במקום להשקיע בנגזרים פיננסיים - המשקיעים הגדולים רוכשים אדמות חקלאיות ומשקיעים בחוות

העולם כולו נאנק תחת משבר האנרגיה והמזון. מיליוני אנשים חוששים ממחסור במזון הבסיסי ביותר שלהם, ומשקיעים רבים תוהים כיצד לנצל את הקשיים לטובת תיק ההשקעות שלהם.



צריכת המזון בעולם תגדל במידה ניכרת, חושבים המשקיעים הפרטיים הגדולים. עד כה הזרימו קרנות השקעות ענקיות מאות מיליארדי דולרים לשווקים הפיננסיים המשגשגים - סחורות כגון חיטה, תירס ופולי סויה. אך כעת המגמה משתנה והמשקיעים הפרטיים מבצעים הימורים נועזים וארוכי טווח, ורוכשים חוות, חומרי דישון, מכולות דגנים וציוד שילוח.



אחד ממשקיעים אלה רכש כמה מפעלי אתנול, חווה בקנדה ומחסנים במערב התיכון של ארה"ב, שבהם ניתן לאחסן מיליוני בושלים של דגנים. משקיע אחר קנה יותר מ-60 מכולות דגנים, מספר דומה של מוקדי הפצה של דשנים וצי של דוברות וספינות הובלה. בנוסף, שלושה משקיעים מוסדיים, בהם ענקית הקרנות בלקרוק מניו יורק, מתכננים כל אחד בנפרד להשקיע מאות מיליארדי דולרים בחקלאות, בעיקר בחוות, מאפריקה ועד בריטניה.







"הדבר קורה, ובגדול", אמר בראד קול, נשיא חברת ההשקעות קול פרטנרס משיקגו, שמנהל קרן של קרנות גידור המתמקדות במשאבים טבעיים. "יש עניין ניכר במה שאנו מכנים 'בעלות על תשתיות', כגון חוות בארה"ב, בארגנטינה ובבריטניה - בכל מקום שבו התשואות משתפרות".



ההימורים החדשים שמבצעים המשקיעים הגדולים עשויים לשפר את תפוקת המזון בתקופה שבה העולם זקוק לתוספת. הם מתכננים לאחד חוות קטנות ולהפכן לחוות גדולות ויעילות יותר, להכניס לשימוש טכנולוגיות חדשות ולספק את ההון הדרוש כדי ליצור מודרניזציה במכולות אחסון הדגנים ובמוקדי אספקת הדשנים.



אך ההשלכות לטווח הארוך אינן ברורות. חלק מהשחקנים המסורתיים בכלכלת החקלאות, ואחרים שחוקרים ומעצבים את המדיניות החקלאית, אומרים כי הם חוששים שהמצטרפים החדשים יתמקדו ברווחים יותר מכל, ולא יהיו שותפים למחויבות של התעשייה החקלאית בזמנים הטובים כמו גם ברעים.



"בועה יכולה להיווצר בענף החקלאות בדיוק כפי שהיא נוצרת בענף הנדל"ן בפלורידה", אומר ג'פרי היינלין, נשיא אדוונס טריידינג, חברת ברוקראז' וייעוץ לשוק הסחורות שנוסדה לפני 28 שנים באילנוי. על ידי רכישה של אדמות ושל חלקים אחרים בעסקי החקלאות, משתחררים המשקיעים החדשים מהחוקים שמטרתם היא לרסן את ההימורים הספקולטיוויים שהם ומשקיעים פיננסיים אחרים יכולים לבצע בשוק הסחורות.



מרק לפולה, יועץ למשקיעים מוסדיים, מודאג גם הוא באשר לפוטנציאל ההרסני של הכסף החדש. "חשוב לשאול אם המשקיעים הפיננסיים מעוניינים להפעיל את אמצעי הייצור, או שהם פשוט מחפשים קשר ישיר לאספקה הפיסית של הסחורות כדי להפחית את הסיכון מפני ספקולציות", הוא אומר.



מכולות הדגנים, בעיקר, עשויות לאפשר למשקיעים גישה לאפיקים רווחיים חדשים: המשקיעים יוכלו לקנות או למכור גרעיני תירס או פולי סויה, במקום לקנות ולמכור נגזרים פיננסיים הקשורים לסחורות אלה.



אוגרים סחורות ומוכרים ביוקר



כאשר מחירי הסחורות מטפסים, ניתן להשיג תשואות גבוהות יותר על ידי אגירת מלאי לשם מכירה עתידית, מאשר על ידי מכירה ואספקת הביקוש, לדוגמה. כאשר המחירים אינם זהים במקומות שונים בעולם, ניתן לשלוח את הסחורות לשווקים רווחיים יותר.



