שלמה מעוז מצטרף להרפתקת הנדל"ן של אבי רואימי בארה"ב: "הנכסים והדולר זולים בשליש משוויים"

במשך 25 שנה עקב שלמה מעוז בקנאות אחרי כל בדל מידע הקשור לכלכלה הישראלית, תחילה כעיתונאי, שהישגו הבולט היה חשיפת פרשת ויסות מניות הבנקים שהסעירה את המשק בתחילת שנות ה-80 של המאה הקודמת, ולאחר מכן כחוקר וככלכלן הראשי של קבוצת אקסלנס נשואה.



מעוז ליווה את התהליכים האינפלציוניים, עקב לפרטי פרטים אחר כל אחד מסעיפי המדד - ובין לבין תקף בשפה קלה ופשוטה ובמבטא עיראקי כבד את מה שראה כמחדלי המדיניות המוניטרית, תוך שהוא קונה לעצמו אויבים ומבקרים בבנק המרכזי ומחוצה לו.



אלא שעכשיו מעוז מרגיש שהגיע הרגע לשינוי. לאחר שנים שבהן הרצה, הטיף ולימד, הוא מתכוון סוף סוף להמר בכספו על הניתוח הכלכלי שלו עצמו. מעוז בוחן את האפשרות להשתתף בקבוצה בראשותו איש העסקים אבי רואימי ורוני ויסברג באמצעות השלד הבורסאי שלג. רואימי, שעשה את הונו בלוס אנג'לס כששיווק צלוני קרטון הנפרשים לרוחבן של שמשות קדמיות של מכונית, מאתר בחודשים האחרונים הזדמנויות רכישה בשוק הנדל"ן האמריקאי, בעיקר בלאס וגאס.



"אני בדרך כלל חושב שאין כפל מבצעים", מסביר מעוז בראיון ל-TheMarker, "אבל הפעם זהו המצב. מחירי הנכסים באמריקה נמוכים בשליש בממוצע והדולר זול בשליש מול כל המטבעות. אמריקה היא המקום הזול ביותר לקנות נכסים ועכשיו הגיע הזמן לקנות נדל"ן בארה"ב".



הקביעה של מעוז מתבססת על ניתוח רמת הפעילות במשק האמריקאי ושל מחזורי הגאות והשפל בכלכלה האמריקאית. הוא מצטט את מחקריו של פרופסור מרטין פלדשטיין, נשיא NBER (National Bureau (of Economic Research שקובעים את מועדי ההתחלה והסיום של מיתון בכלכלה האמריקאית. לדבריו פלדשטיין, שבדק נתונים מ-1854, זיהה תהליך של התקצרות תקופות המיתון, והתרחבות פערי הזמן בין תקופת מיתון אחת לקודמתה.



כך למשל, המשך הממוצע של תקופת מיתון ב-16 מחזורי השפל והגאות שבין 1854 ל-1919 היה 22 חודשים, מחזור הצמיחה ארך בממוצע 27 חודשים והמרחק בין מיתון למיתון היה 48 חודשים, בעוד שב-10 מחזורי הגאות והשפל שממלחמת העולם השנייה ועד למיתון האחרון ב-2001 ארכה תקופת המיתון עשרה חודשים בממוצע, תקופת הגאות נמשכה 57 חודשים בממוצע ומשך הזמן שחלף ממיתון למיתון גדל ל-67 חודשים בממוצע.



"הטענה שלי היא שמאז הסכם ברטון-וודס מ-1944, שנועד לקבע שערי חליפין בין הדולר למטבעות מרכזיים אחרים במטרה למנוע חזרה על המשברים שחוותה הכלכלה העולמית בשנות ה-30 של המאה הקודמת, האמריקאים למדו לשלוט בכלכלה האמריקאית העולמית ולהשתמש טוב יותר במכשירים פיסקליים ומוניטריים.



"הבנק המרכזי האמריקאי השכיל, כשזיהה את הסימנים להאטה כלכלית, להוריד מיידית את הריבית, ואילו משרד האוצר האמריקאי הזרים למשקי הבית תשלומי העברה ב-110 מיליארד דולר, באמצעות חוק. לכן אני מאמין שגם המיתון הזה, שהתחיל להערכתי בדצמבר 2007, אך לא הוכרז רשמית על ידי NBER, לא יהיה ארוך".



"אנחנו נמצאים באמצע המיתון"



מעוז מציין ארבעה אינדיקטורים כלכליים מובילים שבהם NBER משתמשת לקביעת מועד הפתיחה של מיתון ושעשויים לשמש גם להערכת השפל הנוכחי: שיעור התעסוקה, הייצור התעשייתי, השינוי הריאלי ברמת המכירות במסחר הקמעוני, וההכנסה הפנויה הריאלית בניכוי תשלומי העברה.



