הסטגפלציה תבלום את הבנק הפדרלי

מאז שלהי שנות ה-70, לא נדרש נגיד בנק פדרלי להתמודד עם סטגפלציה. בן ברננקי, שפעל בנחישות רבה עם פרוץ משבר האשראי, הזרים נזילות בהיקפים היסטוריים לשווקים - כולל לבנקי ההשקעות שאינם זכאים על פי חוק לעזרה מהבנק הפדרלי - הוריד את הריבית חדות והתערב גופא בקריסת בנק בר סטרנס, נחסם בדישו בגלל סכנת התייקרות המוצרים. מדיניותו של פול וולקר, הנגיד שפעל בראשות הבנק הפדרלי בשנות ה-70 המאוחרות, תעמוד בוודאי לנגד עיניו.



לא רק שהחוזים על הריבית הפדרלי מצביעים על הותרת הריבית בעינה בפגישה של יוני (שתיערך בימים שלישי-רביעי השבוע, עם פרסום החלטה ביום רביעי בשעה 21:15 לפי שעון ישראל), אלא שהם מצביעים על סיכוי של 48% להעלאת ריבית כבר באוגוסט.



כדי להבהיר למי שאינו מצוי בריביות ואינפלציה: ככל שהריבית הנהוגה במשק גבוהה יותר, קטן התמריץ של הצרכנים להוציא כסף ולקחת אשראי, וגדל התמריץ לחסוך; בדומה לכך, גורמת ריבית גבוהה לצמצום הפעילות העסקית, שכן תאגידים רבים פועלים באמצעות אשראי, ועם ריבית גבוהה הוא מאוד מתייקר. בשל כך ריבית גבוהה נוטה לגרום להאטה בפעילות הכלכלית, בביקוש למוצרים ושירותים, ולרסן את האינפלציה. ריבית נמוכה עושה ההיפך: היא ממריצה את הפעילות הכלכלית בכל המגזרים, ומגדילה הביקוש ? כך שהצמיחה מואצת ועימה התייקרות המחירים.



במקרה שלנו, יש גם אינפלציה, הנובעת בזמננו מביקוש שמחוץ לארה"ב, בעיקר מצד סין והכלכלות המתעוררות - לסחורות, חומרי גלם ותוצרי אנרגיה כמו נפט ודלק; ויש גם האטה כלכלית, שנובעת ממשבר הדיור והאשראי בארה"ב, שפשט כמעט לכל העולם.



אנשי הבנק הפדרלי, כולל ברננקי עצמו, אמרו כמעט במפורש כי לא יעלו את הריבית יותר. הם אמרו כי האינפלציה מהווה איום ראשון במעלה לכלכלה האמריקאית. בכך הצטרפו למנהיגים כלכליים באירופה ובאסיה, שהצביעו על האינפלציה כגורם המסכן ביותר את הכלכלה העולמית. במקומות מסוימים באסיה חרגה האינפלציה כבר מגבולות השיעור החד ספרתי. בטורקיה היא מרקיעה שחקים. בישראל נוכחנו בסדרה של מדדים גבוהים מאלה שלהם התרגלנו מראשית העשור.



הבנק הפדרלי חייב לפעול נחושות כדי לבלום את האינפלציה. אולם אם המאמץ שלו יהיה יחידי, הוא לא יעלה בידו, שכן העולם מקושר הדוקות מדי מכדי שאפילו המעצמה הכלכלית הגדולה בעולם תוכל לשנות את מהלכו.



לזירת היועצים