הדיווח הכספי המותאם לשינויים בכוח הקנייה הכללי של המטבע הישראלי הונהג בישראל בשל האינפלציה הגבוהה ששררה במשק מסוף שנות ה-70. ממציאות זו הסיקה לשכת רואי חשבון בישראל כי דיווח נומינלי הוא חסר ערך למשתמשים בדו"חות כספיים.
בשנים האחרונות חל שינוי משמעותי בסביבת האינפלציה בישראל המתבטא בשיעורי האינפלציה נמוכים, ציפיות לאינפלציה נמוכה, יעדי אינפלציה נמוכים של הממשלה ושימוש מצטמצם במנגנוני ההצמדה.
לכן החליטה הוועדה המקצועית של המוסד הישראלי לתקינה בחשבונאות כי יש לעבור לדיווח כספי על בסיס נומינלי, כמקובל בעולם. ביולי 2001 אישרה הוועדה פה אחד את תקן חשבונאות מספר 12. לפי התקן מרבית התאגידים יעברו לדיווח נומינלי בסוף 2002.
עוד לפני אישור התקן החלו רשות החברות הממשלתיות וחברת החשמל לתוקפו בטענה שהוא "יפגע" בהן. גופים אלה לא בחלו באמצעים, לרבות "איומים" על מבקרי חשבונות של חברות ממשלתיות, "איומים" בתביעות משפטיות נגד אישורו והטלת ספק בחוקיות המוסד לתקינה. לחצים אלה הביאו את נשיא לשכת רו"ח לעכב את פרסום התקן בשלושה חודשים, בהם הדיונים נמשכו. באוקטובר 2001 קבעה הוועדה המקצועית של המוסד לתקינה פה אחד כי אין מקום להכניס בתקן שינויים. עוד באוקטובר התכנסה המועצת המוסד לתקינה, בראשות נשיא לשכת רו"ח ויו"ר רשות ניירות ערך, והביעה תמיכה בתקן החדש. התקן נכנס לתוקפו עוד באותו החודש. מהן הטענות שהועלו נגד התקן, וכיצד ניתן להשיב עליהן? תשובותי לשאלות שלהלן מבוססות בין השאר על חוות דעתו של ד"ר אייל סולגניק, רואה החשבון הראשי של רשות ני"ע.
דו"חות כספיים ריאליים עדיפים: טענה משוללת יסוד, שכן התאמה למדד יחיד כלשהו, בין אם למדד המחירים הכללי ובין אם לשער החליפין של הדולר, אינה משקפת "ריאליות" של הדו"חות הכספיים.
התומכים בדו"חות מותאמים חושבים על דו"חות ב"ערכים הוגנים" או על דו"חות על בסיס "דולרי". לדעתם, הדיווח ה"ריאלי" משמעו זקיפת הוצאות מימון אינפלציוניות לנכסים קבועים ואחרים. ההנחה המופרכת בבסיס הדיווח ה"ריאלי" היא שערכם של בניינים, מכונות וציוד, רכוש בלתי מוחשי ומלאי, צומחים תמיד בשיעור שאינו פוחת משיעור עליית מדד המחירים לצרכן.
האינפלציה עלולה לחזור: דיווח כספי המותאם לשינויים ברמת המחירים מתאים לסביבת אינפלציה גבוהה. על פי כללי חשבונאות מקובלים בעולם, מדובר בסביבה של היפר אינפלציה - אינפלציה תלת שנתית של יותר מ-100%.
ואולם באינפלציה נמוכה הדיווח המותאם אינו שימושי מכיוון שהמשקל המכריע הוא של השינוי במחירים היחסיים, ולעליית המדד אין משמעות. ולפיכך, הפרמטר לקביעת שיטת הדיווח בישראל הוא סביבת האינפלציה במשק. בסביבת אינפלציה נמוכה - הדיווח הנומינלי ראוי ומחויב; בסביבת היפר-אינפלציה - הדיווח המותאם ראוי ומחויב.
ומי יקבע מהי סביבת האינפלציה? רק לבנק ישראל המערכת המקצועית והעצמאית לניתוח המשק, והאפשרות להתערב כדי לממש את תחזיותיו. עמדת הבנק בעניין חד משמעית - ישראל תצטרף ב-2003 למדינות שבהן קיימת יציבות מחירים (1%-3%).
