ואולם תוך ארבע שנים הגיעה קבוצת העיתונות הארצית למשבר עקב הפסדים מצטברים וירידה במכירות, וכיום היא נאבקת לשלם עבור יצירת המופת האדריכלית, אותה היא שוכרת במיליון יורו לחודש. עקב מדיניות החברה, במקום אימפריית מולטימדיה אירח הבניין את אחת השביתות הראשונות בעיתון ואת המשבר הקשה ביותר ב-64 שנותיו.
לצוות 340 העובדים של "לה מונד" ניתן אולטימטום: התפטרות מרצון עד יום שני הבא, או שהעיתון יאבד את העצמאות שבידלה אותו ממתחריו הפרטיים. האיגודים המקצועיים העריכו כי 90-130 אנשים - חמישית מצוות העריכה - יצטרכו לעזוב כדי שהחברה תעמוד ביעד קיצוץ העלויות בסך 9.4 מיליון יורו.
היחסים בין העובדים לההנהלה בשפל של כל הזמנים. מישל דלברג מ-CFDT, איגוד העובדים הגדול ביותר של העיתונאים מ"לה מונד", אומר: "לא נכחיש כי העיתון בקשיים חמורים - כל השוק בצרפת בקרשים - אבל אנו טוענים כי קיצוץ בכוח אדם אינו הפתרון היחיד. התגובה הראשונה היתה לקצץ, ומה שבאמת צריך הוא להעמיק בחשיבה על שיפור היחסים בין האינטרנט לעיתון, ועל העתיד הדיגיטלי. זה לא קורה. החשש שלנו הוא שאין לנו תחמושת - מקצועית, וטכנית - לעמוד באתגרי העתיד".
קיצוץ של 9.4 מיליון יורו
כיצד הידרדרו הדברים כל כך בעיתון הנמכר ביותר בצרפת? חלק מבעיותיו של "לה מונד" נגרמו באשמתו, וחלק מהקשיים בשוק העיתונות הצרפתי. העיתון המרכזי-שמאלני הפסיד 20 מיליון יורו בשנה שעברה, וחובותיו מסתכמים ב-150 מיליון יורו. ההנהלה קבעה כי ללא קיצוץ משמעותי וארגון מחדש, העיתון יפשוט רגל כבר ב-2012, כאשר מחצית מחובותיו יעמדו לפרעון, ובעלי המניות יוכלו לקחת את השליטה בעיתון מידי העיתונאים. במבנה הבעלות הייחודי של "לה מונד" העובדים שולטים ב-52% מחברת האחזקות ובוחרים את הדירקטורים והעורכים בעצמם.
ללא קיצוץ עלויות של 9.4 מיליון יורו, יידרשו פיטורים של עוד עובדים בספטמבר, לפני ארגונו מחדש של העיתון. אם הארגון מחדש ייכשל, שני בעלי מניות קיימים, המחזיקים ב-34% ממניות אתר האינטרנט של החברה, ישתלטו עליו: פריסה, קבוצת המדיה הספרותית שמוציאה לאור את "אל פאיס"; וארנו לגרדר, שקורא לנשיא ניקולא סרקוזי "אחי" ועומד בראש חברת התעשיות הביטחוניות וענקית המדיה לגרדר מדיה. שניהם ניסו להגדיל את החזקותיהם ב"לה מונד" בחודשים האחרונים.
"החברים התעשיינים העשירים של הנשיא כבר שולטים בחלק כל כך גדול של עולם התקשורת - העיתונים והטלוויזיה. זה יהיה אסון", אומר עיתונאי מ"לה מונד". "השתלטות כזו תהרוס את מה שהעיתון מייצג". הוא מתייחס לאדם העשיר בצרפת, ברנאר ארנו, יו"ר קונצרן המותרות LVMH שהשתלט על העיתון "לז אקו"; לחברת התעשיות הביטחוניות דאסו שמחזיקה ב"לה פיגרו"; ולענק הבנייה מרטין בויג, איש סודו של סרקוזי, שהוא הבעלים של תחנת הטלוויזיה הגדולה ביותר TF1. במסע הבחירות קרא סרקוזי לעבר כמה עיתונאים: "אני מכיר את הבוס שלכם".
התפוצה של "לה מונד" צנחה ל-320 אלף מ-398 אלף מאז 2003. הכנסותיו מפרסום נחתכו בחצי מאז 2001, והוא לא רשם רווח זה שבע שנים. בעשור האחרון הוא הוסיף תמונות, גייס כתבים חוקרים והגביר את כיסוי תחום האומנות.
עלות ההדפסה בצרפת גבוהה בהרבה מזו שבספרד ובגרמניה, בגלל שליטתו ההדוקה של האיגוד הקומוניסטי לה ליברה בבתי הדפוס, מאז מלחמת העולם השנייה. "זה סוריאליסטי", אמר עיתונאי ספרדי. "העלות התעשייתית של הפקת עיתון בצרפת כפולה ואף יותר מספרד ובריטניה. הצרפתים לא הבינו שניהול עיתון הוא עסק, וצריך להרוויח ממנו כסף".
בשליטת הממשלה
בתחילת החודש, כשהשביתה מנעה הדפסת עיתונים למשך יום, הדובר של סרקוזי האשים את איגוד לה ליברה ב"חטיפת העיתונות כבת ערובה". השליטה הממשלתית בהפצת העיתונים גורמת לקשיים במציאתם, בייחוד בפרברים ומחוץ לפאריס. ממשלת צרפת משלמת 1.5 מיליארד יורו לתעשיית העיתונות מדי שנה, וסרקוזי קרא לכינוס פסגת חירום בסתיו כדי לדון במשבר.
ניהול שבוע עבודה של 35 שעות, כנהוג בצרפת, הוא בעייתי בענף העיתונות. כל אחד מהעיתונאים ב"לה מונד" מקבל 12 שבועות חופשה בשנה.
מה אפשר לעשות כדי למנוע את ההשתלטות על העיתון? האופטימים אומרים שהעיתון שרד משברים רבים בעבר ועובדיו שמרו על השליטה למרות הכל. יו"ר איגוד העובדים המחזיק בנתח שליטה בחברת האחזקות של העיתון, מתעקש כי ניתן למצוא פתרון שישמור על עצמאות העיתון "מכוחות פוליטיים, כלכליים ותוכניים. זה תמיד היה הכוח שלנו. לא ניתן למישהו מבחוץ להכתיב לנו כיצד לפעול".
"לה מונד" על סף נפילה לידי התעשיינים הגדולים של צרפת
גרדיאן
24.6.2008 / 9:35