העלייה במחירי הנפט שהחלה לפני כחמש שנים נבעה מביקושים חזקים מצד שווקים מתפתחים כמו הודו וסין, שבהם צומח מעמד בינוני שמשפר את רמת חייו. זהו סיפור מוכר שימשיך ללוות אותנו בשנים הקרובות.
ואולם, בחודש האחרון אנו עדים לטפטופי מידע שעשויים ללמד על שינוי מגמה בביקוש לנפט ויכולים גם להשפיע על מחירו. אינדונזיה, למשל, היתה הראשונה להודיע על הפחתת הסובסידיה לדלק שאליה הצטרפו מדינות כמו הודו, מלזיה וסרי לנקה. הסיבה לכך היא הנטל הכבד שגובים מחירי האנרגיה מתקציב הממשלות. לממשלת מלזיה, למשל, סבסוד הנפט עולה יותר מ-17 מיליארד דולר בשנה.
כשמחיר הבנזין האמיר ליותר מ-4 דולרים לגאלון, גם המשק האמריקאי החל להרגיש את כובד משקלו של הנפט. ואולם האמריקאי הממוצע עדיין צורך פי שניים בנזין מהאירופאי הממוצע. מנתוני הרבעון הראשון של סוכנות האנרגיה הממשלתית של ארה"ב עולה כי יש הפחתה משמעותית בצריכת הדלק במדינה - של כ-475 אלף חביות ביום. זו ירידה של כ-2.3% לעומת הרבעון המקביל ב-2007. באחרונה הנמיכה הסוכנות גם את תחזית צריכת הנפט העולמית שלה ל-2008 בכ-80 אלף חביות ביום.
פרמטר נוסף שעשוי להשתנות הוא חולשת הדולר. בנאומו לפני כשבועיים הביע יו"ר הבנק הפדרלי האמריקאי, בן ברננקי, דאגה מהתפתחות האינפלציה בארה"ב. בכך הוא אותת לשוק כי הסתיים עידן הפחתות הריבית בארה"ב. הנאום גרם להתחזקות מיידית של הדולר ולירידה במחירי הנפט והזהב.
ברננקי אמר עוד שהסיכון למיתון חריף ירד משמעותית, מה שמוביל למסקנה שהפד יחזור בקרוב להתרכז בתפקידו המרכזי: שמירה על יציבות המחירים. אם לשפוט לפי נאומו, ברננקי משאיר לעצמו יד חופשית לבצע העלאות ריבית בעתיד.
היקף הספקולציה
בעיתוני הכלכלה מתעורר באחרונה ויכוח בשאלה אם העלייה במחירי הנפט מגלמת בועה ספקולטיווית או שמדובר בביקושים אמיתיים, שיגרמו למחיר הנפט להישאר גבוה. בהקשר הזה מעניין להזכיר דווקא את דבריו של מנהל קרנות הגידור מייקל מסטרס, שהעיד באחרונה בפני הסנאט האמריקאי.
מסטרס הפתיע כשקבע כי המשקיעים המוסדיים, בעיקר קרנות הפנסיה הגדולות, הם כנראה התורמים הגדולים והחשובים ביותר לעליית מחירי הסחורות. לטענתו, המשקיעים המוסדיים רוכשים יותר חוזים עתידיים על מחירי הסחורות מאשר כל יתר השחקנים בשוק.
מה בעצם מחפשות קרנות הפנסיה בשוקי הסחורות? ובכן, הקסם ששבה את מנהלי ההשקעות בקרנות הפנסיה היה המתאם הנמוך בין מחירי הסחורות לבין שוקי המניות והאג"ח. בעידן הגלובלי, שבו שוקי המניות בעולם נעים יחד כמעט כמקשה אחת, נכס סחיר שאין לו מתאם עם שוק המניות משמש ככלי לפיזור סיכונים בתיקי ההשקעות.
הבעיה היא שקרנות הפנסיה נכנסו לשוק שקטן על מידותיהן. מסטרס טוען כי ההשקעה הכוללת במדדי הסחורות זינקה מ-13 מיליארד דולר ב-2003 ל-260 מיליארד ב-2008. באותן חמש שנים זינקו מדדי הסחורות בכ-180% בממוצע. בעוד סין הגדילה בתוך חמש שנים את צריכת הנפט שלה בכ-920 מיליון חביות, המשקיעים המוסדיים הגדילו את ההשקעה בפוזיציות הנפט שלהם באותו הזמן בכ-850 מיליון חביות.
בשונה מספקולנטים מסורתיים, המשקיעים המוסדיים עובדים בשיטה של הקצאת נכסים (asset allocation). מרגע שהתקבלה ההחלטה להפנות חלק מתיק ההשקעות העצום שלהם לחוזים עתידיים על סחורות, המחיר כבר לא כל כך חשוב.
לשם השוואה, שוק החוזים על הסחורות מוערך בכ-180 מיליארד דולר, ואילו שוויים של שוקי המניות הוא 44 טריליון דולר (פי 240). בשנה שבה "שופכים" המוסדיים לשוק הסחורות כ-25 מיליארד דולר, הם נוטלים כ-14% מהשוק כולו. אלה סכומים עצומים, שמשפיעים על המחירים.
חוסר האיזון גובר כשבשוק הסחורות נוצרים רווחים שמושכים משקיעים נוספים. קצב הכניסה של כסף חדש לשוק מגיע ליותר ממיליארד דולר ביום מתחילת 2008.
המשקיעים המוסדיים לא פועלים כמו הספקולנטים. בעוד שהספקולנטים מספקים לשוק נזילות גבוהה עקב פעולות רבות של קנייה ומכירה, המוסדיים פועלים על תקן של "קונים בלבד", וצורכים את כל הנזילות שקיימת בשוק.
ההתייקרויות בשוק הסחורות בכלל, ובשוק הנפט בפרט, הן כיום בעיה חמורה לכלכלה הגלובלית. הן נולדו משילוב של כמה גורמים שאינם קשורים זה לזה: צמיחת השווקים המתעוררים, הדולר החלש וכניסה מאסיווית מדי של משקיעים מוסדיים לשוק החוזים.
זהו מצב חדש, שבו חוקי ההיצע והביקוש לסחורות עצמן כבר אינם תקפים.
המציאות שנוצרה אינה מבטאת כרגע מחסור אמיתי בנפט, אך היא תגרום לצרכנים להפחית את צריכת הנפט שלהם. במקביל לכך, הממשל האמריקאי החל לבחון דרכים חדשות לפיקוח על המסחר בבורסות הסחורות כדי לתקן את המצב האבסורדי שנוצר. לא בטוח שהוא יזדקק לכך. כאשר הביקוש הריאלי לנפט יתחיל לרדת והשחקנים בשוק יבחינו בכך, מחיר הנפט עשוי לרדת במהירות לא פחותה מזו שבה עלה.
-
הכותב הוא מנהל השקעות חו"ל מניות באקסלנס נשואה. המאמר הוכן בסיועו של האנליסט מורן נחשוני
-
משקיע מוסדי
ארגון או מוסד בעל מקורות כספיים ניכרים, שלו או של לקוחותיו, הקונה ומוכר ניירות ערך בכמויות גדולות. קרנות פנסיה, חברות ביטוח או בנקים הם בין המשקיעים המוסדיים הבולטים
-
הקצאת נכסים
בניית תיק השקעות וחלוקתו בין נכסים שונים הנבדלים זה מזה ברמת הסיכון שלהם ובתשואות המצופות מהם
יותר מדי כסף רודף אחרי מעט מדי נפט
חגי רגב
22.6.2008 / 9:51