ישראל היא אור לגויים: הפסקת הדיווח המותאם מחויבת מנקודת ראות של גלובליזציה כלכלית והרמוניזציה חשבונאית. בשנים האחרונות יש בעולם תהליך של התכנסות כללי החשבונאות המקומיים למערכת חשבונאות בינלאומית אחידה. המוסד לתקינה משקיע מאמצים באימוץ פלטפורמת הדיווח הבינלאומי. הותרת הדיווח האינפלציוני תסכל אימוץ זה.
הפלטפורמה הבינלאומית: האם ישראל צריכה לוותר על שיטת דיווח כספי עדיפה משיקולי גלובליזציה? התאמה למדד המחירים אינה ראויה, עדיפה, או מדויקת יותר. אך אף אם כך היה, אם קיימות שתי שיטות על ישראל לאמץ את השיטה הגלובלית גם במחיר של פגיעה מסוימת ברמת הדיוק.
בנוסף, מכיוון שבעולם מקובלת הדעה כי דיווח מתואם משמעו סביבת היפר אינפלציה, המסר מהדו"חות הישראליים למשקיעים, לאנליסטים, לנותני האשראי ולאחרים בעולם, הוא כי הסביבה הכלכלית בישראל אינה ודאית, ולכן מסוכנת.
הממשלה היא שתקבע: לפי הנטען, מערכת המיסוי מבוססת על הרווח המתואם ולא על הרווח הנומינלי; ולכן עד שמערכת המיסוי תתבסס על הרווח הנומינלי אין להפסיק את התאמת הדו"חות הכספיים.
היום שבו מערכת הדיווח הכספי תיקבע בהתאם לחוקי המס יהיה היום בו הדיווח הכספי יאבד כליל את ערכו. מטרת חוקי המס היא לשרת את מדיניות הממשלה. מטרת הדיווח הכספי היא לשרת את המשקיע, נותן האשראי או המנהל. כשם שאין לזקוף קנסות חניה נגד ההון העצמי, כך גם אין לבסס את כללי החשבונאות על שיקולי מס.
עם זאת כבר בשלבים המוקדמים של הדיון בתקן נוצר קשר בין רשויות המס למוסד לתקינה, והם תיאמו עמדות. נציגי הרשויות הבהירו שברצונם לשמר את המצב בו הרווח המדווח משמש בסיס לקביעת ההכנסה החייבת, ולכן אם יוחלט להפסיק את ההתאמה לאינפלציה מערכת המס תעבור למיסוי נומינלי.
לדעת יועצי רשות החברות הממשלתיות, מכיוון שלא מדובר בשינוי חשבונאי בלבד אלא בשינוי בעל מאפיינים מאקרו כלכליים, אם הממשלה תחליט לבצע את השינוי עליה להקים ועדה לבחינת העניין. עוד קבעו כי "הממשלה מופקדת על המדיניות המאקרו כלכלית, ולכן היא אמורה לקבל החלטות מאקרו כלכליות ולא המוסד לתקינה".
הדרך הטובה ביותר לגרום לדיווח הכספי לאבד מאמינותו היא להכפיפו ל"שיקולים לאומיים", כמוצע לעיל.
טענות דומות הועלו על ידי חברת החשמל. מכיוון שתעריף החשמל נקבע על יסוד דו"חות כספיים מותאמים, אין להחיל עליה את התקן עד אשר תשונה שיטת קביעת תעריפי החשמל ותבוסס על דו"חות נומינליים. כלומר, כל עוד ההחלטה המינהלית בעניין קביעת תעריפי החשמל מושפעת מכך שהוצאות המימון האינפלציוניות מועמסות על הרכוש הקבוע ומופחתות לזמן ארוך, אין חברת החשמל מעוניינת לעבור לדיווח נומינלי.
העולם כולו, לא רק הוועדה המקצועית של המוסד לתקינה, מאוחד בדעה שכללי חשבונאות אינם צריכים להיות כפופים להחלטה מנהלית כזו או אחרת.
בזבוז משאבים: לטענת התומכים בהמשך ההתאמה ישראל כבר השקיעה את העלויות הכרוכות במעבר
ואף על פי כן - דיווח נומינלי
אלי אמיר
22.10.2001 / 11:47