הבנקים לא מסתפקים בהסכם המאפשר למעסיקים לעקוב אחר השימוש של עובדיהם במחשבים האישיים שלהם - ומבקשים חופש פעולה רחב יותר לחדור למחשבים ולרשתות התקשורת של העובדים. איגוד הבנקים הודיע אתמול כי אינו מוכן לקבל על עצמו את ההגבלות שמטיל ההסכם בעניין, שנחתם בימים אלה בין ההסתדרות ללשכת התיאום של הארגונים הכלכליים, ולכן החליט שלא הצטרף להסכם.
הבנקים, המעסיקים 40-50 אלף עובדים, לא הצטרפו להסכם למרות שהם חלק בלתי נפרד מלשכת התיאום. בכירים בבנקים אמרו כי הסיבה לאי הצטרפות הבנקים להסכם נובעת מכך שבנק, בשונה מארגונים הפועלים ברוב ענפי המשק, הוא מוסד רגיש מאוד, שחייב להבטיח לעצמו אפשרות לבקרה הדוקה על מעשיהם של עובדיו בשעות העבודה.
"הפרשיות האחרונות בבנק לאומי ובנק הפועלים ומעילות שהתגלו בבנק למסחר וגם בהמזרחי-טפחות ובכמה בתי השקעות, מחייבות לתת בידי הנהלות הבנקים כלי פיקוח יעילים, ובכלל זה אפשרות נרחבת להיכנס למחשבים האישיים של עובדים, דבר שההסכם בין ההסתדרות ללשכת התיאום אינו מבטיח", אמרו הבכירים.
"אם, למשל, מגיע מידע מחשיד על עסקה פיננסית חריגה בסניף חדרה של הבנק, חייבת להיות בידי מחלקת הבקרה במטה הבנק אפשרות מיידית וללא תנאי לחקור את הנושא - גם באמצעות כניסה למחשבים האישיים של עובדי הסניף. זאת בלי שהמהלך ייחשב כפגיעה בצנעת הפרט", הם הוסיפו.
בתגובה אמר יו"ר לשכת התיאום, שרגא ברוש: "הפתרון יהיה בכך שננסח נספח להסכם שבו ייקבע חופש פעולה רב יותר להנהלות הבנקים בתחום החדירה למחשבי העובדים".
פגיעה בפרטיות
"ההסכם בין ההסתדרות למעסיקים הפרטיים, המגדיר את זכויות העובדים המשתמשים במחשביהם האישיים במקום העבודה, פוגע בפרטיות העובד מעבר לסביר", אמר אתמול ד"ר ארז סיניבר, ראש החוג לכלכלה במסלול האקדמי, המכללה למינהל. לדבריו, יש דרכים אחרות, פחות פוגעניות, כדי לוודא שהעובד אינו מזיק למעסיק. דרך אחת היא להגביר את הפיקוח על תהליכי העבודה על ידי הגדלת מספר המנהלים בדרג הביניים. "מעסיקים בדרך כלל אינם עושים זאת מכיוון שמדובר בהוצאה כספית גבוהה יחסית", הוא אומר, "לכן הם מעדיפים לנקוט גישה החוסכת עלויות, של פגיעה בזכות העובד לפרטיות, כדי לוודא שהוא אינו עושה פעולה שאינה מיטיבה עמם". דרך נוספת מתבססת על גישת השכר היעיל: אם המעביד ישלם שכר גבוה יותר, העובד לא ירצה לבצע פעולות המזיקות למעביד, שכן הוא יחשוש לאבד את מקום עבודתו ולהפסיד את פער שבין שכרו הנוכחי לבין השכר הממוצע במשק.
עוד טוען סיניבר כי כניסת המעסיק לדואר האלקטרוני של העובד תפגע גם בעובדים שאינם "חוטאים" ועשויה לגרום לדה-מורליזציה בקרב העובדים. לדבריו, על המעסיקים להבין שחדירה לפרטיות העובד תזיק לשורת הרווח, מכיוון שהמעשה יגרום להידרדרות של יחסי העבודה בארגון.
עו"ד ירון הורוויץ, ממשרד נשיץ-ברנדס, אמר כי הופתע מחתימת ההסכם בין ההסתדרות והמעסיקים. "הדיונים בין שני הארגונים אינם הבמה הראויה להכרעה בנושא - זהו תפקידו של המחוקק", הוא טען. "הנושא מורכב ומחייב חקיקה ראשית העוברת תהליך ארוך מאוד". לדבריו, ניסיונם של ברוש ושל יו"ר ההסתדרות עופר עיני ליטול לידיהם את סמכות ההכרעה בעניין חורג מסדרי שלטון ראויים.
עו"ד נחום פינברג, מומחה לדיני עבודה המייצג מעסיקים, אומר כי ההסכם שנחתם שומר על איזון בין האינטרס של המעסיק, המבקש להבטיח באמצעות חדירה למחשב של העובד, כי מידע רגיש לא ידלוף מהארגון לגופים מתחרים, לבין רצון העובד לבצע שימוש פרטי במידה סבירה במחשבו האישי. עם זאת הוא ציין כי ההסכם "מעט טוב יותר למעסיקים, בעצם הזכות להיכנס למחשבי העובדים. העובדים מקבלים אמנם זכות להשתמש במחשביהם גם למטרות פרטיות, אך זה אינו הישג כה גדול, מכיוון שהם ממילא עושים זאת".