מנציח את העוני על מזבח הפופוליזם

אלי ישי, כידוע, דואג לילדי העניים. "אני, שבאתי ממשפחת מצוקה", תקף לפני חודש את שר הרווחה יצחק הרצוג, "יודע מה המשמעות של קצבאות ילדים. מי שבא ממקום אחר מחפש פתרונות המתאימים לילדי שוק ההון, ולא לילדים רעבים".

בזכות המשפט חוצב הלהבות הזה מציע כעת ישי להוסיף 35 שקל בחודש לקצבה של כל ילד, החל בילד הראשון. זאת הצעה מתוחכמת. היא מנטרלת את ההתנגדות האפשרית של הציבור החילוני להגדלת קצבאות הילדים, כפי שהיה בעקבות חוק הלפרט, שהגדיל את הקצבאות רק החל בילד החמישי - כלומר, דאג למשפחות מרובות הילדים ולא למשפחות החילוניות, מעוטות הילדים. הצעתו של ישי כורכת את האינטרס החילוני והחרדי יחדיו.

זו הצעה מתוחכמת גם בשל ההיקף שלה - בסך הכל 35 שקל לילד בחודש. איזה נזק תעשה כבר תוספת זניחה כזו לקצבאות הילדים? אלא שהנזק קיים, וישי יודע זאת היטב. זהו נזק כפול - של הזרמת כסף ציבורי טוב למקום שבו הוא לא יועיל כלל ואולי אפילו יזיק, על חשבון הזרמתו למקומות שבהם הוא ישרת היטב את מטרתו - חילוץ ילדים בישראל מקו העוני. ישי יודע ש-69% מהמשפחות ללא מפרנס נמצאות מתחת לקו העוני. במשפחות שבהן יש מפרנס יחיד שיעור העוני הוא כ-25%, ובמשפחות שבהן שני בני הזוג עובדים - רק 3.5%. כלומר, יציאת שני ההורים לעבודה היא המפתח המובהק לחילוץ המשפחה כולה מעוני.

ואולם זה אינו המפתח היחיד. גם מספר הילדים במשפחה משפיע על הסיכוי של המשפחה כולה להידרדר לעוני. משפחה שבה שני שני בני הזוג עובדים בשכר מינימום, ויש בה יותר משישה ילדים תהיה ענייה. במצב כזה, כל בני המשפחה נידונו לעוני, מאחר ששכר ההורים אינו מספיק לכלכל שישה ילדים. התערבות של המדינה, באמצעות תשלום קצבת עבודה (מס הכנסה שלילי) לאותה משפחה, תחלץ אותה מהעוני. בתנאים של מס הכנסה שלילי, רק משפחות עם שבעה ילדים ויותר, ששיעורן באוכלוסייה נמוך מ-5%, חשופות לסכנה של עוני.

המפתח לחילוצם של ילדי ישראל מעוני מצוי, אם כן, קודם כל בעידוד של שני ההורים לצאת לעבודה, ולאחר מכן בסיוע להורים שמשתכרים סכום נמוך באמצעות קצבת עבודה. קצבה זו היא הדרך לסייע למשפחות עניות, מפני שהיא מגדילה את ההכנסה של המשפחות, אך עושה זאת רק עבור מי שהצטרף לשוק העבודה - וכך גם יצר לעצמו סיכוי לשפר את מצבו בלי הסיוע של הקצבה. מי שנשאר בבית, ומסתמך על קצבאות ילדים, לעולם לא ייצר לעצמו סיכוי לשפר את מצבו.

בעוד שקצבת עבודה משיגה שתי מטרות - גם עידוד היציאה לעבודה, וגם שיפור בהכנסה של משפחות עניות - קצבת הילדים אינה משיגה אף אחד מאלה. להפך, קצבת הילדים מעודדת הישארות של ההורים בבית והסתמכות על קצבאות, וכן הגברת ילודה. שני הדברים כאחד מגדילים את הסיכוי ללידתם של ילדים עניים, במקום ההפך מכך. כך, ב-1999-2001 גדלו תשלומי המדינה על קצבאות הילדים מ-7.6 מיליארד ל-8.3 מיליארד שקל - עלייה של 9.4%. באותן שנים גדל שיעור הילדים העניים בישראל מ-24.9% ל-26.9% - גידול של 8%.

למרות טענותיו המתלהמות של אלי ישי, כי רק הוא מבין ילדים רעבים, הצעתו פועלת לרעת הילדים הרעבים בישראל. דווקא הצעותיו של שר האוצר רוני בר-און - להעניק מס הכנסה שלילי למשפחות עובדות, לסבסד מעונות יום וארוחות חינם לילדים ממשפחות מצוקה, להפעיל יום לימודים ארוך עם מפעל הזנה, ליישם את תוכנית ויסקונסין לסיוע במציאת עבודה ולבצע רפורמה בחינוך שתשפר את הסיכוי של ילדים עניים לרכוש השכלה - הן אלה שיכולות לתמוך במשפחות העניות.