בחודש האחרון מופצת באינטרנט עצומה הקוראת להשוואת ימי החופשה של ההורים לאלה של תלמידי בית הספר וילדי הגן. "כמה פעמים מצאתם את עצמכם חסרי אונים מול חופשות משרד החינוך", כותבת יוזמת העצומה יערה ישורון, "מקום העבודה שלי דורש נוכחות מלאה - כמו כל מקום עבודה במשק הישראלי - ושוב ושוב אני צריכה לשלם לגורמים חיצוניים כדי שישמרו על ילדי".
ישורון, תושבת רמת גן בת 27, נשואה לניצן, איש תוכנה ומחשבים, ואמא לעדן בת החמש ואופק בן השנתיים. היא עובדת במשרה מלאה, משבע עד ארבע, כאחראית תוכן בחברה המספקת שירותי אינטרנט. המאמצים הנפשיים והכלכליים למצוא סידור לעדן בתה בחופשת פסח האחרונה הביאו אותה לקריסה: "הילדים היו בחופשה שבוע ימים לפני החג, לאחר מכן המשיכו לחופשת חול המועד שנמשכה כעשרה ימים, ולבסוף כשכולנו כבר חזרנו לעבודה לילדים היה עוד יום חופשה - אסרו חג. למה אין לימודים באסרו חג? זה כבר היה הזוי".
ישורון נכנסה לאתר "עצומה" (המאפשר לפתוח, לקרוא ולחתום על עצומות בנושאים שונים) וקראה להורים להפסיק לשתוק. ההיענות היתה רבה: אלפי הורים הגיבו, ונכון לשבוע זה חתומים עליה 2,900 הורים כשמיום ליום הרשימה מתארכת. "אנשים מציעים עזרה", מספרת ישורון על התגובות שקיבלה, "מציעים פתרונות, רוצים לעשות שינוי. אפילו סבתות ששומרות בלי סוף על הנכדים כותבות שהגיע הזמן לעשות משהו. מדובר במצוקה אמיתית של אוכלוסייה שלמה שמתמודדת עם קריירה וימים רבים שבהם הילדים נמצאים בבית - ללא פתרון מערכתי".
ישורון אינה הראשונה. במשך השנים ניסו רבים לעשות רפורמה בלוח החופשות של ילדי ישראל. שרי חינוך ואנשי מקצוע המליצו על דילול החופשות, וגם דו"ח דברת ביקש להחיל רפורמה בעניין - ללא הצלחה. "אין שר חינוך שלא ניסה לשנות את ימי החופשה הרבים של תלמידי ישראל", אומר שר החינוך לשעבר וחבר ועדת דברת אמנון רובינשטיין, "ארגוני המורים תמיד דחו זאת על הסף".
אורך חופשות החגים בארץ מעורר תהיות. בפסח, למשל, מסתכמת החופשה ב-17 יום. החג עצמו, כולל חול המועד, נמשך שבעה ימים בלבד, אולם הילדים יוצאים לחופשה תשעה ימים לפני ערב החג ונשארים בבית יום נוסף אחרי תומו - לאסרו חג. במשרד החינוך נהנים מהאסרו חג - היום שחל לאחר שלושת הרגלים ומקורו בימי העלייה לרגל לבית המקדש אז נותרו החוגגים בעיר יום נוסף - גם בשבועות ובסוכות. אז מדוע מציינים אותו עד היום? למה ילדים בגן חובה זוכים ליום חופשה בל"ג בעומר בעוד הוריהם עובדים כרגיל? ולמה בחנוכה, מועד שאינו מוזכר בתורה, ולכן על פי חוק לא אמור להיכלל במסגרת ימי המנוחה, הם שוב בבית לשבוע?