לדבריו, שיעור התעסוקה מגיע לשיא דווקא בשיא המיתון בשל פער הזמן בזיהוי הכניסה למיתון על ידי החברות ומציין ששיעור האבטלה בארה"ב קפץ במאי ב-0.5% ל-5.5% לאחר עלייה מתונה של 0.1% בחודשים שקדמו לו. באשר לייצור התעשייתי, הוא מזכיר שמדד מנהלי הרכש נמצא אמנם עדיין מתחת לרמת ה-50 נקודות המצביעה על התכוווצות, אך רמתו עלתה במאי זה החודש החמישי ברציפות.



"יכול להיות שהמיתון החל בדצמבר 2007 או בינואר-פברואר 2008, בהנחה שהמיתון ייארך גם הפעם 10 חודשים, אנחנו נמצאים באמצע המיתון". אומר מעוז ומסתייע גם בתחזית ה-OECD שלפיה התוצר המקומי הגולמי של המשק האמריקאי יתכווץ בשיעור שנתי של 0.5% ברבעון השלישי של 2008, לאחר עלייה בקצב שנתי של 1.0% ברבעון השני, יתאושש ל-0.7% ברבעון הרביעי של 2008, ומשם ימשיך לגידול בקצב שנתי של 1.0% ברבעון הראשון של 2009 עד לעלייה בשיעור שנתי של 3.0% ברבעון הרביעי של 2009".



מעוז מצביע גם על תחזית ה-OECD לירידה של 23.6% בהשקעה בבנייה למגורים בארה"ב ב-2008 ולירידה של 8.5% ב-2009, ואומר: "אני לא מתיימר לדעת מתי יהיה שיאו של המיתון במשק האמריקאי ומתי המשק ייצא ממנו. אני כמו רוטשילד שאמר: "אני קונה יקר ומוכר בזול", אני לא יודע מתי התחתית ולכן אני קונה יקר ביחס לתחתית ואני לא אנסה לזהות את השיא אלא למכור לפני. מבחינה זו אני באמצע המשבר. כדאי לקנות עכשיו".



מעוז מזכיר שעל פי תחזית חברת ביטוח המשכנתאות השנייה בגודלה בארה"ב, PMI Group, מחירי הבתים יירדו ב-2009 ב-20% בהשוואה לשיא ב-2006. לדבריו מחירי הבתים ירדו בממוצע ב-3.1% נוספים ברבעון הראשון של 2008 ובקליפורניה ובנוואדה המחירים ירדו ב-8%. כך שלהערכתו, כ-50%-75% מהירידה כבר התרחשה.



מעוז מצביע על הירידה בהיצע של דירות בלאס וגאס ברמות המחירים של 700 אלף דולר עד 1.3 מיליון דולר, וברמות המחירים של 450-700 אלף דולר ועל הגידול במכירות של דירות צמודות קרקע, ואומר: "אולי אני מפספס, אבל מחיר בית ממוצע בארה"ב הוא 196 אלף דולר לעומת 450 אלף דולר באוסטרליה. זה מתחיל להיות בית זול גם במונחי קמבודיה".



כחיזוקים להערכותיו, בדבר ההיחלצות של המשק האמריקאי מהמיתון שבו הוא נמצא, מתייחס מעוז לדבריהם של נגיד הבנק הפדרלי, בן ברננקי, ושר האוצר האמריקאי הנרי פולסון. "ההתבטאות של ברננקי בדבר הסיכון הגובר של אינפלציה והסבירות היורדת שהמשק האמריקאי ישקע במיתון, ודבריו של פולסון שאינו מוציא מכלל אפשרות התערבות בשוק המט"ח מחזקים את ההערכה שלי", אומר מעוז ומזכיר שברננקי אמר כי הרמה הנוכחית של הריבית, 2%, בעקבות הפחתות חדות ומהירות, תומכת בצמיחה מתונה, אך הדגיש את הסיכונים שבעליית מחירים מתמשכת.



לדברי מעוז, פולסון חושש מהירידה בערכו של הדולר שגורמת לייבוא אינפלציה למשק האמריקאי מסין, שבה השכר עולה בקצב שנתי של 12% עד 14%, בתוספת עליה של 5% עד 6% בשער היואן מול הדולר.



ומה גורם לך להעריך שהדולר נמצא בנקודת שפל שממנה הוא צפוי להתחזק?



"הדולר יושפע מהגירעון התקציבי, הגירעון בחשבון השוטף, הביקוש של זרים לנכסים אמריקאיים, חזרה של הון אמריקאי לארה"ב, ומחירי הנפט. אני מאמין שמחיר הנפט יגיע ל-150 דולר ולקראת סוף 2008 יירד בשל הפסקת הסבסוד של ממשלות דרום-מזרח אסיה.



