התעשיינים מהמערב מחפשים את סין הבאה

מאת קית ברדשר, ניו יורק טיימס



קנון, החברה הידועה שמתמחה בצילום ומוצרי אופטיקה, עצרה את ההקמה או ההרחבה של מפעליה בסין. תחת זאת היא הציבה כוח עבודה בפאתי האנוי, בירת וייטנאם, שם פתחה מפעל לייצור מדפסות והכפילה את מספר העובדים ל-8,000. לא הרחק משם, מרחיבה חברת ניסאן את מרכז הנדסת הרכב שלה; היינסברנדס, חברת ההלבשה התחתונה מצפון קרוליינה, הקימה מפעל אחד בווייטנאם ושני מפעלים נוספים בתאילנד; וחברת הטקסטיל טקסהונג משנחאי פתחה מפעלים בווייטנאם.



סין היא עדיין המקום הפופולרי בעולם עבור השקעה תעשייתית זרה, וב-2007 הצליחה למשוך אליה כמעט 83 מיליארד דולר. למרות זאת, מספר גדל והולך של תאגידים בינלאומיים נוקטים באסטרטגיות שהאנליסטים מכנים בשם "סין פלוס אחת": ייסוד או הרחבה של מפעלים במדינות סמוכות, בייחוד בוייטנאם.



רשימה ארוכה של חששות לגבי לסין מלבה את המגמה: אינפלציה, מחסור בעובדים ובאנרגיה, התחזקות המטבע המקומי, שינויים במדיניות הממשל, ואף האפשרות של התקוממות אזרחית ביום מן הימים. אך הגורם המשמעותי מכולם הוא המשכורות שמקבלים העובדים הסינים, שבתעשיות רבות עולות בשיעור של כמעט 25% בשנה במונחים דולריים, וגורמות למשקיעים להתלהב מסין פחות מבעבר.



גם במקומות אחרים נתקלות חברות בבעיה דומה של צמיחה כלכלית מהירה. בווייטנאם, לדוגמה, האינפלציה היתה 25.2% במאי. בנוסף, לא רק שולי הרווח נמצאים בסכנה. כאשר עלות ייצור הסחורות באסיה עולה, הצרכנים האמריקאים מרגישים זאת היטב. משרד העבודה האמריקאי הודיע בשבוע שעבר כי מחירי היבוא של סחורות המיובאות מסין היו גבוהים ב-4.6% במאי בהשוואה לתקופה המקבילה אשתקד, וב-6.4% לסחורות שיובאו מדרום-מזרח אסיה.



חברות משתמשות באסטרטגיית "סין פלוס אחת" כדי להפחית את הסיכון הטמון בתלות יתר במדינה אחת. תאגידים בינלאומיים "מביאים בחשבון את כל העולם ושומרים על איזון" בין סין למדינות אחרות, אומר אדוארד קנג, מנכ"ל חברת אוור-גלורי (Glory-Ever), יצרנית בגדי ספורט סינית המספקת מוצרים לוול-מארט ולקול'ס (Kohl's), המקימה מפעל בווייטנאם.



החברות שנשארות בסין מבקשות נואשות לשלוט על ההוצאות. "נשמור על קצב התפוקה שלנו בסין, אך נגביר את האוטומטיזציה ונפחית את מספר העובדים", אומר לורנס שו, סמנכ"ל הכספים של טקסהונג, אחת מהיצרניות הגדולות בעולם של אריגי כותנה ולייקרה.



כדי להגביל את עלויות העבודה, מקימה היינסברנדס מפעל כמעט אוטומטי בננג'ינג. אך החברה בונה גם מפעל בווייטנאם, בנוסף למפעל בסין, ושניים נוספים בתאילנד. ג'רלד אוונס, נשיא בהיינסברנדס, אמר כי בהשוואה לסין, "בווייטנאם ובתאילנד היו קרקעות ועובדים יותר זמינים". החברה מתכוונת להעביר חלק מהייצור ממקסיקו וממרכז אמריקה לאסיה.



אינפלציה גואה ועובדים עם דרישות



האזורים הכפריים בסין סובלים ממחסור בעובדים צעירים שאותם אפשר לשלוח לעבודה במפעלים, והמשכורות עולות ביותר מ-10% בשנה עבור עובדי פס ייצור. משכורותיהם של עובדים מיומנים, כגון טכנאי מכונות, עולות אף ביותר אחוזים בשנה.