ההתמודדות של הורים עובדים עם ימי החופשה הרבים כרוכה במאמץ נפשי וכלכלי. בחופשת הקיץ הארוכה פורחת תעשיית הקייטנות - החל מקייטנות "רגילות" במתנ"ס וכלה בקייטנות א-לה "הישרדות". מחיר התענוג נע בין 800 ל-3,000 שקל למחזור. כך צולחים, בקושי, את יולי. שלא לדבר על אוגוסט. "החופשות של משרד החינוך פשוט שיתקו אותי כאם עובדת", מספרת ישורון, "כל עוד הילדה היתה בגן פרטי החיים שלי התנהלו על מי מנוחות. ברגע שהיא נכנסה לגן מועצה התחלתי לעבוד בעבודה שלישית: חוץ מעבודתי במשרד והיותי אמא, היום אני גם עובדת כמתאמת חופשות כדי למצוא סידור לילדה בחופשות הבלתי-הגיוניות של משרד החינוך. כל יום חופשה כזה זה מחול שדים, היסטריה. במקום להגיע לעבודה בראש שקט אני מוטרדת ומחפשת פתרונות, מתקשרת לגדודי הבייביסיטר שאני מחזיקה ומשלמת המון כסף. בעיקר, הכי כואב, זה להגיד לילדים שאני נורא מצטערת, אבל 'אמא צריכה ללכת לעבודה'".
עובדים כמו עבדים
שנת הלימודים בבתי הספר התיכוניים בישראל נמשכת 210 יום וביסודיים 220 יום. באירופה ובארצות הברית לומדים פחות: בדנמרק ובאיטליה 200 יום, בבריטניה 190, בצרפת 180, בארצות הברית 180 יום ובספרד 166. הסיבה: שבוע הלימודים בישראל הוא עדיין בן שישה ימים, בעוד שבשאר המדינות המתועשות עברה מערכת החינוך כמו שאר המשק לחמישה ימי לימודים בשבוע בלבד. אם היו מאמצים כאן שבוע מקוצר (כפי שהמליצה ועדת דברת) מספר ימי הלימוד היו יורד ל-176 בלבד.
על פי נתוני משרד התמ"ת זוכים עובדי המשק הישראלי לחופשה הנעה בין עשרה ל-26 יום. על פי חוק, מי שעובד חמישה ימים בשבוע זכאי למינימום עשרה ימי חופשה בתשלום (ומי שעובד שישה ימים בשבוע ל-12 יום). בנוסף לכך, מקבלים העובדים תשעה ימי חופשה בעבור חגים: יומיים בראש השנה, יום בכיפור, יומיים בסוכות, יומיים בפסח, יום בשבועות ויום בחג העצמאות. כך, בעוד הילדים יוצאים ל-41 ימי חופשות חגים במהלך השנה, 47 כולל שבתות - הוריהם נהנים מתשעה בלבד.
באירופה המצב שונה לחלוטין. שם, חופשה של חודש ימים לפחות, בתשלום, היא זכות שאין עליה עוררין. על פי נתוני ה-OECD (הארגון לשיתוף פעולה כלכלי ופיתוח שבו חברים 30 מדינות דמוקרטיות), כל עובד בסקנדינוויה זכאי לחופשה מינימלית של חמישה שבועות (פלוס תשעה ימי חג), האיטלקים נהנים ממינימום עשרים ימי חופשה בתשלום (פלוס 13 ימי חג), ובצרפת, שבה איש לא יעלה בדעתו לוותר על הווקאנס, זכאים העובדים ל-30 ימי חופשה מינימום (ויום חג אחד). ארצות הברית, לעומת זאת, היא המדינה היחידה שבה חופשה שנתית אינה מעוגנת בחקיקה. בפועל האמריקאים מקבלים ממעסיקיהם כ-12 ימי חופשה ועוד 11 ימי חג.
"פה בארץ, במקום לבנות חברה עם אנשים שיש להם חיים, שיהנו מבריאות ומתרומה לחברה, מעבירים את האנשים דרך מסחטה", אומרת ד"ר נילי מארק, מומחית לכלכלת חינוך באוניברסיטת תל אביב. "החופש הגדול בעצם מקצין את הבעיה העיקרית שלנו: בארץ אנשים עובדים כמו עבדים, המון שעות, אין חופשות ובקושי רואים את המשפחה. בהרבה מאוד מקומות עבודה החופשה מצומצמת לעשרה ימים עד שבועיים. ככה דווקא בישובים המבוססים יש המון ילדים מוזנחים נפשית. ההורים שלהם חוזרים הביתה אחרי שמונה בערב והם כל היום עם מטפלות. באירופה אנחנו מדברים על חודש חופשה, על חופשה משפחתית. בנאדם יסיים יום עבודה בשעה ארבע. יש לו חיים. יש לו משפחה, יש לו פנאי, זה כל הסיפור".
