בכירי ההיי-טק הישראלי פסימיים, בעיקר כי ממשלות ישראל לדורותיהן, כולל הנוכחית, מזניחות את ענף ההיי-טק הישראלי. זאת, על אף שתוצר ההיי-טק ב-2007 היה 17% מכלל התוצר העסקי של המשק; יצוא הענף הגיע ל-23% מכלל יצוא המשק; ו-7% מכוח העבודה בישראל שייך להיי-טק.
בפאנל מיוחד שערך TheMarker, שעסק במצבה של תעשיית ההיי-טק, הדוברים - ד"ר שוקי גלייטמן, שלמה גרדמן, אילן חת וד"ר גיורא ירון - לא היו אופטימים מדי.
"אני לא מודאג ברמה האישית. גם גיורא ירון וחברים יזמים אחרים שלי יצליחו, אך אני כן מודאג ברמה הלאומית. בסופו של דבר אנחנו לא רוצים להגיע למצב שבו מעט יזמים מצליחים, אבל המשק כולו נמצא במקום אחר לחלוטין.
"200 אלף עובדי ההיי-טק לא יכולים לסחוב מדינה של 7 מיליון אזרחים, אומר ד"ר שוקי גלייטמן, לשעבר המדען הראשי וכיום שותף בקרן פלטינום ומוביל השקעת בחברת השלד הבורסאי ATAC.
"אנחנו צריכים ליצור מגוון רחב של מקומות עבודה ולהעלות את שיעור השתתפות של מגזרים במשק. הפוליטיקאים שלנו חושבים לטווח קצר. אלי ישי, שר התמ"ת, חושב על קצבאות ילדים. שאול מופז חושב על איך לגייס מפקדים. הם לא מסתכלים על מה שקורה בעולם, ההסתכלות שלהם היא פנימית", מוסיף גלייטמן, שיציג נתונים שאסף, הנוגעים למו"פ הישראלי, בכנס רעננה למדיניות היי-טק לאומית, שייערך מחר.
"היה זה בני לנדא (מייסד אינדיגו - ג"ג) שכבר כתב על זה שישראל מתחלקת לשתי מדינות. יש את מדינת ההיי-טק ויש את היתר, שנותר מאחור. נוצרת התרחקות וצריך לדאוג לאחות את הקרע", אומר חת, לשעבר נשיא מכון ויצמן.
"חייבים להתייחס למה שקורה בהודו ובסין. בכל שנה מסיימים שם כ-800 אלף מהנדסים. הממשלות משקיעות שם מיליארדי דולרים בהיי-טק המקומי. גם השקעות הון סיכון גדלות שם באופן אקספוננציאלי", אומר גרדמן, יו"ר כנס היי-טק רעננה.
המהנדס הישראלי נהפך ליקר מדי
חת סבור שהאיום הגדול ביותר על ההיי-טק הישראלי הוא היעדר של השקעה בחינוך הטכנולוגי. "פחות מדי תלמידים וסטודנטים לומדים הנדסה וטכנולוגיה", הוא מציין.
גלייטמן סבור שהאיום הגדול ביותר על ההיי-טק הוא מכיוון שממשלת ישראל לא שמה את ענף ההיי-טק בסדר עדיפות גבוה.
"אין אווירה שמעודדת הצלחה בהיי-טק. בשנות ה-80 וה-90 היו אוסף של גורמים שהובילו את ההיי-טק הישראלי להצלחה. כיום זה התחום היחיד שיש לנו בו יתרון יחסי מול העולם. כשאתה בוחן את הגורמים שהובילו להצלחת ההיי-טק הישראלי, אתה מגלה שלא ממשיכים להשקיע בהם", אומר גלייטמן.
אחת הבעיות המרכזיות שענף ההיי-טק הישראלי חווה ביתר שאת בשנה האחרונה היא ייקור העלויות של המהנדסים המקומיים נוכח שחיקת הדולר. המהנדס הישראלי נהפך ליקר מדי. גרדמן דווקא לא סבור שמדובר בבעיה.
"המהנדס הישראלי לא יכול להתחרות מול עמיתיו בשאר העולם מבחינת עלות. עלותו קרובה למהנדס האמריקאי, אך העלות של המהנדס הסיני וההודי היא חמישית ממנו. הסיבה שחברות הטכנולוגיה פתחו כאן מרכזי מו"פ נובעת מהאמונה שיש כאן כוח אדם איכותי".
