התלות האמריקאית היקרה בנפט סעודי

מאת נילה בנרג'י

במשך מסע הבחירות לנשיאות, הזהיר ג'ורג בוש כי ארה"ב ניצבת בפני משבר נפט. הוא צדק, אך לא באופן שצפה. המשבר אינו קשור בעליית מחירי הדלק, או במשוכות סביבתיות לקידוח בשמורת הטבע הארקטית באלסקה, אלא במחיר הפוליטי והצבאי שארה"ב חייבת לשלם על תלותה בנפט מהמפרץ הפרסי.

התלות הזאת ברורה עוד יותר לעין מאז מתקפת הטרור בארה"ב. מיד אחרי ה-11 בספטמבר, הבטיח קרטל הנפט אופ"ק, בראשות סעודיה, לארה"ב לשמור על אספקת נפט יציבה. בתמורה, נמנע ממשל בוש מלמתוח ביקורת על שתיקתה של סעודיה בעניין הפעולות האמריקאיות נגד אוסמה בן לאדן והטליבאן, או לדון בפומבי בראיות לכך שאזרחים סעודים מממנים את רשת אל קאעדה בהנהגתו של בן לאדן.

יתר על כן, על אף שהבולשת הפדרלית זיהתה את רוב חוטפי המטוסים במתקפת הטרור כסעודים, סעודיה סירבה לספק רשימת נוסעים בטיסות לארה"ב, צעד שממשל בוש סירב לגנות. "האמת המרה היא שאנחנו תלויים במדינה הזאת, שמממנת באופן ישיר ועקיף אנשים המהווים איום ישיר על אזרחי ארה"ב", אמר אדוארד מורס, בעבר משנה לסגן השר למדיניות אנרגיה בינלאומית בממשל רייגן. "הם לא יתנו לנו מידע, לא יסייעו לנו לאתר אנשים, ולא יאפשרו לנו להשתמש בבסיסים הצבאיים שלנו בסעודיה שהוקמו כדי להגן עליהם", הוסיף.

הסיבה העיקרית לשתיקה הזאת היא נפט. רק 5% מאוכלוסיית העולם חיה בארה"ב, אך הם צורכים כ-19 מיליון חביות נפט ביום, כ-25% מהצריכה היומית העולמית, 76 מיליון חביות.

ארה"ב פועלת לביצור מעמדה בחצי האי ערב מאז התגלה שם נפט לפני 70 שנה. חברות נפט אמריקאיות סייעו בהקמת ארמקו (Aramco), חברת הנפט הממשלתית של סעודיה. הן גורשו ב-1973, בעת משבר הנפט, אך ארה"ב וסעודיה התפייסו במהירות. כמה קבוצות של חברות נפט מערביות, ובראשון אקסון-מוביל, יחלו בקרוב בפיתוח שדות הגז הטבעי הענקיים של סעודיה.

סעודיה פעלה בהתמדה להבטיח את מעמדה כספק הנפט הגדול ביותר של ארה"ב, אומרים סחרני נפט, דיפלומטים וכלכלנים. היא היתה יכולה להרוויח יותר ממכירת נפט למזרח אסיה, אך העדיפה למכור נפט במחיר נמוך לארה"ב כדי לבצר את המעמד הזה.

במחצית השנייה של המאה ה-20, התאים הצמאון הסעודי לכסף ולהגנה צבאית אמריקאיים לצמאון האמריקאי הגובר לנפט, והשתיים הפכו לבעלות ברית רפלקסיוויות. בשנים 1988-1980, חימשו ארה"ב וסעודיה את סדאם חוסיין במלחמתו נגד איראן. ב-1979, אחרי שברה"מ פלשה לאפגניסטן, הסעודיים היו חלק מקואליציה חרישית שיצרה ארה"ב לגירושה.

"שיתפנו פעולה במלחמה באפגניסטן - הסעודים, ארה"ב ופקיסטן", אמר גרגורי גאוס, ראש החוג ללימודי המזרח התיכון באוניברסיטת ורמונט. "לסעודים היה כסף, לפקיסטנים היו בסיסים צבאיים ולארה"ב היה כוח פוליטי". מכיוון שהאינטרסים שלה היו שזורים באלה של סעודיה, בחרה ארה"ב להתעלם מקשרים זרים אפלים ומהבעיות המבעבעות בסעודיה עצמה.

לדוגמה, ארה"ב העלימה עין כשממשלת סעודיה ואזרחים פרטיים במדינה שלחו כספים לטליבאן. מ-1999 ועד אמצע 2000, ייצאה סעודיה 150 אלף חביות נפט ביום בחינם, לפקיסטן ולאפגניסטן, נטען בשבועון המקצועי "פטרוליום אינטלג'נס ויקלי". סחרני נפט רבים מעריכים כי היצוא הזה היה מעבר לצרכיה של אפגינסטן מוכת המלחמה, ולכן בהחלט ייתכן שהיא מכרה אותו ורכשה בתמורה נשק.

הסיוע של סעודיה לטליבאן הוא דוגמה למלאכת האיזון של משפחת אל-סעוד השולטת, בין אינטרסים פנימיים לחיצוניים. הסעודים רואים עצמם כבעלי ברית של ארה"ב. אך הגורם שמלכד את הממלכה הוא פלג טהרני של האיסלאם, הווהאב. בתמיכה בטליבאן ובקבוצות מוסלמיות אחרות, שומרת שושלת אל-סעוד על יחסים טובים עם אנשי הדת במדינה. כבר עתה, בעקבות התמיכה החרישית של סעודיה בפעולות הצבאיות של ארה"ב, פירסם מולה רב עוצמה מהזרם המרכזי בסעודיה פתואה נגד משפחת המלוכה. הוא לא נעצר בשל חשש מגל מחאה אלים.

החשש מאובדן השלטון הוביל את הסעודים לשחד כמעט את כולם, ולכן ההכנסות מנפט כל כך חיוניות. סעודיה היא מדינת רווחה המפנקת את אזרחיה, והיא משחדת משטרים אחרים, כמו פקיסטן, כדי לשמור על יחסי ידידות. אך היא לא הצליחה להרגיע את הרוחות מבית. סעודים רבים מאסו במשפחת מלוכה ובשחיתות שלה, כדבריהם.

כמה אנשים, כמו דן רייכר, סגן שר האנרגיה בממשל קלינטון, אומרים כי ניתן לצמצם את התלות של ארה"ב בנפט הסעודי מבלי לשנות את אורכות החיים ולוותר על מכוניות צמאות לדלק. לדבריו, השאלה היא אם ואשינגטון תצליח לאזור את כוח הרצון הפוליטי כדי לפעול לפני שיפרוץ משבר נפט חדש.