"אנחנו חיים בימי הביניים לעומת אירופה", מסכימה פרופ' סילביה ביזאוי, ראש התוכנית ללימודי משפחה במכללה למינהל. "ברוב מדינות אירופה יש מסגרות שאליהן שולחים את הילדים לשבועיים עד חודש בחודשי הקיץ, שבהן מפתחים הרבה כישורים אישיים וחברתיים. רואים דברים אחרים. המחנות האלה מסובסדים על ידי ארגונים שונים, הממשלה, העירייה, והם מיועדים גם לאנשים ממעמד סוציו-אקונומי נמוך".
בעינייך המדינה צריכה לדאוג לילדים בחודשי החופשה?
"בהחלט. הכי בולט פה זו הפגיעה במעמד הילדים. הזילות של ערך הילדים, חוסר ההשקעה, חוסר השקעה בהורים כאזרחים. המדינה צריכה לתת לילדים אפשרויות להכיר ולהתפתח ולחשוב גם על דברים אחרים חוץ מטלוויזיה ובריכה. זה לא רק הזלזול - זה הטמטום. אנחנו מזניחים את הרחבת האופקים של דור העתיד שלנו".
ריקי כהן, אמא לילדים בני שש ושנתיים, מנהלת תוכן גולשים באתר nrg ומוכרת לרבים כבעלת הבלוג "קורות האם האובדת", שבו היא מספרת בעצב מהול בשעשוע על רגעי השפל הקטנים והגדולים של ההורות. "לצד החינוך הרגיל", היא אומרת, "אנחנו מקיימים מערכת חינוך פרטית. בגן המועצה של הבן שלי, באותו מבנה, הקמנו מועדונית. התארגנו כל ההורים של הגן ושכרנו צוות של אנשים ששומרים על הילדים. הם נותנים לנו פתרון לימי החופשה הארוכים בפסח, בסוכות ובחופש הגדול. בזמן החופש הגדול ימשיך הגן לעבוד עוד 40 יום בתמורה לתשלום של 1,050 שקל לכל ילד. לאחר מכן, באוגוסט, בעלי ייקח שבוע חופשה ואני שבוע אחריו כדי להיות עם הילדים".
כהן, חברה בפורום הורים, מספרת על התזזית שאוחזת בחברותיה לפורום לקראת חודשי הקיץ. "עכשיו כולן בלחץ", היא מספרת, "מנסות למצוא סידור. מה שמרגיז באמת הוא שאף אחד לא חושב שיש בעיה. כולם מקבלים את זה כמובן מאליו".
נטל הטיפול בילדים בזמן החופשה נופל בדרך כלל על נשים, הנדרשות לתיאומים אינסופיים עם הבייביסיטר, סידורי שינה אצל הסבתא או התארגנות עם החברות כך שכל אחת תשמור יום אחד בשבוע על חבורת הילדים המשועממים. "אין אמא שלא עבר לה בראש לעזוב את מקום העבודה", אומרת ישורון, "אני מבינה נשים שמחליטות לעשות את זה. המשק מערים עלינו הנשים אינספור קשיים כאמהות עובדות והמשק מפסיד. אשה בעבודה לא תבזבז זמן. היא לא מרימה את הראש כי בארבע היא צריכה לצאת. לגברים יש זמן. הם יגיעו בתשע למשרד ובצהריים יפרשו לארוחה ארוכה. אני מאמינה בכוח הנשי, אנחנו יודעות לעבוד".
פרנסיס רדאי, יו"ר הוועדה למעמד האשה בלשכת עורכי הדין ומרצה במכללה למינהל ובאוניברסיטה העברית, מספרת כי על פי מחקרים, גם כששני ההורים עובדים האם מקדישה יותר זמן לטיפול בילדים. "אני חושבת שחוסר האיזון בין החופשות של הילדים בארץ לחופשות בשוק העבודה הוא שערורייתי", היא אומרת. "מדובר בעיקר בפגיעה בנשים צעירות. היום הוצאות הטיפול בילד אינן מוכרות כהוצאות מס, כך שאפילו נשים עצמאיות לא יכולות לנכות את התשלום לבייביסיטר".
