פורסם לראשונה במגזין TheMarker
כל מי שקרא את ספריו של דיימון רניון "ברנשים וחתיכות", יודע שכל מהמר במרוצי הסוסים מהמר תמיד על "סיפור" יותר משהוא מהמר על סוס בשר ודם. שכן, על פי רניון, יש סוסים שאינם מנצחים במרוץ גם אם הם רצים בו לבדם, ומנגד - יש סוסים לוהטים שזוכים בו גם אם הם זוחלים על גחונם לאורך המסלול כולו. שמותיהם של אלה וגם אלה נלחשים בסיפור המקדים כל הימור.
בעולם רציונלי היינו מקדימים ואוספים את כל העובדות, מנתחים אותן ואז מגבשים החלטה. בעולם האמיתי, כפי שרבים מאתנו יודעים, אנו נכשלים כבר בשלב איסוף הנתונים, בשל נטייתנו להעדיף את הנתונים התומכים בעמדתנו הראשונית.
ומשמעותי מכך למי ששוקל השקעה - בעולם האמיתי אנו נוטים לוותר לחלוטין על השלב של שקלול הנתונים, הקודם לקבלת ההחלטה, ולהחליפו ב"סיפור". את הסיפור אנו בוחרים בעיקר על פי יכולתו להסביר את הנתונים שאספנו ואת הקשר ביניהם. מרגע שאימצנו את הסיפור הוא הופך לבסיס קבלת ההחלטה, ואנו מוותרים על השלב הרציונלי של שקלול הנתונים היבשים ומשמעותם.
ננסי פנינגטון מאוניברסיטת שיקגו ורייד האסטי מאוניברסיטת נורט'ווסטרן בארה"ב חוקרים את "מודל הסיפור" זה יותר מ-20 שנה. השערתם המרכזית היא כי מקבל ההחלטה טווה סיפור תמציתי המסביר את הנתונים, ומשלב זה ואילך דוחק הצדה את הנתונים הגולמיים ובוחר להשתמש בסיפור כדי לבסס את החלטתו.
תהליכי ההחלטה העיקריים ששימשו את פנינגטון והאסטי הם אלה של מושבעים במשפט: במחקר המעניין ביותר מבין אלו שערכו השניים, התבקשו "מושבעים" שנבחרו לניסוי לקרוא מאה משפטי סיכום של משפט רצח. מחצית ממשפטי הסיכום היו של התביעה, מחציתם האחרת של ההגנה. החומר שהוצג לכל המשתתפים בניסוי היה זהה לחלוטין, אך אם לחלקם הוא הוצג על פי סדר התפתחות האירועים (הסיפור), לחלקם האחר הוא נמסר בפורמט שונה - על פי סדר הופעת העדים.
השפעתו של פורמט ההצגה היתה מרחיקת לכת. כאשר התביעה הציגה את הראיות בסדר המאפיין את הסיפור וההגנה הציגה אותן על פי סדר הופעת העדים - חזרו 78% מהמושבעים עם פסק הדין "אשם". כאשר התפקידים התחלפו, וההגנה הציגה את הממצאים בסדר הסיפור שאימצה בעוד התביעה מציגה אותם בסדר הופעת העדים, הצביעו רק 31% (!) מהמושבעים "אשם".
משקיעים, מתברר, אינם שונים מאוד ממושבעים. מחקר משנת 1997 בחן את השפעתן של שמועות על שווקים פיננסיים. החוקרים יצרו שתי בורסות ניסיוניות. ל"משקיעיה" של האחת הם הזרימו ידיעות חדשותיות ול"משקיעי" האחרת הם הזרימו שמועות. למרות שהמשתתפים בניסוי טענו כי השמועות אינן משפיעות עליהן, הוכיחו פעולותיהם את ההיפך. כאשר שמועה הסבירה שינויים במחירי מניה - די היה בכך כדי שהמשקיעים יתייחסו אליה כאל חדשות של ממש ויחלו לסחור במניה על פיה.
ממצאים אלה תואמים, כמובן, את ניסיונותיהם המוקדמים של פנינגטון והאסטי. בדומה למושבעים, משקיעים נוטים לטוות את תמונת עולמם בהעדיפם סיפורים על עובדות. נטייה זו של המשקיעים היא שהופכת את הסיפור למסוכן כל כך.
בספריית הסיפורים הפיננסיים המהלכים קסם על משקיעים מאז ומתמיד, שמור מקום מיוחד לסיפורי צמיחה - צמיחה של חברות, ענפים, כלכלות. הסיבה לכך פשוטה ומבוססת - אילו יכולנו לבחור היום את החברות עם שיעור צמיחת הרווחים הגבוה ביותר ב-12 החודשים הבאים, היינו מכים את השוק בכ-7.5% בשנה. וזה בדוק מאז שנת 1975.
מצד שני, אילו הלכתם שבי אחר קסם הצמיחה, ואילו אכן השקעתם מ-1975 ואילך את כספכם ב-20% מהחברות העולמיות (מדד ICSM) המדורגות במקום הגבוה ביותר ביחס מכפיל הרווח שלהן - אינדיקציה ברורה לצמיחה צפויה - הייתם מפגרים אחר המדד ב?6% בשנה!
לסיפורי סין ושווקים מתעוררים אחרים יש אותה השפעה. בפועל, אם תנתחו את הקשר בין הגידול של התוצר הלאומי של מדינה מסוימת ובין תשואת שוק המניות שלה (בשנים 1988?2004), תגלו להפתעתכם כי היחס הפוך. הבורסות של המדינות בעלות שיעור הצמיחה הנמוך יחסית הניבו את התשואות הגבוהות יותר. הסיבה נעוצה, כנראה, בעובדה שהמשקיעים בכלכלות הצמיחה משלמים תשלום יתר למניות שהצמיחה הצפויה כבר מגולמת במחירן.
במיתולוגיה היוונית אוטם אודיסאוס את אוזני מלחיו ופוקד עליהם לקשור אותו לתורן ספינתו כדי להיאבק בשירתן המפתה של הסירנות. זו מאיימת לסחוף אותו אל אובדנו. ואתם? מה הסיפור שלכם?
הכותב הוא מייסד אוורגרין ויו"ר ארגון מעלה - עסקים מנהיגים אחריות חברתית.
להזמנת מגזין TheMarker חייגו 1-700-700-250
שירת הסירנות
יעקב בורק
24.6.2008 / 14:51