"החוסר יכולת לסחור בסחורות עצמן מהווה חיסרון עצום", אומר אנדרו רדליף, מייסד ווייטבוקס אדוויזרס, חברת ניהול קרן גידור ממיניאפוליס. רדליף רכש כמה מתחמים גדולים של מכולות דגנים מקון-אגרה ומקרגיל ב-2007 כדי להשיג נתח לטווח ארוך, במה שהוא מזהה כשוק בצמיחה מהירה. המכולות שרכש יכולות לאחסן 36 מיליון בושלים של דגנים.



"גילינו כי הלקוחות החוכרים שלנו, חברות מזון גדולות וכדומה, שמחים שאנו נכנסים לשוק משום שהם היו רגילים לראות בקרגיל ובקון-אגרה מתחרות", אומר רדליף. מנהלים נוספים המבצעים הימורים כאלה אומרים כי החששות בנוגע לתפקידם החדש אינם מבוססים, וכי ההשקעות שלהם מכוונות לטובת החקלאות ובסופו של דבר לטובת הצרכנים.



"העולם דורש מזון רב יותר, אנרגיה רבה יותר. רואים שיש ביקוש אדיר", אומר אקסל הינש, מנכ"ל קאליקס אגרו, חטיבה של ענקית הסחורות לואי דרייפוס קומודיטיס, שרוכשת עשרות אלפי דונמים של שטחים חקלאיים בברזיל, בגיבוי של משקיעים מוסדיים גדולים, בהם AIG אינווסטמנטס.



מרפאות לעובדים המקומיים



התוכנית המסתמנת כשאפתנית מכולן היא התוכנית של סוזאן פיין, מייסדת ומנכ"לית חברת ההשקעות אמרג'נט מבריטניה. אמרג'נט מגייסת 450-750 מיליון דולר במטרה להשקיע בחוות באפריקה שמדרום לסהרה, שם היא מתעתדת לאחד חוות קטנות ולהפכן לחברה אחת גדולה ויעילה יותר, תוך שימוש בציוד מתקדם יותר. כמו כן, אמרג'נט מתכננת לספק מרפאות ובתי ספר לעובדים המקומיים.



אחד היבולים שישמש מקור לדלק לפעילויות החקלאיות יהיה ג'טרופה, צמח שממנו ניתן להפיק שמן לשימוש כביו-דלק, ושגדל באדמות חוליות שאינן מתאימות לגידול יבולי מזון, אומרת פיין. "אנחנו מקבלים תגובות חיוביות מהמשקיעים המוסדיים - פנסיות, חברות ביטוח, קרנות ואפילו כמה קרנות ממשלתיות", היא אומרת.



הקרן בחרה באפריקה משום ש"מחירי האדמה זולים מאוד בהשוואה לכלכלות אחרות המבוססות על חקלאות", היא אומרת. "המיקרו-אקלים באזור זה מצוין, ומאפשר מגוון רחב של גידולים חקלאיים. יש כוח עבודה זמין, והלוגיסטיקה אינה מסובכת - כבישים רחבים, תחבורת המשאיות טובה ויש תחבורה ימית".



קרן אמרג'נט היא קרן אחת משורה ארוכה של קרנות המבוססות על חקלאות שפועלות מבריטניה. באוקטובר שעבר, השיק הסניף הלונדוני של בלקרוק את קרן בלקרוק אגריקלצ'ור, במטרה לגייס 200 מיליון דולר להשקעה במוצרי דישון, בעץ ובביו-דלק. הקרן שווה כעת יותר מ-450 מיליון דולר.



קבוצת ברימר, מאזור מנצ'סטר, משקיעה באופן בלעדי בבריטניה. "לבריטניה כלכלה יציבה ואיכותית, עם קרקע ואקלים זהים לאלה של צפון-מערב אירופה", אומר מארק דושנס, מנכ"ל ברימר. "אך האדמה שלנו זולה ב-50% לעומת אדמות באירלנד ובדנמרק".



אירופה, בדומה לארה"ב, עומדת מול עלייה מנדטורית בייצור הביו-דלק, הוא אומר, והאדמה החקלאית הסמוכה למפעלי ייצור האתנול בצפון בריטניה תהיה מקור האספקה הראשון. "איש אינו מתכוון להעמיס טונה דגנים על ספינה באמריקה הלטינית ולשלוח אותה לבריטניה לייצור ביו-דלק", הוא אומר.



עבור גרי בלומנתל, מנכ"ל חברת הייעוץ לחקלאות וורלד פרספקטיס מוואשינגטון, ההשקעות החדשות שמבצעים השחקנים הפיננסים הגדולים, אם ימשכו לאורך זמן, עשויות להיות בדיוק מה שהחקלאות העולמית צריכה - "איחוד חוות קטנות במטרה להאיץ את התפוקה החקלאית. קרנות ההשקעה מבינות שאיחוד החוות מעלה את הערך שלהן עבור הקרנות, אך לדעתי הדבר מעלה את הערך שלהן עבור כולם", הוא מסכם.