"בואי נדבר על נשים שעובדות בהיי-טק", מקצינה ד"ר מארק, "או שהן לא נשואות ואין להן ילדים או שהילדים שלהן גדלים בלי אמא. מעמד האשה בארץ הלך מאה שנה אחורה. או שאת מוותרת על קריירה או שאת מוותרת על אמהות - אין כאן עבודה נורמלית לנשים". פרופ' ביזאוי זוכרת עצמה היטב כאם צעירה לשלושה. את הימים שבהם היו ילדיה בחופשת בית הספר היתה מבלה עמם, בלילות היתה מנתחת את החומר למחקרים שערכה במוסדות האקדמיים. "הנשים היום מתמרנות", היא אומרת, "כדי לשרוד את החופשות וכדי לעמוד בקצב שוק העבודה, הן נמצאות עם הילדים ביום אך ממשיכות לעבוד בלילה. לשיטה הזאת של לעבוד אחרי שהילדים הולכים לישון יש גם מחיר. במקום שהשעות עם הילדים יהיו שעות של כיף הן הופכות לשעות של עצבים, כי יש לך עבודה על הראש. זו התעללות ממוסדת מטעם המדינה בילדים ובאמהות".
דו"ח דברת הלך לפח
מקורו של החופש הגדול בעולם נעוץ בחודשי הקיץ, שבהם הילדים היו משתחררים ממטלות הלימודים כדי לסייע להוריהם בעבודות המשק. גם בישראל הסיבות היסטוריות. "בארץ החופשה נקבעה בעקבות מזג האוויר", מסבירה לאה רוזנברג, ראש המנהל הפדגוגי במשרד החינוך. "בחודשי הקיץ היה בלתי אפשרי ללמוד לימודים מסודרים בכיתות בלי מזגן. בשנים האחרונות, לא פעם אומרים לי 'אבל היום יש כבר מזגנים', אז האמת שאין מזגנים בכל המסגרות. סיבה נוספת לחופשה הארוכה נעוצה בהתגלגלות של הסכמי עבודה עם המורים".
רוזנברג מסבירה כי חופשת הפסח המוקדמת מקורה במנהגי התרבות היהודית, בימים שבהם הילדים נשלחו הביתה כדי לסייע להכנות לחג. "גם במשפחות לא דתיות", היא מסבירה, "המסורת של ניקיון לפני הפסח היתה נהוגה ולכן ניתנה חופשה לפני החג. לימים, זה נקבע לשבוע חופשה כי שוב נכנסו לכאן הסכמי עבודה קיבוציים עם המורים. אני יודעת שהסיבות נשמעות אנכרוניסטיות, אבל ככל שתנאי השכר של המורים הלכו והידרדרו אי אפשר היה לדבר על הארכת ימי הלימודים".
אמנון רובינשטיין, שר החינוך בשנים 93'-96', מספר כי אין שר שלא נדרש לעניין החופשות. "כשנכנסתי לתפקיד הצעתי לקצר את החופשות ולהאריך את שנת הלימודים. הייתי גם מוכן להיכנס למשא ומתן מבחינה כלכלית, אבל ארגוני המורים אמרו שאי אפשר לגעת בזה".
אז ויתרת.
"ויתרתי משום שהיו לי אתגרים אחרים שבשבילם הייתי צריך את שיתוף הפעולה עם ארגוני המורים. קשה מאוד לעשות רפורמות במערכת החינוך".
גם יצחק לוי, שר החינוך בשנים 98'-99', זוכר היטב את התנגדויות המורים. "במהלך הקדנציה שלי הצעתי שתי הצעות", הוא מספר השבוע, "האחת להפוך את לוח החופשות על פי הלוח העברי (להתחיל את הלימודים בראש חודש אלול ולסיימם בסוף חודש סיוון, כלומר להאריך את הלימודים ולקצר את החופשה). המורים אפילו לא רצו לשמוע מזה. בהמשך הצעתי לאזן את החופשות. להשאיר למורים אותם ימי החופשה, אבל לקצר את החופש הגדול על חשבון הגדלת חופשת פסח וחנוכה. כל הצעה שניסיתי ליזום נפלה על הסף. ארגוני המורים טענו שאין על מה לדבר, הם לא היו מוכנים לשמוע. כמורה וכמנהל בית ספר אני משוכנע שהחופש הגדול מזיק. אתה כל השנה משקיע בתלמידים ולאחר החופשה אחוז לא מבוטל של תלמידים, ובעיקר החלשים, חוזרים אל שנת הלימודים עם רגרסיה".