במחוזות החוף, שבהם יש גישה נוחה לנמלים הימיים, גם עובדים לא מיומנים מרוויחים כיום 120 דולר בחודש לשבוע עבודה בן 40 שעות, ולעתים הרבה יותר. המשכורות במחוזות הפנימיים, שם התחבורה יקרה יותר, נמוכות מכך, אך עולות בקצב מהיר. המשכורות בסין עדיין לא הגיעו לדולר בשעה, אך עובדי מפעלים בווייטנאם מרוויחים סכומים של כ-50 דולר בחודש לשבוע עבודה בן 48 שעות, כולל שבתות.



טקסהונג מעריכה כי עלויות השכר הממוצעות לעובדי הטקסטיל בסין יעלו השנה ב-16%, כולל עלייה בעלויות ההטבות לעובדים, ובנוסף לעלייה של 12% שנרשמה בשנה שעברה. כעת הרגולטורים מקשים על החברות להתחמק מתשלום הטבות לעובדים כגון פנסיה, מה שמייקר את עלויות העבודה.



כאשר משלבים את העלייה במשכורות עם ההתייקרות השנתית של היואן מול הדולר בשיעור של עד 10%, עלויות העבודה בסין מטפסות בשיעור של 25% בשנה או יותר. האינפלציה בסין - שהיתה יותר מ-8% בפברואר, מארס ואפריל, ו-7.7% במאי - מעלה את האפשרות כי עלויות העבודה יטפסו אף יותר. הדבר עשוי לייקר מגוון רב של מוצרים המיובאים לארה"ב.



בנוסף, ממשלת סין נמצאת בעיצומו של מהלך הדרגתי לביטול הטבות המס הניתנות לחברות בבעלות זרה. לעומת זאת, וייטנאם עדיין מציעה למשקיעים זרים מס חברות בשיעור של 0% בארבע השנים הראשונות, והטבה של 50% מהמס הרגיל - 10% - למשך ארבע שנים נוספות.



ההשקעות הזרות הישירות (FDI) בסין צמחו בשליש בשלוש השנים האחרונות. לעומת זאת, בפיליפינים הן הוכפלו, בהודו הן צמחו פי חמישה, ובווייטנאם הן זינקו פי יותר שמונה. קצב הצמיחה המהיר במדינות אחרות באסיה אמנם משקף, בין היתר, נקודה התחלתית נמוכה יותר, אך הצמיחה נמשכת. ההשקעות הזרות בווייטנאם, למשל, הגיעו ב-2007 לכ-18 מיליארד דולר.



סין הבאה



בקרב משקיעים מערביים נפוצה האמרה כי "וייטנאם היא הסין הבאה". קמבודיה, שם השכר נמוך אף יותר, זוכה לכינוי "וייטנאם הבאה". ואולם אוכלוסיית וייטנאם שקולה ל-1/16 מאוכלוסיית סין, ואוכלוסיית קמבודיה מהווה כחמישית מאוכלוסיית וייטנאם. בנוסף, ככל שההשקעה הזרה במדינה מסוימת גדלה, כך צומחות בה עלויות השכר, חומרי הגלם והיצוא, מה שתורם לאינפלציה במדינות המייבאות, כמו ארה"ב.



סקר שביצעה באחרונה חברת הייעוץ וראיית החשבון גרנט ת'ורנטון, הראה כי חברות דואגות לשימור כוח האדם שלהן בווייטנאם יותר מבכל מקום אחר בעולם. "הכשרנו אותם, חינכנו אותם, ואז הם התפטרו", אומר אקירה אקאשי, יו"ר חטיבת ניסאן טכנו ביצרנית המכוניות היפאנית. החברה מתכוונת להרחיב את כוח האדם שלה בווייטנאם ל-1,400 מהנדסים עד 2010. מהנדסים מתחילים מרוויחים בווייטנאם 200 דולר בחודש - פחות ממחצית שכר מהנדס מתחיל בסין, ופחות מעשירית ממשכורת מקביליהם בארה"ב וביפאן.



היתרון המשמעותי ביותר שמציעה וייטנאם לחברות הזרות הוא היציבות הפוליטית. בדומה לסין, גם בווייטנאם ישנה מפלגה קומוניסטית מרכזית שמוחצת את ההתנגדות, שולטת ביד עזה בצבא ואינה ממהרת לשנות את המדיניות הממשלתית או את המנהיגים.



"קומוניזם מביא ליציבות רבה יותר", אמר שו, סמנכ"ל הכספים בטקסהונג, וביטא השקפה המשותפת למנהלים רבים באסיה שמחליטים היכן להשקיע. לפחות מספר מנהלים אמריקאיים מסכימים על כך, אך הם לעולם לא יודו בכך בפומבי.