יש מדינות שעושות כל מאמץ כדי לחפש נפט. במחירי הנפט הנוכחיים זה נשמע די הגיוני. אבל יש מדינות עשירות מאוד, שהנפט זורם אצלן חופשי ברחובות, ולכן הן מכשילות ניסיונות לחיפושי נפט. מדינה כזאת היא כנראה ישראל.
לפני כ-10 שנים החליטה חברת אבנר לחפש נפט באזור ים המלח, במקום הנקרא צוק תמרור. כדי להשיג זיכיון לחיפושי נפט צריך להשיג כמה היתרים: ממשרדי התשתיות והביטחון, מהוועדה המחוזית לתכנון ולבנייה, ממינהל מקרקעי ישראל ומינהל התעופה האזרחית. משום שצוק תמרור הוא בתוך שמורת טבע, צריך גם את אישור רשות הטבע והגנים. לפני 10 שנים קיבלה אבנר את אישורם של כל הגופים האלה, כולל רשות הטבע והגנים, אך לא החלה בקידוחים, עקב המחיר הנמוך של הנפט. עכשיו, כאשר המחיר עלה לשמים, היא מנסה לחדש את האישור, ולהתחיל לקדוח.
כל הגופים השלטוניים הסכימו, אבל רשות הטבע והגנים מסרבת, בטענה שהקידוח יגרום לנזקים סביבתיים קשים, יגדיל את נוכחות המטיילים בשטח, יגרום לפסולת, רעש ותאורה - וכך ייפגעו החי והצומח באזור. היא אף אומרת שמדובר בכמות קטנה של נפט, שאינה כדאית כלל - כי מה זה כמה מאות מיליונים עבור הרשות.
העובדה שהשר להגנת הסביבה גדעון עזרא תומך בפרויקט, לא עושה על הרשות כל רושם. גם העובדה שאורי אור, יו"ר מליאת רשות הטבע והגנים, תומך בקידוח, לא מזיזה להנהלת הרשות.
לפי בדיקה שערך גיאולוג החברה, מדובר ב-6.5 מיליון חביות שערכם כיום מגיע ל-850 מיליון דולר. כסף מכובד שיכול לעזור למאזן התשלומים שלנו. אבל רשות הטבע והגנים מתנגדת, וכל זאת כאשר מדובר על חלק אפסי ממדבר יהודה, ועל חלק זעיר מתוך השמורה שגודלה מאות דונמים.
מדובר באתר קידוח שנמצא קילומטר מגבול השמורה, ולכן במידה שיימצא נפט מתחייבת אבנר לפרק את מתקני הקידוח בתום העבודות ולהניח צינור שיוביל את הנפט מהבאר אל מחוץ לשמורה, לשם יגיעו המכליות. מה שיישאר בשמורה יהיה רק "חרגול" הפקה אחד שיתפוס שטח של חצי דונם עד דונם. בסיום ההפקה יפורק גם החרגול והמדבר יחזור לקדמותו.
אז נכון שאין לקדוח בכל נקודה. אסור לקדוח בפסגת המצדה וגם אסור לקדוח בהר הרצל. אך אם במדבר יהודה אסור לקדוח, היכן מותר? טוב, במדינה עשירה ועצמאית, בלי בעיות אנרגיה כלל - הכל אפשרי.
כנראה שאצלנו הנפט זורם ברחובות
נחמיה שטרסלר
25.6.2008 / 16:06