"אינדונזיה העלתה את מחיר הנפט ב-19%. הודו העלתה ב-11% בממוצע, ואפילו נפאל הקטנה העלתה את מחיר הדלק ב-25%. מדינות דרום-מזרח אסיה סבסדו את הדלק כשהנפט עלה 80, 90 ו-110 דולר לחבית. סין סבסדה אותו ב-50 מיליארד דולר, והודו ואינדונזיה ב-20 מיליארד דולר. מדינות אלה נשברו והעלו את מחיר הדלק, מה שיוביל לירידה בביקושים, ירידה במחיר, ותמיכה בדולר. אם כי אני לא צופה שזה יקרה לפני שהאולימפיאדה נגמרת.



"בנוסף, סין העלתה את שיעורי הנזילות שוב ל-17.5%, שער הדולר נמוך היסטורית מול היורו ויש ציפיות להעלאת ריבית בארה"ב כבר באוקטובר 2008. כל אלה הם גורמים שתומכים בדולר".



"אני מדבר על המקרו באהבה"



מעוז עובר מאסיה לארה"ב. "האמריקאים מחזירים הון לאמריקה לאחר שמכרו נכסים פיננסיים בחו"ל ב-300 מיליארד דולר במארס 2008. חברות רב-לאומיות יכלו עד לאחרונה לפעול בשווקים מתעוררים ולקבל אשראי מבנקים בארה"ב, אך עתה, בשל מחנק האשראי הבקשות שלהן לאשראי נדחות או שהן נאלצות לספוג מרווחים גבוהים יותר על האשראי ביחס לריבית הבנקאית, ולכן הן ממשות נכסים בשווקים זרים ומעבירות את ההון לארה"ב. ארה"ב חווה גם שיפור ניכר בגרעון המסחרי שלא בא עדיין לידי ביטוי בשל מחירי הנפט הגבוהים".



האם נכון לגזור גזרה שווה בין מיתונים, והאם המיתון הנוכחי לא שונה מקודמיו משום שאחד ממאפייניו הוא הפגיעה הקשה בתווך הפיננסי?



"נקודת ההתייחסות שלי היא המיתון הגדול ב-1929 - שהתאפיין בירידת מחירי הנכסים. דרך אגב, הוא התחיל בפלורידה, שהתחילה להתמוטט כבר ב-1925. הבנק המרכזי האמריקאי לא הבין אז שהוא צריך להציל את הכלכלה. הפד הוריד את הריבית, אבל מכיוון שהיתה ירידה מהירה יותר של המחירים, הריבית הריאלית עלתה ודיכאה את המשק. הם היו צריכים להכניס נזילות או לספק חלונות אשראי בריבית נומינלית שלילית, אבל ריאלית חיובית. עד שהם תפסו את זה היה כבר מאוחר והמשק התכווץ.



"הפעם היתה הזרמה פיסקלית ומוניטרית כאחת. כיום הממשל מזרים 160 מיליארד דולר, חלק באמצעות הטבות מס ישירות למשקי הבית וחלק בהקלות לחברות, והבנק המרכזי הזרים בין 500 ל-600 מיליארד דולר. במשבר הנוכחי גם היה שיתוף פעולה עם הבנקים המרכזיים של קנדה, שווייץ, בריטניה ויפאן".



האם תפסיק להיות מקרואיסט; מה תעשה בלי שתוכל להתייחס למחירי הקישואים?



"אני אמות. האמת שזו היא שאלה טובה. אני לא יודע. הרי אני מדבר על המקרו באהבה, אבל אני לא מתנתק מהטבלאות. אני מצטרף כאוטוריטה מקצועית לקבוצה של משקיעים פרטיים שמגייסים כסף ומשקיעים אותו. הם לא הולכים לקנות חבילות של נכסים מהבנקים, ולא לרכוש חברה עם כל המנגנון שלה, אלא נכסים בודדים, כדי להגיע לרכוש אותם ברמות של 30-40 סנט על הדולר. אני חושב שזו הזדמנות. יש כפל מבצעים וצריך לקנות.



"הפעם אני שם את הכסף איפה שהפה שלי, כפי שאומרים האמריקאים. הרעיון הוא לקפוץ באמצע המהומה, באמצע המיתון וירידות המחירים, במעותי הקטנות. אני משקיע כסף שלא יפגע לי במהלך החיים הרגיל, הון עודף, שלא יפגע בהנאה שלי מהמשך החקירה של המקרו".



זה שנים שאתה רואה הזדמנויות. מה השתנה?



"יש דברים שקורים פעם בעשרות שנים. זה מסוג הדברים שבעיני הם כל כך ברורים מאליהם. כפי שאמרתי על איגרות החוב השקליות מסוג שחר כשנסחרו בתשואה של 12% ועל איגרות החוב הצמודות בתשואה של 6% אני אומר על שוק הנדל"ן האמריקאי שזו הזדמנות שמגיעה פעם בדור. אולי אני טועה".