בית המשפט דחה תביעה של בנק דיסקונט בסך של 23 מיליון שקל כנגד משרד רו"ח בבלי ברוידא

בית המשפט דחה אתמול (א') תביעה בסך של 23 מיליון שקל שהגיש בנק דיסקונט כנגד משרד רואי החשבון ברוידא ושות' ובבלי ברוידא. התביעה הוגשה בגין נזקים כספיים שנגרמו לבנק, לטענתו, כאשר חברת מגאסון הולדינגס, לא פרעו הלוואות שניתנו לה על ידי הבנק.



מגאסון, בשליטת מר יצחק גרינבוים ורעייתו אסתר, עסקה בתחילה בייבוא ושיווק משחקים אלקטרוניים, ולאחר מכן בשיווק מוצרי תקשורת. החברה קרסה לקראת סוף 96' לאחר שגרינבוים ביצע מספר פעולות הונאה. הוא נמלט ככל הנראה מישראל ערב קריסת החברה.



לטענת הבנק, ההלוואות שניתנו למגאסון ולגורמים הקשורים עמה, נעשו על סמך חוות דעתם של הנתבעים - משרדי רואי החשבון בבלי ברוידא, אשר שימשו כרואי החשבון של מגאסון. לטענת הבנק, מפעולות רואי החשבון עלו כדי מצג שווא רשלני והיוו הפרת חובה חקוקה.



הבנק אף תבע באופן אישי את רו"ח צבי גרשגורן, שהיה השותף האחראי על ביקורת וסקירת דו"חות הכספיים של מגאסון בתקופה הרלוואנטית במשרד ברוידא, ולאחר מכן במשרד בבלי ברוידא; ואת רו"ח אייל סולגניק, שהיה שותף וראש המחלקה המקצועית במשרד ברוידא, ולאחר מכן במשרד בבלי ברוידא.



בפסק דינו דחה בית המשפט את התביעה בכללותה, וקיבל את טענות הנתבעים, אשר יוצגו על-ידי עורכי הדין אלקס הרטמן ואייל דורון ממשרד ש.הורוביץ ושות' - כי "בהחליטו להעמיד אשראי לקבוצת מגאסון ולהאריכו מעת לעת, לא הסתמך הבנק על הדו"חות הכספיים אשר בוקרו על ידי הנתבעים".



כמו כן, קבע בית המשפט כי הנתבעים לא התרשלו בביקורתם את הדו"חות הכספיים, אלא נהגו כפי שרואי חשבון סבירים היו נוהגים בנסיבות העניין", וכי אין קשר סיבתי עובדתי בין הנזק לו טוען הבנק לבין האופן בו ביקרו וסיקרו הנתבעים את הדו"חות הכספיים של מגאסון.

בית המשפט קבע בפסק דין עקרוני את היקף חובותיו ואחריותו של רואה החשבון כמבקר דו"חות כספיים של חברה ציבורית, ומתח ביקורת קשה על התנהלות בנק דיסקונט בפרשה. בית המשפט קיבל את טענותיהם של הנתבעים, כי רמת הוודאות הנדרשת מרואה החשבון במהלך ביקורת דו"חות כספיים היא מידה סבירה של בטחון, וקבע כי יש לדחות את דרישת הבנק מהנתבעים לעמידה בסטנדרט של וודאות מוחלטת.



כמו כן, קבע בית המשפט כי חובה על רואה החשבון לחקור באופן יסודי, ביסודיות ובתום לב, כל אימת שמתעורר בלבו חשד ממשי באשר לנכונות המידע המוצג בדו"חות הכספיים המבוקרים על ידו, אך בית המשפט קיבל את טענות הנתבעים, כי חובה זו אינה בלתי מוגבלת: "רואה החשבון אינו בלש אשר הצלחתו נמדדת בחשיפת ראיות וודאיות. תחת זאת, הוא נדרש לאסוף ראיות ביקורת על מנת שיניחו את דעתו ברמת וודאות של "בטחון סביר" כי אין בדו"חות הכספיים מצג שווא"



(ס' 93 לפסק הדין).



בית המשפט קיבל את טענותיהם של הנתבעים, בהקשר זה, וקבע כי הנתבעים כרואי חשבון סבירים, לא היו צריכים לצפות כי על אף קיומם של נהלי הבנק ועל אף חשיבות זיהויים של גלגולי שיקים במערכת הבנקאית בכלל, יחדל הבנק מביצוע הבדיקות העצמאיות בהם הוא מחוייב לצורך זיהוי מעורבות מגאסון בגלגולי השיקים.



בית המשפט חייב את הבנק לשלם לנתבעים שכר טירחה עו"ד בסך של 600 אלף שקל פלוס מע"מ, וכן הוצאות משפט בסך של 100 אלף שקל, ובסה"כ 793 אלף שקל.