הפרדוקס הוא שבעוד הילדים החילונים חוגגים כל חג בחופשה ממושכת, דווקא במגזר התורני קורה ההפך. "אצל לומדי תורה אין חופשה", מסביר לוי. "הרמב"ם כתב שלתלמידים מגיע יומיים חופשה בלבד - בערב פסח ובתשעה באב. זה הכל. יש מקומות שבהם לומדי תורה מקבלים חופשה של שלושה שבועות, יש שמקבלים חופשה של שבועיים ובשאר הזמן הם לומדים. והילדים בריאים וטובים ומתפתחים ולא קורה להם כלום. היום מערכת החינוך הרגילה מקדשת את מה שיש ולא מסתכלים ימינה ושמאלה וחבל".
לפני שלוש שנים נדרש לעניין דו"ח דברת, שהציע לנער את מערכת החינוך מן היסוד. בפרק העוסק ב"ארגון מחדש של שנת הלימודים" הומלץ לקצר את חופשת פסח לשבועיים ואת חופשת חנוכה ליום אחד בלבד. כמו כן הומלץ להתחיל את השנה ב-25 באוגוסט, כדי שיתקיימו לימודים משמעותיים לפני החגים. עוד המליצה הוועדה ששנת הלימודים תחולק לשתי מחציות שוות באורכן (ביסודי 92 יום ובעל-יסודי 88 יום) כשבין מחצית למחצית תהיה חופשה בת שבוע-שבועיים, שתנוצל למבחני חורף. "כמו את כל דו"ח דברת גם את ההצעות האלו זרקו ארגוני המורים לפח", אומר רובינשטיין. "רפורמת החופשות היוותה עבורם עוד איום".
"בדברת ניסינו להפוך את שנת הלימודים ליותר אפקטיווית", מספרת רות אוטולנגי, מרכזת ועדת דברת ובעבר ראש האגף לחינוך העל-יסודי במשרד החינוך. "כולנו מכירים את זה שבמקומות העבודה מביאים את הילדים בשבוע לפני פסח, בחנוכה ובעוד חגים. זה גורם לנזק כלכלי ולדמורליזציה. כל המשק עובד, רק התלמידים בחופשה. ניסינו לתקן את הדברים האלה". אוטולנגי מספרת שהשינוי המהותי יותר שהוצע היה בניצול נכון של ימי הלימודים. "בכל שנה מתבזבזות אלפי שעות לימוד ועבודה של מורים", היא מסבירה, "משום שהמורים והתלמידים מסיימים בפועל את שנת הלימודים שבועיים-שלושה לפני תחילת החופשה - בתום המבחנים. כל תלמיד מכיר את זה. לאחר המבחנים המורים עסוקים בבדיקתם ובכתיבת התעודות. התחושה בבית הספר היא שהשנה נגמרה ושאין טעם יותר ללמוד. בדברת הצענו שהמבחנים יהיו סמוך מאוד לתאריך החופשה הרשמי והמורים יבדקו את המבחנים ויכתבו את התעודות בזמן החופשה. כמובן שדבר כזה לא עבר. היום, הנכד שלי בכיתה ח' מספר שכבר שבועיים הם לא לומדים בכלל והחופש הגדול עוד לא התחיל".
יש סיכוי לשינוי?
"יש זכויות נקנות, זכויות שאנשים התרגלו אליהם. גם מורים וגם תלמידים רגילים לחופשות הארוכות, להקלות ולכן כל כך קשה לשנות את הדברים. אבל בהחלט ברור שההגינות וההיגיון דורשים את השינוי".
הפתרון, בשורה האחרונה, הוא כלכלי. "עלות כל יום לימודים היא אדירה", אומרת רוזנברג, "גם עכשיו, אחרי המשא ומתן האחרון עם המורים כשאנחנו כבר משפרים את שכרם זה ביחס למספר של ימים נתונים. אם היינו רוצים להוסיף ימי עבודה, אז העלויות היו גבוהות מאוד". יו"ר ארגון המורים, רן ארז, אומר גם הוא שמדובר בכסף. "לאורך ההיסטוריה", הוא אומר, "משרד החינוך והאוצר לא באו עם שום הצעה אמיתית להמרת ימי החופשה בתשלום".