גלייטמן דווקא חושב שיש בעיה בכך שעלות המהנדס הישראלית נהפכה ליקרה מדי. "אם אנחנו יקרים כמו המהנדס האמריקאי, והוא יצירתי כמונו, יש לנו בעיה. בעיקר כי אנחנו רחוקים ועבודה מול ישראל מסבכת את העבודה".
חת אומר כי גם תעשיית המדע נפגעה. "בזמנו המדע הישראלי היה זול בהשוואה לארה"ב ומערב אירופה. כיום בשל עלות המשכורות, שער החליפין ועלויות הציוד, שגדלות והולכות - הפער בינינו לבין ארה"ב קטן".
לדאוג שהבוגרים יהיו מנהלי טכנולוגיה ראשיים
ירון, יזם של חברת אקסאנט, סטארט-אפיסט ומשקיע סדרתי, מאמין שאחד הפתרונות למצב שנוצר כרוך בשינוי המיקוד בפיתוחים הטכנולוגיים לטובת תחומים מסוימים.
הוא מסביר: "אם בראשית שנות ה-80 תחום התקשורת היה חם, כיום יש גורילה בשם סיסקו וקשה מאוד לחדור לשוק. בעבר היה קל להקים חברה מתחום המוליכים למחצה המפתחת שבבים, אך כיום לאותה מטרה נדרשת השקעה של הרבה יותר כסף.
"אנחנו צריכים לנצל את התשתית האדירה שיש במחקר באוניברסיטאות ולמקד את הפיתוחים לתחומים מסוימים, למשל לאנרגיה נקייה. בנוסף, אנחנו צריכים להתמקד במכשור רפואי, הדמייה ועיבוד DSP".
ירון, שהוא גם יו"ר חברת יישום למסחר פטנטים של האוניברסיטה העברית, לא כל כך מודאג כמו עמיתיו ממספר הבוגרים הרב של מהנדסים במזרח הרחוק. "אנו לא צריכים לייצר מאסות של מהנדסים, אבל אנחנו צריכים לדאוג שהבוגרים שלנו ייהפכו למנהלי טכנולוגיה ראשיים (CTO). צריך לדאוג שהאקדמיה תמשיך לייצר בוגרים מוכשרים, ולטפל ב'עמק המוות' - פיתוחים טכנולוגיים שיוצאים מהאקדמיה ונתקעים ללא מימון ראשוני עד שהם גוועים.
ירון סבור שלעתים ליזמים אין ברירה אלא למכור חברות בשלב מוקדם. "הפתרון הוא להקים תעשייה שתשקיע בחברות בשלבים מאוחרים, ושתקנה חלק ממניות היזמים".
חת סבור שישראל נכשלה גם בקידום תעשיית הביוטכנולוגיה. "לתעשייה הזאת יש בסיס אקדמי חזק וגם חוקרים טובים, אבל לא הצלחנו להוציא את הביוטכנולוגיה מהאקדמיה לתעשייה. חבל, מפני שבתחום הזה יש פוטנציאל עצום".
ישראל בלמה את תעשיית ההיי-טק הישראלית
>> ישראל לא הפגינה במשך השנים מדיניות תומכת, ולמעשה, בלמה יותר מאשר סייעה להתפתחות ענף ההיי-טק - כך עולה ממחקר שנערך באוניברסיטת חיפה.
"לא ברור מדוע בשנות ה-60 ישראל ידעה לגבש לעצמה מדיניות ברורה ומסודרת לענף זה, ואילו כיום אין אסטרטגיה מגובשת, למרות החשיבות של תעשייה זו", אמר ד"ר ארז כהן, שערך את המחקר. במחקר, בהנחייתם של הפרופ' גבריאל בן-דור, יוסף גבאי וגדעון דורון, בדק כהן את מידת התערבות המדינה בתעשיית ההיי-טק בתקופת הפריחה ב-95'-2000; המשבר ב-2000-2004; והיציאה ממנו ב-2004 וב-2005.
מהמחקר עולה כי קברניטי המדינה לא השכילו ליצור תנאים תחרותיים המסייעים ליזמי ההיי-טק. לדברי כהן, האבסורד הגיע ב-2005, רק אז החליטו בממשלה לשנות את החוקים, להוריד את מס החברות ל-11.5% למפעל העומד בקריטריונים של "מסלול אירלנד" - שגובש ברפורמה שנעשתה בחוק עידוד השקעות הון - ולהוריד את המגבלות על היזמים ברפורמה שנעשתה בחוק המו"פ.
שירות TheMarker
"200 אלף עובדי ההיי-טק לא יכולים לסחוב מדינה של 7 מיליון"
גיא גרימלנד
23.6.2008 / 7:26