2009 שנה מבוזבזת

אפשר לכנות את החלטתו של שר האוצר, רוני בר-און, לבטל את תוכנית המיסוי שלו כהתקפלות, ואפשר להכתיר את יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, שהתנגד לתוכנית כמנצח, אך השורה התחתונה של החלטתו של בר-און היא שהשנה הכלכלית הקרובה היא שנה מבוזבזת.

בר-און ציין בהודעתו כי טעה בעיתוי ובהערכת המצב הפוליטית כאשר יצא עם תוכנית שמפחיתה את המס על עבודה, אך במקביל מטילה מיסוי על קרנות ההשתלמות. לדבריו, הוא אינו רוצה לגרור את המשק השקוע בממילא בחוסר יציבות פוליטית לשביתות שיגבירו את אי הוודאות.

בר-און אולי נוהג בתבונה בכך שאינו הולך עם הראש בקיר ומנסה ליישם את תוכניתו ויהי מה. בקטגורייית סתגלנות וגמישות הוא זכאי לציון גבוה. אך בסופו של דבר, ממשלות לא נמדדות רק בגמישות, אלא בעיקר בתרומתן לניהול ענייני המדינה וקידומם. שרי אוצר נמדדים ביכולתם לנהל מדיניות כלכלית אחראית וביצירת תנאים לצמיחת המשק בהווה ובעתיד. לגבי ניהול התקציב, קשה לבוא בטענות לבר-און. הוא נאבק מול הלחצים הפופוליסטיים להגדלת קצבאות ומפגין אחריות בשמירה על התקציב בתקופה מועדת לפורענות.

אך בכל הקשור להישגים עתידיים, תקופתו כשר אוצר, ובכלל תקופתה של ממשלת אולמרט, לא תיזכר כתקופה שבה הונעו תהליכים כלכליים אסטרטגיים משמעותיים לגבי המשק הישראלי. כל שנעשה שהוא לשמור על הקיים וליהנות מפירות הצמיחה שיצרה הממשלה הקודמת. רפורמת המיסוי היתה הזדמנות אחרונה של בר-און ואולמרט להטביע חותם כלכלי ממשי ולשתול עץ שהיה מניב בעוד שנה, שנתיים או שלוש עוד כמה עשיריות לשיעור הצמיחה. הנסיגה מרפורמת המיסוי חותמת קדנציה שלא קרה בה דבר מבחינה כלכלית, ומבטיחה לנו עוד שנה אבודה שלא יקרה בה כלום. למעשה, נותר לקוות שלא יקרה בה כלום, כי כפי שהדברים נראים כרגע לקראת תקופת בחירות, העשייה היחידה שאפשר להעביר בעיתוי הזה היא עשייה רעה ופופוליסטית.