פעמים רבות התנגדתם לשינוי.
"השר לוי, שהיה שר החינוך, הציע לנו ללכת לפי לוח שנה עברי. אמרתי לו: 'אם אתה גם מוכן לשלם לנו משכורת על פי לוח עברי, אז אין בעיה'. בזה נגמר הסיפור. אף אחד לא רצה לשלם. רובינשטיין, לימור לבנת וגם יולי תמיר באו אלי ואמרו 'מה פתאום יש חופש באסרו חג? מה זה? אז אמרתי לה: 'נו, למה יש גם חופשה בל"ג בעומר כאשר ההורים עובדים?'"
למה באמת?
"יש דברים שקיימים בארץ מאז ומעולם ואם רוצים לשנות אותם צריך להגיע להסכמות".
ארז מציין שבעבר הסכימו לשינויים מינוריים בתוכנית החופשות. לדוגמה, ביום המימונה שלאחר חופשת הפסח התלמידים למדו. לבקשת שר החינוך, יצחק נבון, הסכים ארז להתחיל את חופשת הפסח יום מאוחר יותר ולכלול את המימונה כיום חופשה. מקרה אחר היה 1 במאי, שבתקופת שלטון המערך היה יום חופשה. "השר המר", מספר ארז, "ביקש מאיתנו לוותר על 1 במאי והסכמנו. ויתרנו בלי לקבל שקל אחד".
אולם מעבר לכסף הדרוש למערכת החינוך, גם כחברה אולי יש צורך בשינוי בסדרי העדיפויות. שרונה מי-טל, סגנית פסיכולוגית מחוזית במחוז צפון ומרצה בבית הספר לחינוך באוניברסיטת חיפה, מספרת כיצד במלחמה האחרונה הורים וילדים היו לפתע יחד, בבית. היו משפחות שלאחר יומיים טיפסו על הקירות, היו כאלו שלמרות הנסיבות הקשות גילו את התא המשפחתי מחדש.
"אולי הבעיה היא שההורים לא יודעים איך להיות עם הילדים שלהם", אומרת מי-טל. "הילדים זקוקים לזמן עם ההורים, אבל אנחנו כבר איבדנו את זה. אני חושבת שצריך להחזיר את החיים הכלכליים למצב נורמלי שיאפשר לאנשים לקחת חופשות, להיות עם הילדים, ליהנות מהם, ללמד אותם. זה לא רק התפקיד של מערכת החינוך". רוזנברג מסכימה ונותנת דוגמה של מדיניות כזו בצרפת, שם לומדים ארבעה ימים וחצי בשבוע. "פרט לסוף השבוע הארוך", היא מספרת, "התלמידים מקבלים חצי יום חופשה ביום רביעי. ההורים יוצאים מוקדם מהעבודה וזה נחשב ליום מאוד יפה עם פעילות משותפת של הורים וילדים. המוזיאונים פתוחים חינם. זו מדיניות לאומית".
*
גם יערה ישורון מרמת גן היתה שמחה לסיים בימי רביעי מוקדם מהרגיל ולבלות עם ילדיה. במקום זה היא מחפשת בייביסיטר. רק בשעות הלילה המאוחרות, לאחר שהשכיבה את ילדיה לישון ולאחר שסיימה עוד כמה מטלות עבור העבודה, היא נכנסת להתעדכן באתר עצומה. מה היא תעשה עם כל אלפי החתימות? תפנה עם הרשימה לשרים ולחברי כנסת בתקווה שמישהו יזהה את הפוטנציאל האלקטורלי וירים את הכפפה. בינתיים היא שוב מוטרדת: "באוגוסט אני כנראה אקח חופשה על חשבוני למרות שיש לי בסך הכל 12 ימי חופשה בשנה. פשוט אין ברירה. ליולי מצאתי מסגרת של קייטנה עד השעה אחת. ועכשיו אני מחפשת מישהי שתאסוף את הילדה מהקייטנה. אני צריכה סידור לעוד ארבע שעות, עד שאני חוזרת מהעבודה. מכירה מישהי?"*
הילדים חוגגים וההורים סובלים: כיצד חופשות בתי הספר הפכו להיות נטל על ההורים?
אסתי אהרונוביץ
26.6.2008 / 12:55