החברה ועבר לאוניבריסטת טקסס, שם הוא עדיין ממלא תפקידים שונים.
"לאבי היה חזון למדוד את רמת החשמליות של אנזימים בגוף", נזכר אפרים הלר בהולדתה של הטכנולוגיה שהובילה לתראסנס. "הרעיון היה לבדוק באופן חשמלי מהי רמת הסוכר בדם מתחת לעור. חולי סוכרת צריכים להזריק 5-8 זריקות ביום כדי לשמור על רמת הסוכר שלהם. כשאתה צריך לדקור את עצמך כל כך הרבה פעמים, זה קשה וכואב". במשך ארבע שנים עבד אדם הלר על הרעיון.
ב-92' החליט אפרים להצטרף לאביו והשניים הפכו את הטכנולוגיה שפיתחו למוצר. ואולם קרנות הון סיכון נרתעו מלהשקיע בחברה. "זו היתה תקופה שבה חברות השתלות חזה נתבעו", מספר הלר. "הן פחדו לשים חומרים מלאכותיים בתוך הגוף. מה שתראסנס עשתה היה לקחת חוט דק ולהדביק לו בקצה חומר כימי שמתחבר לסוכר ויוצר זרם חשמלי פורפורציונלי לרמת הסוכר. העובדה שהשתמשנו בחומר כימי הפריעה לקרנות. האנשים שישבו בהן לא הבינו איך אנחנו בכלל מנהלים סטארט-אפ בלי כל ניסיון. האמת היא שהם צדקו. לא היה לנו ניסיון. החלטנו לפתח מכשיר שמאפשר למדוד את רמת הסוכר מחוץ לגוף".
השניים פיתחו אבטיפוס המאפשר למדוד את רמת הסוכר בדם באמצעות דגימת דם קטנה פי 30 מהכמות שנדרשה למכשירי המדידה הקיימים. באותה תקופה, חולי סוכרת נהגו לדקור את עצמם באצבע - שם יש כמות רבה של נימי דם. המוצר של משפחת הלר איפשר למדוד דם גם באזורים אחרים בגוף שכללו פחות נימי דם ולהגיע לאותה תוצאה.
קרנות הון סיכון התלהבו מהמוצר ותראסנס החלה להתרומם. היא גייסה כ-80 מיליון דולר מקרנות הון-סיכון ואז יצאה להנפקה ציבורית וגייסה עוד כ-40 מיליון דולר. "אחד הדברים הכי חכמים שעשיתי היה לשכור מנכ"ל מקצועי (מארק לורץ מג'ונסון & ג'ונסון)", מודה הלר בכנות מדוע לא ניהל את החברה. "לאחר שפיתחנו את המוצר, המשימה השתנתה והמטרה היתה להגדיל את המכירות שלו. כעת הוא נמכר כחלק ממוצרי אבוט בהיקף של 600 מיליון דולר בשנה. גם המתחרים העתיקו אותו".
ב-2002 עזב הלר את החברה וב-2003 היא נמכרה לאבוט בעבור כ-1.2 מיליארד דולר. המשפחה התעשרה, אך "עזבתי כי אני לא מתאים לשמש בתפקיד בתוך חברה גדולה שרק צריכה לצמוח במכירות". בד בבד המשיכו אפרים ואביו לעבוד על פיתוח ההמצאה הישנה שלהם, מכשיר למדידת סוכר מתחת לעור, עד שאושר על ידי ה-FDA (רשות התרופות והמזון האמריקאי) וכיום גם הוא נמכר.
הזרוע האמריקאית של הקרן
תשעה חודשים לאחר הפרק בתראסנס, נפגש הלר עם קבוצת יזמים ישראלים מחברת אנג'יוסקור, והתלהב מהפיתוח הטכנולוגי. החברה פיתחה בלון צנתור המסוגל לטפל בנגעים בעורקים הכליליים של הלב במצבים של עורקים מפותלים או מפוצלים. הלר שימש מנכ"ל החברה עד 2005. החברה גייסה 15 מיליון דולר ממשקיעי הון סיכון, כשאחד המשקיעים היתה אינומד, קרן מדעי החיים של ג'רוזלם גלובל ונצ'רס, שבראשה עמדה דליה מגידו. "את דליה פגשתי עוד כשהשקיעה בחברת גלוקון, והיא הזמינה אותי לשמש חבר במועצת המנהלים של החברה", מספר הלר.
לפני חצי שנה החלה מגידו בניסיונות לשכנע את הלר להצטרף לקרן שהקימה - 7Health, ולפני שלושה חודשים הוא השתכנע והחל לשמש שותף עצמאי בקרן. "הצוות הישראלי בקרן - מגידו, לימור סנדק ואמיר זיידמן - נמצא בקשר עם חברות סטארט-אפ ישראליות. התפקיד שלי הוא להיות הבחור הרע. למצוא חסרונות בחברות שהם מאתרים", צוחק הלר. "מעבר לכך, התפקיד שלי הוא להיות הזרוע האמריקאית של הקרן. הרבה חברות ישראליות עוברות לארה"ב כי שם השוק הגדול, ואני קרוב לשוק הפיננסי ולקהילה הרפואית שם".
7Health מתמקדת בעיקר בחברות ישראליות שמפתחת מכשור רפואי. עד כה השקיעה באנג'יסקור, כיאזמה ואימפליינט. "יוצאת דופן היא כיאזמה שהיא חברה ביו-פארמה. רוב ההשקעות של הקרן הן בתחום המכשור הרפואי". הלר מציין כי אחת המגמות המובילות בענף המכשור הרפואי היא שינוי במיקוד בכל הנוגע לשוק היעד. "במקום לפנות בראש ובראשונה לשוק האמריקאי, מתפתחת תופעה של חברות סטארט-אפ שפונות למזרח הרחוק", הוא מסביר.
בדומה ללא מעט משקיעים אמריקאים אחרים, הלר מחמיא ליזם הישראלי על היזמות ורוח החדשנות שלו, אך מציין כי אחת החולשות של חברות סטארט-אפ ישראליות היא שהן אינן מכירות היטב את חוקי הרגולציה והפרקטיקות הרפואיות המקובלות בארה"ב לעומת ישראל, והן אינן יודעות כיצד לתמחר מוצרים בתחום הבריאות האמריקאית. מצד שני, הוא סבור שהחברות הישראליות נעות הרבה יותר מהר לעומת עמיתותיהן האמריקאיות: "היזמים בישראל עובדים קשה יותר ומצליחים לחסוך בזמן הפיתוח ולקצר בשלבים קליניים". זו הסיבה שהלר משקיע בהם ומקווה שהוא יוכל לסייע להם כמה שיותר מנסיונו.
"סטארט-אפים ישראליים בתחום מדעי החיים אינם מכירים מספיק את הרגולציה בארה"ב"
גיא גרימלנד
22.6.2008 / 9:23